כללי

בכתב העת חדשות ארכיאולוגיות מתפרסמים מאמרים שהם דוחות סופיים של חפירות וסקרים מצומצמים שנערכו מטעם רשות העתיקות, ודוחות ראשוניים תמציתיים של חפירות וסקרים נרחבים הנערכים בארץ הן מטעם רשות העתיקות והן על ידי משלחות חפירה חיצוניות. משלחות חפירה יפרסמו בחדשות ארכיאולוגיות רק דוחות ראשוניים.

דוחות ראשוניים של חפירות קטנות ובינוניות יוגבלו ל-2500 מילים ושל חפירות גדולות יוגבלו ל-4000 מילים. יש להקפיד על כתיבה תמציתית והתאמה של מספר האיורים לאורך הדוח.

כל הדוחות יעברו לפני פרסומם עריכה מדעית ולשונית, המתייחסת למבנה הדוח, לתיאורים, לניסוח הרעיונות וההנחות, לשפה ולעיצוב.

 

מהלך הטיפול במאמר

המאמר ייבדק בתחום פרסומים ואם הוא לא יעמוד בקריטריונים הנדרשים (להלן) הוא יוחזר למחבר לתיקון.

לאחר אישורו וקליטתו במערכת חדשות ארכיאולוגיות הוא יישלח (על פי סדר הגעתו) לעריכה מדעית ולשונית, ולאחר מכן יישלח להגהת המחבר (במידה וקיימים כמה מחברים יישלח המאמר למחבר הראשון). הגהה זו היא ההגהה העיקרית של המאמר ויש להקפיד לקרוא את כל הטקסט יחד עם האיורים, לענות על שאלות העורך ולתקן במידת הצורך. בזמן זה עורך המאמר יטפל באיורים מול הגרפיקאי של כתב העת.

לאחר הגהת המאמר הוא יתורגם (לאנגלית או לעברית), והנוסח המתורגם יעבור עריכת תרגום.

בשלב הבא, לאחר ששני הנוסחים בעברית ובאנגלית והאיורים מוכנים, הם יישלחו להגהה סופית של המחבר (הראשון). באחריות מחבר זה להעביר את הקבצים להגהת המחברים הנוספים, לרבות מחברי פרקים. עם קבלת תיקוני המחבר הם יוכנסו במידת הצורך לטקסטים ולאיורים, ולאחר מכן המאמר יעלה לאתר האינטרנט של כתב העת. בשלב זה נמתין שבועיים לתשובת המחבר, ולאחר מכן נעלה את המאמר לאוויר גם ללא קבלת ההגהה הסופית.

לא יתאפשרו תיקונים לאחר שהמאמר עלה לאתר האינטרנט.

 

הגשת המאמר

יש לכתוב את המאמר בתבנית המיועדת לכך: תבנית להגשת מאמר לחדשות ארכיאולוגיות. יש למלא את השדות על פי ההנחיות. אין בשדות השונים של התבנית הגבלת מילים, אולם יש להקפיד שהיקף המאמר ומספר האיורים יתאימו להיקף החפירה ולהגבלות שצוינו לעיל.

נא לשלוח לכתובת המייל publications@israntique.org.il את כל מרכיבי המאמר, כדלקמן:

–קובץ וורד של המאמר הכתוב בתוך 'תבנית להגשת מאמר לחדשות ארכיאולוגיות'

–קבצי וורד של מחקרים נלווים (להלן)

–קבצי האיורים (מפות, תכניות, לוחות ממצא ותצלומים); אין 'להדביק' איורים לתוך קובץ הטקסט

–קובץ וורד של טבלות המפרט (אם יש)

נושא הדוא"ל יכלול את שם כתב העת, סופי או ראשוני, שם הדוח, מס' הרשאה/רישיון ושם החופר. למשל, "חדשות ארכיאולוגיות, סופי, תל אשרף, 7890-A, סבינה לוי".

 

שמות הקבצים

שם קובץ הטקסט יכלול את המרכיבים הבאים: שם המשפחה של המחבר, מס' רישיון/הרשאה, דוח ראשוני (hp) או סופי (hf). לדוגמה, weinberg_6234hp.doc.

שמות קבצי האיורים יכללו את המרכיבים העיקריים של שם קובץ הטקסט ולאחריו מספר האיור. לדוגמה, weinberg_6234hp-Fig. 6.jpg.

שם קובץ של טבלה יכלול את המרכיבים העיקריים של שם קובץ הטקסט ולאחריו האותיות tbl. לדוגמה, weinberg_6234hp-tbl.doc.

