(A-7873) ירושלים, דר אל-קונסול

הרשאה/רישיון

A-7873

דוח חפירה

בחודשים נובמבר 2016 וינואר 2017 נערכה חפירת בדיקה ברחוב מעלות המדרשה 13, במתחם דר אל-קונסול בעיר העתיקה בירושלים (הרשאה מס' 7873-A; נ"צ 221983/631808; איור 1), לקראת עבודות בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון 'הקוסטודיה טרה סנטה' (Custodia Terrae Sanctae), נוהלה על ידי ע' שיאון (צילום), בסיוע נ' נחמה (מנהלה), נ' זק, ו' אסמן וא' דלרסון (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום), י' רפויאנו (כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), י' קופרשמידט (מעבדת מתכות) ור' קול (נומיסמטיקה).

מתחם דר אל-קונסול משתרע במדרון המזרחי של הגבעה הצפונית-מערבית בעיר העתיקה. במתחם מבנים ובהם קשתות וקמרונות שנבנו בסגנון אדריכלי המוכר מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית. במשך השנים נערכו במתחם כמה חפירות. בשנת 2017 נחשפו בחפירות שרידים אדריכליים מהתקופות הרומית עד העות'מאנית (וקסלר-בדולח 2022). בשנת 2018 נחשפו מערת קבורה חצובה מימי הבית הראשון וחדר ובו חמישה שלבי בנייה, שתוארכו לתקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית (גלמן 2020). בשנים 2018–2021 נערכו כמה חפירות בניהולה של א' לנדס-נגר, ונחשפו בהן שרידים אדריכליים מהתקופות הביזנטית עד הממלוכית (הרשאות מס' A-8924 ,A-8658 ,A-8414 ,A-8373).

החפירה הנוכחית נערכה בעקבות גילוי של שרידים ארכיאולוגיים בחתכים ותעלות שנבדקו בשנת 2015 (ר' כהן, מידע בעל פה), סמוך לחפירות שנערכו בעבר (גלמן 2020, וקסלר-בדולח 2022; איור 2). החפירה נערכה באחד החדרים (3.25 × 4.25 מ') באגף הצפוני-מזרחי של מבנה הסמוך למרכז המתחם. קירות החדר עודם ניצבים ומתחת לרצפה מימינו נחשפו שלוש שכבות (I–III; איורים 3–5). החדר שימש לצרכים ביתיים ונראה שיושב לראשונה במהלך התקופה הממלוכית או ראשית התקופה העות'מאנית, והשימוש בו נמשך, תוך כדי שיפוצים, עד למאה הי"ז לסה"נ לכל המאוחר.

קירות החדר הניצבים. קירות החדר שנחשף בחפירה (W14–W10) נבנו מאבנים מסותתות בגסות, וגובהם מגיע ל-5.5 מטרים (20–21 נדבכים). קיר 10 (4 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב) ניצב בצד הצפוני של החדר (איור 6). בקיר זה נבנה קמרון שנמתח בין הקיר המזרחי (W11) לקיר המערבי (W13). מאוחר יותר, בחלל הקמרון הושלם הקיר באבנים שסותתו בגסות. סמוך למרכז הקיר נחשף פתח (C; כ-1.5 מ' גובה, 0.85 מ' רוחב; ר' איור 6). מעל פתח זה, ומעט מזרחה ממנו, נבנה פתח נוסף (D; כ-1.3 מ' גובה, 0.7 מ' רוחב; ר' איור 6). קיר 11 (3.5 מ' אורך, 0.35 מ' רוחב) ניצב בצד המזרחי של החדר (איור 7) ותמך בקמרון. מאוחר יותר, בחלל הקמרון הושלם הקיר באבנים שסותתו בגסות. קיר 12 (4.5 מ' אורך, כ-0.7 מ' רוחב) ניצב בצד הדרומי של החדר (איור 8). נדבכי היסוד של הקיר הונחו בשכבה III. הקיר תמך בקמרון (3 מ' רוחב). מאוחר יותר, בשכבה II, בחלל הקמרון נבנה קיר 14 (3 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב) מאבנים שסותתו בגסות. בחלקו העליון של קיר 14 נקבע בימינו פתח (2.3 מ' גובה, 0.9 מ' רוחב). קיר 13 (4.25 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב) ניצב בצד המערבי של החדר (איור 9). בנדבך הגבוה ביותר שהשתמר ממנו נבנה בימינו אדן של חלון (0.85 מ' רוחב). הפתחים שנמצאו בקירות שייכים לשלבי השימוש המאוחרים יותר במבנה. מכיוון שהחפירה החלה מתחת לבסיסיהם של כמה מפתחים אלה, הם חסרי הקשר סטרטיגרפי, ולא ניתן לשייך אותם לשכבות שנחשפו.

