(G-43/2022 ,G-50/2021) ירושלים, הר ציון – 2021, 2022

הרשאה/רישיון

G-50/2021, G-43/2022

דוח חפירה

בשנים 2021 ו-2022 נערכו שתי עונות חפירה בשטח מנזר דורמיציון שבפסגת הר ציון (רישיונות מס' G-50/2021, G-43/2022; 221735–95/630940–65). החפירות נערכו מטעם המכון הפרוטסטנטי הגרמני לארכיאולוגיה (Deutsches Evangelisches Institut für Altertumswissenschaft des Heiligen Landes) בשיתוף עם רשות העתיקות ובמימון קרן גרדה הנקל (הסקר: AZ 03/V/22) וקרן המחקר דיסלדורף (החפירה: KH 22202410). הן נוהלה על ידי ד' פיווגר, בסיוע ג' צימני-גיטלר, ק' סונקן ומ' צ'רנין (ניהול שטח), פ' ליוורקוס (תמיכה טכנולוגית, מדידות, פוטוגרמטריה) וה' קרומל, פ' ליוורקוס, צ' מישקה, ש' מורינג, ק' רסמן, ר' שולץ וק' וינקלמן (סקר גיאופיזי, קידוח וניתוח כימי של דגימות קרקע). תודה לצוות מנזר דורמיציון על הרשות האדיבה לחפור בשטחם ועל תמיכתם במשלחת.

החפירה הראשונה בהר ציון נערכה בשנת 1898, לקראת בניית מנזר דורמיציון (Renard 1900), והתגלו בה שרידי חומות עתיקות, בורות מים וקברים (Mommert 1898: Pl. 12). סקירה של ממצאי החפירה ותכניתה, שפורסמה על ידי ל"ה וינסנט בשנת 1922, חשפה את קיומה של כנסייה חשובה מהתקופה הביזנטית באתר, זיהוי שהפך למקובל בקרב החוקרים (Vincent and Abel 1922: Pl. XLVIII; Küchler 2007: Fig. 342). כיום ידוע כי הכנסייה מהתקופה הביזנטית בהר ציון נבנתה בשנים 386–394 לסה"נ (Pringle 2007:265). הצלבנים בוודאי ראו את הכנסייה כשהיא הרוסה בשנת 1099, לאחר שהיא ספגה כנראה נזק קשה בשנת 966 לסה"נ, בזמן שכנסיות נוצריות נבזזו (Yahyâ ibn Sa‘id 1924:5, 18, 699–833), ושוב בשנת 1009 לסה"נ בעת שהח'ליף הפאטמי אל-חכים הורה על הרס נוסף של אתרים שאינם מוסלמיים (Küchler 2007:447–448). הצלבנים בנו מחדש והרחיבו את כנסיית סנטה מריה בהר ציון והוסיפו באותו מקום מנזר מבוצר (Hiestand 1985), שנמצא כיום מחוץ לחומות העיר, כפי שמעידות מפות מהמאה הי"ב לסה"נ של קמברי (Cambrai) ודן האג (Den Haag).

בחפירה שנערכה בשטח מנזר דורמיציון בשנת 1983 נחשפו רובע מגורים מהתקופה הרומית הקדומה וכנסייה מהתקופה הצלבנית (אייזנברג תשמ"ה). בבית הקברות הארמני בהר ציון נחשפו רחוב מהתקופה הביזנטית וחומה רחבה (2.25 מ' רוחב) שפורשה כחומה שתחמה מנזר (Broshi 1976:87).

החפירות הנוכחיות נערכו בגן של מנזר דורמיציון שבפסגת הר ציון, והן המשך לחפירות קודמות בבית הקברות האנגליקני-פרוסי וב'גן היווני' בהר ציון (שטחים III–I). החפירות הקודמות בבית הקברות האנגליקני-פרוסי (שטח I) חשפו קטעים מחומות העיר מתקופות שונות — ההלניסטית המאוחרת, החשמונאית, ההרודיאנית והביזנטית — וכן שער עיר שלו שלושה שלבי שימוש, המתוארכים לימי הורדוס ואדריאנוס ולתקופה הביזנטית, וכן חלק מרובע מגורים סמוך, המתוארך למן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה האומיית (Schöpf et al. 2020:271–279; Zimni 2023:74–394). ב"גן היווני" (שטח II) נמצאו שרידים של וילה מהתקופה הביזנטית עם רצפת פסיפס השתמרה היטב (Schöpf et al. 2020:280–284; Zimni 2023:264–268). מדרום-מזרח ל'גן היווני' (שטח III) נחשפו מבני מגורים מהתקופה הרומית הקדומה, שעמדו עד שנת 70 לסה"נ, ושרידי מגדל ומאגר מהתקופה האיובית (Schöpf et al. 2020:285–288; Vieweger and Würz 2021; Zimni 2023:150–154).