שכבה III. החדר כולו נבנה מעל לסלע האם, והוא נחשף בפינה הדרומית-מערבית שלו ומעליו אדמת משקע (8L; ר' איורים 8, 9). מעליהם נחשפה תעלת מים מטויחת (9L; כ-8.5 מ' רוחב; איור 10 ור' איורים 6, 7), שנמשכה מצפון לדרום ובקצהּ הדרומי פנתה מערבה. קירות התעלה (W17–W15; כ-0.5 מ' גובה, כ-0.2 מ' רוחב כל קיר) נבנו משני נדבכים של אבנים בינוניות וקטנות. התעלה כוסתה בלוחות אבן. במפלס גבוה יותר, בחלק הצפוני-מזרחי של החדר, נחשף מילוי עפר (6L), והתגלו בו חרסים המתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (להלן). מעל למילוי העפר נחשפה רצפה (7L; ר' איור 10), שנבנתה מלוחות אבן (0.3 × 0.5 מ' בממוצע). רצפה 7 היא הרצפה הנמוכה ביותר שנחשפה בחדר והיא השתמרה רק בחלקו הצפוני-מערבי.

הרצפה ניגשה לפן המזרחי של קיר 13 והייתה במפלס שגובהו דומה לזה של פתח C שבקיר 10; לפיכך נראה שפתח C הותקן בשכבה III. על הרצפה נמצא מטבע יחיד בערך של 20 נומי מהתקופה הביזנטית המאוחרת (סל 106; ר"ע 157801), אשר הוטבע בקונסטנטינופול בתקופת שלטונו של מאוריקיוס טיבריוס (השנים 584–585 לסה"נ). בהיעדר ממצאים נוספים מהתקופה הביזנטית, ניתן לשער כי המטבע אינו שייך לשכבות שנחפרו.

שכבה II. לכל אורך החדר נבנה קיר (1W; כ-0.9 מ' רוחב; איור 11, ר' איור 6) בכיוון צפון–דרום, אשר חילק אותו לשני חלקים: מזרחי (1.4 מ' רוחב) ומערבי (1.9 מ' רוחב). הקיר הושתת על גבי שכבת אדמה ושברי אבן (כ-0.5 מ' עובי) שכיסתה את תעלה 9. הוא נבנה מאבנים בינוניות ואבנים גדולות שסותתו בגסות, וביניהן שולבו אבנים קטנות יותר; הוא השתמר לגובה של שני נדבכים.

ממזרח לקיר נחשפה רצפת טיח (L2) שהשתמרה באופן חלקי. הרצפה הונחה על גבי מילוי אדמה (כ-0.7 מ' עובי) שכיסה את רצפה 7. הרצפה גובלת בגרם מדרגות (כ-0.7 מ' רוחב) שנבנה בפינה הצפונית-מזרחית של החדר (איור 12, ר' איורים 7, 11). גרם המדרגות נבנה משלוש מדרגות, המשתרעות לאורך של 1.35 מ' ועולות לכיוון צפון, לאורך קיר 11. בהמשך, פונה חלקו העליון של גרם המדרגות בזווית ישרה מערבה, וממשיך להשתרע לאורך של 1.15 מ', לאורך קיר 10. שכבה עבה של שברי אבן ומילוי אדמה (5L; כ-1.4 מ' עובי) כיסתה את רצפה 2 ואת גרם המדרגות. במילוי זה התגלו כלי חרס מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (להלן).

ממערב לקיר 1 נמצאה רצפת טיח נוספת (4L), שהשתמרה באופן חלקי. הרצפה גובלת בפן המערבי של קיר 1 ובפן המזרחי של קיר 13. מעל רצפה זו נמצא מילוי מופרע.

שכבה I. לאורך קיר 11 ומעל מילוי 5 נחשפה רצועה של ריצוף אבן (1L; רוחב 0.4–0.6 מ'; איור 13). רצפה 1 נחשפה בגובה של כ-1.4 מ' מעל לרצפה 2 והיא הרצפה הגבוהה ביותר שנחשפה בחפירה. הרצפה עשויה מחלוקי גיר בינוניים–קטנים. את הרצפה כיסתה הצטברות עפר (0.13 מ' עובי), שהוסרה בראשית החפירה כדי לחשוף את הרצפה. ברצפה 1 נחשפו חרסים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (להלן).

ממצא כלי חרס

ממצא כלי החרס התגלה במילוי 6 בשכבה III, במילוי 5 בשכבה II וברצפה 1 בשכבה I, והוא מתוארך לתקופות הממלוכית–העות'מאנית. על סמך היעדרם של כלי פורצלן, נראה כי יש לתארך את כלי החרס מהתקופה העות'מאנית למאה הי"ז לסה"נ לכל המאוחר (א' דה וינסנט, מידע בעל פה).