בחפירה הנוכחית נפתחו שני שטחים (שטח IV בשנת 2021, ושטח V בשנת 2022); שטח IV חולק לשלושה שטחי משנה (VI/1, VI/2, VI/3; איור 1). נחשפו שרידים נוספים מזמנם של הכנסיות והמנזר מהתקופות הביזנטית והצלבנית; כן התגלו שרידים מתקופות נוספות באזור ששכן כנראה שכן בסביבת הכנסיות. החפירה שילבה סקרים גיאופיזיים, קידוחים וניתוח דגימות קרקע, ונועדה לשחזר את תכנית המנזר העתיק ולחקור את הקשר בין הכנסייה, מתחם המנזר ושכונות המגורים שנחשפו בשטחי חפירה III–I.

שטח IV

שטח משנה VI/1

שטח זה נפתח ממזרח לגן מנזר דורמיציון, לאורך שביל המוביל ל'קבר דוד המלך'. הישר מתחת לשכבת הקרקע העליונה בשטח התגלה רובד אדמה מודרני, ובו קופסאות שימורים ותחמושת של מוצב צה"ל משנות ה-50 וה-60 של המאה הכ'. מתחת לרובד אדמה זה התגלתה שכבת אדמה, ובה שברים של כלי עזה שחורים מהתקופה העות'מאנית. מתחת לרובד זה נמצאה שכבת מילוי דחוסה של אדמה ואבני גוויל קטנות ובינוניות, שהקשרה אינו ברור.

שטח משנה IV/2 (איור 2)

שטח זה נחפר עד לסלע האם, ונחשפו בו שרידי בנייה. תחילה נתגלתה שכבה של גושי אבן גדולים שקרסו, כנראה תוצאה של רעידות האדמה של השנים 747–749 לסה"נ. מתחת לשכבה זו נמצאו שני קירות שנבנו באבני גוויל, ולהם תעלות יסוד, האחד (W1) בכיוון כללי צפון–דרום והשני (W2) בכיוון כללי מזרח–מערב. קיר 1 נבנה משלוש שורות של אבני גוויל והשתמר לגובה ארבעה נדבכים — האבנים בנדבך העליון גדולות מהאבנים בנדבכים התחתונים; הפן המערבי של הקיר לא התגלה. מקיר 2 התגלו רק שתי אבנים שהונחו על סלע האם. עוד נמצאה מצפון להם תעלת מים מטויחת ומכוסה, הנמשכת בכיוון צפון–דרום ומתוארכת לתקופה הביזנטית המאוחרת או האומיית. התעלה יצאה כנראה משימוש עקב הצטברות אדמה בתוכה או הרס הדרגתי במאה הח' לסה"נ. הממצאים הקשורים לקיר 1 מתארכים אותו לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ), בעוד שאלו הקשורים לקיר 2 מתארכים אותו לתקופה ההלניסטית המאוחרת או הרומית הקדומה. מדרום לקיר 2 נמצאו פיסות רבות של טיח מקיר על גבי סלע האם. על סלע האם התגלו סימנים אפשריים של חציבה.