שכבה III. המכלול הקרמי כולל קערות (איור 1:14–3) עשויות ביד ופך (איור 4:14). הקערות מתוארכות לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה. קערה 1 חצי כדורית ולה שפה נוטה פנימה (סל 107/4; Avissar and Stern 2005:88–89: Fig. 38:4). לקערה 2 דופן מעוגלת כלפי פנים ושפה נוטה פנימה (סל 107/1; Avissar and Stern 2005:88–89: Fig. 38:2). לקערה 3 שפה מעוגלת פנימה ושלושה פסים צבועים בגוון חום-אדמדם כהה בחלקה הפנימי (סל 107/3; Avissar and Stern 2005:88–89: Fig. 38:1). לפך 4 צוואר גלילי צר ושפה משולשת נוטה חוצה (סל 107/7) והוא מתוארך למאות הי"ג–הט"ו לסה"נ (Avissar and Stern 2005:109–111: Fig. 7:9–45).

שכבה II. הממצא הקרמי כולל קערות (איור 1:15–3), קדרות (איור 4:15, 5), קנקני אגירה (איור 6:15, 7), פך (איור 8:15) וצינור מים (איור 9:15). קערה 1 עמוקה ולה שפה נוטה חוצה (סל 104/8; Avissar and Stern 2005:12–13, Fig. 5:1) והיא מתוארכת לתקופה הממלוכית. קערה 2 עמוקה ומזווה וגם היא מתוארכת לתקופה הממלוכית, למאות הי"ג–הט"ו לסה"נ (סל 104/2; Avissar and Stern 2005:12–13, Fig. 4:7). שתי הקערות מזוגגות בצבע ירוק כהה מונוכרומי על גבי חיפוי לבן עבה בצדן הפנימי, הנמשך גם אל מעבר לשפה. קערה 3 עמוקה ומזווה, ולה שפה נוטה חוצה (סל 105/6; Avissar 2009:106, Fig. 2.10:8). קדרה 4 היא ממשפחת כלי עזה ולה שפה מעובה נוטה פנימה, המוכרת מהתקופה העות'מאנית (סל 105/3;Avissar 2009:135, Fig. 5.7:9 ). לקדרה 5 שפה נוטה פנימה ומקופלת כלפי חוץ וצוואר צר מתחת לשפה (סל 104/5; Avissar 2009:135, Fig. 5.7:6); גם היא מתוארכת לתקופה העות'מאנית. לקנקן 6 שפה מקופלת כלפי חוץ והוא טיפוסי לתקופה הממלוכית (סל 105/1; Avissar and Stern 2005:101–102, Fig. 42:5–7). לקנקן 7 שפה מעובה וצרה והוא מתוארך לתקופה העות'מאנית (סל 105/2; דעאדלה 2011, איור 11:10). לפך 8 צוואר צר ושפה משולשת נוטה חוצה, והוא מטיפוס המוכר מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (סל 105/4; Avissar and Stern 2005:109–111: Fig. 7:9–45). לצינור המים 9 יש פיה בקצהו (סל 105/7).

שכבה I. הממצא הקרמי כולל קערה (איור 1:16), פך (איור 2:16) ומקטרת טבק (איור 3:16). קערה 1 עמוקה ועשויה ביד. שפתה פשוטה ונוטה פנימה ולה בסיס טבעת. טיפוס זה מוכר מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (סל 100/1; Avissar and Stern 2005:88–89, Fig. 38:2). לפך 2 צוואר גלילי רחב ושפה משולשת נוטה חוצה; גם הוא מתוארך לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (סל 110/2; טורגה 105:2011, איור 22:9; Avissar and Stern 2005:109, Fig. 45:7–8). מקטרת 3 קטנה, אפורה וממורקת. למקטרת קערית מעוגלת ושפה מעוגלת ומעובה, והיא מתוארכת לתקופה העות'מאנית (המחצית הראשונה של המאה הי"ז לסה"נ; סל 100/3; Kletter and Stern 2006:207, Fig. 30:5).

הפניות

גלמן ד' 2020. ירושלים, העיר העתיקה, דר אל-קונסול. חדשות ארכיאולוגיות 132. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25847-he

דעאדלה ת' 2011. מפעל לייצור סבון מהתקופה העות'מאנית בסוק אל-פח'ר, בעיר העתיקה, ירושלים. עתיקות 119:67–138. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1434

וקסלר-בדולח ש' 2022. ירושלים, העיר העתיקה, דר אל-קונסול. חדשות ארכיאולוגיות 134. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26256-he

טורגה ח' 2011. שרידי מבנים ומחסני בית יוצר(?) מהתקופות הממלוכית והעות׳מאנית ברמלה. עתיקות 91:67–118. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1431

References

Avissar M. 2009. Ottoman Pottery Assemblages from Excavations in Israel. In B.J. Walker ed. Reflections of Empire: Archaeological and Ethnographic Studies on the Pottery of the Ottoman Levant (AASOR 64). Boston.

Avissar M. and Stern E.J. 2005. Pottery of the Crusader, Ayyubid, and Mamluk Periods in Israel (IAA Reports 26). Jerusalem. https://doi.org/10.2307/j.ctt1fzhfd0

Kletter R. and Stern E.J. 2006. A Mamluk-Period Site at Khirbat Burin in the Eastern Sharon. ‘Atiqot 51:173–214. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1190