שטח משנה 3/VI (איור 3)

שטח זה היה מכוסה באדמת גן, שהכילה כמות גדולה של חרסים מהתקופה העות'מאנית (המחצית הראשונה של המאה הי"ט לסה"נ). מתחת לאדמת הגן נמצאה שכבת מילוי של גיר, שחתמה שרידי מבנה מגורים מהתקופות הביזנטית והאומיית. שרידי המבנה כוללים חדר מרכזי (חדר 1) ושני חדרים צמודים נוספים (חדרים 2 ו-3), וכן חדר נוסף ששימש אולי בעבר מרתף. תכנית המבנה ושיטת הבנייה דומים למבני מגורים טיפוסיים מהתקופה הביזנטית שנמצאו בשטח I (Schöpf et al. 2020:271–279; Zimni 2023:316–379). נראה כי המבנה נבנה מחדש לאחר התקופה האומיית. בזיקה למבנים אלה נמצאו גם שברי כלי חרס מתקופת הברזל.

חדר 1. נחשף חדר מלבני (3 × 4 מ'), שלו רצפה עבה של טיח לבן, ובפינתה הדרומית-מזרחית בור קטן. על הרצפה נבנתה תעלה, שיצאה מצינור מים המשולב בקיר המזרחי של החדר (איור 4); ייתכן שהתעלה הובילה למאגר מים במפלס נמוך יותר במבנה או לבור מים שנחשף בחדר 3 (להלן).

בתוך החדר התגלה מילוי אדמה ובו כמויות עצומות של אבן גיר כתושה, טיט, חלקיקי פחם קטנים, גושי אבן גיר שהותכו יחד, חרסים ורעפים, אולי שרידי הרס הקשור לרעידות האדמה בשנים 747–749 לסה"נ (ר' גם תיארוך פחמן 14 של קונטקסט 10959: 95.4% — 666–774 לסה"נ). על סמך הממצא הקרמי וטביעות על רעפים (איור 5) אפשר לתארך את זמן בניית המבנה לתקופה הביזנטית.

מאוחר יותר, נבנה בצד הצפוני של חדר 1 קיר (ר' איור 3) בכיוון כללי מזרח–מערב מאבני גזית במידות שונות. תשתית הקיר הורכבה משכבת אדמה דחוסה, המכילה שפע של טיט ורעפים רבים. בתשתית זו התגלה מטבע מהתקופה האומיית המתארך את זמן בניית המבנה החדש מעל המבנה מהתקופה הביזנטית.

בשלב מאוחר יותר נחשפה בקצה הצפוני של השטח חומה מסיבית (3.2 מ' רוחב) הנמשכת ממערב למזרח; היא חתכה חלקים מהקיר שבין חדרים 1 ל-2. החומה חצובה בחלקה בסלע האם ובחלקה בנויה מאבני גזית גדולות. ניתן להעריך שגובהה המקורי היה 6–8 מ'. ליד החומה נמצאו שברי כלי החרס מהתקופות הצלבנית–האיובית, המתארכים כנראה את בנייתה לימי הביניים. החומה מקבילה פחות או יותר לציר האורך של הכנסייה מהתקופות הביזנטית והצלבנית במתחם, ולמהלך החומה שתחמה אולי את מנזר מרים הקדושה מהתקופה הצלבנית שנחשפה על ידי מ' ברושי (Broshi 1976:88).

חדר 2. חדר זה נחשף חלקית (4 מ' אורך), ולא נמצאו בו עקבות הרס. נחשף משטח סלע מוחלק, ומעליו אריח חרס אחד שהשתמר באתרו. הרצפה נחתכה על ידי תעלה, ששימשה כנראה תעלת היסוד של הקיר מהתקופה האומיית שנבנה בכיוון מזרח–מערב בשלב מאוחר בצפונו של חדר 1. מעל הרצפה התגלה מילוי אדמה ובו חלוקי נחל וטיט. במילוי זה התגלו גם כותרת (איור 6) ובסיס עמוד, אשר חסם את פתח החדר 1 בשלב המאוחר (ר' איור 3).

חדר 3. חדר זה נחשף רק בחלקו (כ-3.5 × 3.5 מ'), ובקרקעיתו התגלה משטח סלע. מעל משטח הסלע התגלה מילוי אדמה, ובו פסולת מרצפת פסיפס שפורקה ורצפה מטויחת. בדרום-מזרח החדר התגלה בור מים; הוא התגלה מכוסה במפרכה של בית בד (ר' איור 3). בראש המילוי בבור המים, בעומק של 4 מ' מתחת לפתח, נמצא מטבע מהתקופה הביזנטית (מאוריקיוס, 383/4 לסה"נ); המילוי לא נחפר, ולכן נפח הבור אינו ידוע. אל הבור הוליכה מצפון תעלה (0.2 מ' רוחב, 0.15 מ' עומק), הנמשכת לאורך הקיר המזרחי של החדר, והיא המשכה של התעלה שנחשפה בחדר 1. ממערב לבור ולתעלה נחשף אגן מים, שהיה כנראה קשור אליהם.

ליד הקיר המזרחי של חדר 3 נמצא מטמון של 17 מטבעות, המתוארכים כולם לתקופה הביזנטית. המטבע המוקדם ביותר מתוארך לתקופתו של אנסטסיוס הא' (512–518 לסה"נ) והמאוחר ביותר מתקופתו של פוקאס (606/607 לסה"נ). ייתכן שהמטבעות הוטמנו כאן בזמן כיבוש הארץ בידי הסאסאנים בשנת 614 לסה"נ.

שטח V

שטח V נפתח בשנת 2022 בחלקו העליון של גן מנזר דורמיציון, ממערב לשטח IV, מצדו השני של השביל המוביל ל'קבר המלך דוד'. תחילה, הוסר רובד של אדמת גן מודרנית, ונחשפה שכבת אדמה ובה שברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הרומית, הביזנטית, העבאסית והעות'מאנית ולימינו, וכן אבני פסיפס.

מתחת לשכבת אדמה זו נמצאה שכבת אפר שחתמה ופילסה שרידים אדריכליים שהתגלו מתחתיה. השרידים האדריכליים כוללים רחוב בכיוון צפון–דרום (6 מ' אורך חשיפה, 3.5 מ' רוחב; איור 7), שמתחתיו עוברות שתי תעלות מים, מערבית ומזרחית; שני מבנים, אחד מכל צד של הרחוב, שכל אחד כולל שני חדרים (1–4); וחלק מקיר השייך לשלב מאוחר יותר שחתך את הרחוב בקצהו הדרומי ואת חדר 2 והוקם על גבי מילוי גיר מפולס. אמנם מידות הקיר אינן ידועות בשל חשיפתו החלקית, אך נראה שהוא המשכה של החומה המסיבית שנחשפה בשטח משנה IV/3 ותוארכה על סמך הממצא הקרמי לימי הביניים; תיארוך זה נתמך בתיארוך פחמן 14 של דגימות שנלקחו מקטע הקיר בשטח V.

הרחוב והשרידים האדריכליים הם חלק מאזור מגורים מהתקופות הביזנטית ואומיית (המאות הו'–הח' לסה"נ). הרחוב הוביל ישירות לנקודה הגבוהה ביותר בהר ציון. הוא רוצף באבנים שהונחו מעל תשתית (5–10 ס"מ עובי) העשויה ממשטח אדמה מהודק שהונח על רובד של סיד או גיר. תעלת המים המערבית שמתחת לרחוב (0.6 מ' עומק) משופעת לצפון ומטויחת בתחתיתה; דפנותיה (0.5 מ' רוחב) נבנו משתי שורות של אבני שדה. התעלה התעקלה מזרחה בקצהּ הדרומי, בהתאם להצרה של רחוב. תעלת המים המזרחית צרה יותר (0.3 מ' רוחב), וגם היא משופעת לצפון ומטויחת בתחתיתה. דפנותיה נבנו משתי שורות של אבנים מעובדות, שלא ניתן להבחין ברוחבן. החלל שבין התעלה המזרחית לקיר המבנה שממזרח מולא באבני שדה ובטיח כדי להגן על המבנה מפני חדירת מים. בתוך התעלה נחשפו שברי כלי חרס מהתקופות הביזנטית המאוחרת–האומיית.

על סלע האם שנחשף בשטח זה התגלתה פעילות חציבה ושברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה.

חדר 1. החדר תחום ממערב בקיר מטויח, שעוטר בדגם אדרה (איור 8). מהקיר הדרומי של החדר נחשף רק קטע קצר, הכולל אבן גזית מסיבית אחת מטויחת, כנראה משקוף של פתח שנחסם בשלב מאוחר. רצפת החדר עשויה מאדמה חומה קשה מעורבת בשברי כלי חרס המתוארכים למן תקופת הברזל ועד לתקופה האסלאמית הקדומה; היא הונחה הישר על סלע האם, שעליו נראו סימני חציבה. מעל הרצפה התגלה מילוי אדמה, ובו תערובת של אפר, פיסות טיח וכלי חרס המתוארכים למן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה העבאסית.

חדר 2. קירות החדר ורצפתו נבנו בדומה לאלה של חדר 1. בקיר הצפוני של החדר, הגובל בחדר 1, התגלה הפתח החסום, שהובחן גם בחדר 1. מעל רצפת החדר התגלו ערמת אבנים גדולות וביניהן כמות גדולה של חומר גירי כתוש ואדמה חומה בהירה. אלה נחתמו בשלב כלשהו במפלס גיר, שנועד כנראה ליישר השטח לקראת בניית הקיר המסיבי מדרום לחדר 2.

חדרים 3 ו-4. החדרים בצד המערבי של הרחוב מופרדים בקיר בכיוון מזרח–מערב (0.7 מ' רוחב), שהשתמר לגובה ארבעה נדבכים; הוא מאונך לקיר התוחם המערבי של הרחוב. בחדר 4 נחשפה רצפת גיר, הניגשת לחלקם התחתון של שני הקירות. מתחת לקירות שני החדרים התגלה קיר בכיוון שונה במקצת — צפון-מערב–דרום-מזרח — שממנו נחשפו ארבע אבנים (0.2 × 0.2 מ' כל אחת); הוא נבנה ישירות על סלע האם. אל קיר זה קשורה רצפה עשויה מאדמה קשה ומפוחמת מעורבת בהרבה גיר. עם הסרת חלק מרצפה זו נחשף סלע האם ועליו סימני חציבה.

בתוך החדרים התגלו מילויי אדמה, ובהם פיסות טיח וחרסים, המתוארכים למן תקופת הברזל ועד לתקופה האומיית; עיקר החרסים מתוארך לתקופות הרומית והביזנטית.

הפניות

אייזנברג ע' תשמ"ה. ירושלים, כנסיית הדורמיציון. חדשות ארכיאולוגיות פה:33.

References

Broshi M. 1976. Excavation on Mount Zion, 1971–1972: Preliminary Report. IEJ 20/2–3:81–88.

Hiestand R. ed. 1985. Papsturkunden für Kirchen im Heiligen Lande (Abhandlungen der Akademie der Wissenschaften in Göttingen, Philologisch-Historische 3, 136; Vorarbeiten zum Oriens Pontificius 3). Göttingen. Pp. 280–287.

Küchler M. 2007. Jerusalem: ein handbuch und studienreiseführer zur heiligen stadt (Orte und Landschaften der Bibel 4, 2). Göttingen.

Mommert C. 1898. Die Dormitio und das deutsche grundstück auf dem traditionellen Zion. ZDPV 21:149–183.

Pringle D. 2007. The Churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem; A Corpus 3: The City of Jerusalem. Cambridge.

Renard H. 1900. Die Marienkirche auf dem Berge Sion in ihrem zusammenhang mit dem Abendmahlssaale. Das Heilige Land 44:3–23.

Schöpf F., Vieweger D., Würz M. and Zimni J. 2020. DEI Excavations on the Southwestern Slope on Mount Zion (2015–2019). Archäologischer Anzeiger 1/20:268–292.

Vieweger D. and Würz M. 2021. Ausgrabungen in Jerusalem: Ayyubidische und frührömische funde an der oberen Terrasse des Anglikanisch-Preußischen Friedhofs (Areal III) im Jahr 2019. ZDPV 137:97–101.

Vincent L.H. and Abel F.M. 1922. Jérusalem: Recherches de topographie, d’archéologie et d’histoire II: Jérusalem nouvel. Paris.

Yahyâ ibn Sa‘id 1924. Histoire de Yahyâ ibn Sa‘îd d’Antioche. In Kratchkovsky I. and Vasiliev A. Patrologia Orientalis 18; 23. Paris.

Zimni J. 2023. Urbanism in Jerusalem from the Iron Age to the Medieval Period at the Example of the DEI Excavations on Mount Zion. Ph.D. diss. Wuppertal University. Wuppertal.