 

מחקרים נלווים

המחקרים הנלווים הם פרי מחקרם של חוקרים אחרים ובאחריותם. מחקרים אלה דנים למשל במטבעות, כלי זכוכית, פטרוגרפיה, אנתרופולוגיה פיזית, ארכיאוזואולוגיה ועוד. הם יפורסמו כחלק מן הדוח הסופי או כנספחים נפרדים (בקובץ PDF). קיימות שלוש אפשרויות לשילובם בפרסום:

אפשרות א' — דיווח עובדתי מצומצם, הכולל שורות מידע אחדות. דיווח מעין זה ישולב במאמר הראשי יחד עם אזכור שם החוקר במבוא.

אפשרות ב' — דיווח עובדתי בהיקף בינוני, הכולל תיאור מצומצם של הממצא. דיווח מעין זה ישולב כפרק במאמר עם ציון שם המחבר-החוקר. האיורים ימוספרו ברצף יחד עם האיורים של המאמר הראשי, והפריטים הביבליוגרפיים ישולבו אף הם ברשימת ההפניות של המאמר הראשי. ההפניה למחקר נלווה מסוג זה תהיה כדלקמן: (ר' כהן, להלן).

שימו לב: לא ניתן לשלב מחקרים נלווים הכתובים באנגלית בתוך מאמר ראשי בעברית. לכן, אם מחקר נלווה באנגלית עונה להגדרה של 'אפשרות ב׳', הוא יתפרסם בנפרד — כ'אפשרות ג׳ (ר' להלן).

אפשרות ג' — דיווח נרחב או דיון מדעי. דיווח מעין זה יוגש כמאמר לכל דבר ויפורסם כנספח בקובץ PDF. מחבר המחקר הנלווה חייב להתייחס לתוצאות החפירה במאמר הראשי, לכרונולוגיה ולתפקוד האתר. סתירות (למשל כרונולוגיות) בין המסקנות של כותב המחקר הנלווה לבין הדוח הראשי מחייבות התייחסות.

חשוב: על מחבר המאמר הראשי להתייחס לתוצאות המחקרים הנלווים ולתת להם הפניות מהטקסט. יש לכלול הפניה בתוך הטקסט וברשימה הביבליוגרפית למחקר נלווה המתפרסם כמאמר בפני עצמו (אפשרות ג׳). למשל: ר' כהן, כרך זה; see Cohen, this volume. כך גם חייבים המחקרים הנלווים לכלול הפניה למאמר הראשי ולהציג הפניה למאמר הראשי בביבליוגרפיה שבסוף המאמר הנלווה.

 

כללי כתיבה

שפת המאמר — המאמרים יוגשו בעברית. רק מי ששפת אִמו אינה עברית יכול להגיש מאמרים באנגלית.

סגנון — מאמר בעברית יאורגן ברווח 1.5, גופן David, גודל 12 וביישור לימין. באנגלית יש להקליד בגופן Times New Roman, גודל 12, ביישור לשמאל.

כללי הכתיב — הכתיב הנהוג בכתב העת חדשות ארכיאולוגיות מושתת על כללי הכתיב המלא חסר הניקוד. במקרים של חשש לקריאה שגויה או לכפל משמעות ייעשה שימוש בניקוד חלקי (בעיקר בשמות) או בכתיב מלא, על פי שיקולי המערכת.

תעתיקי השמות מעברית לאנגלית ולהיפך מסתמכים על כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית.

שילוב עברית ולועזית — בעת כתיבת טקסט בעברית שיש בו חלקים הכתובים בלועזית יש להקפיד על כך שסימני הפיסוק, הסוגריים והמירכאות יהיו בפונט עברי ולפי כיוון הכתיבה מימין לשמאל; סימני פיסוק השייכים לרצף הלועזי יבואו על פי הלועזית. ספרות השייכות לטקסט באנגלית (למשל: שנה, מספרי עמודים במראי המקום ובביבליוגרפיה) יוקלדו בפונט לועזי, אבל ספרות השייכות לרצף הטקסט העברי (למשל: מספרי קירות ולוקוסים) יוקלדו בפונט עברי לצד האות הלועזית. אם במאמר שולבה טבלה, יש לשים לב שהיא עוצבה בעברית, לפי כיוון הכתיבה מימין לשמאל.

כתיבת שנים — יש לכתוב שנים מימין לשמאל ולציין לפסה"נ או לסה"נ (למשל, 600–500 לפסה"נ; 600–670 לסה"נ). את המאות יש לכתוב באותיות, למשל, המאות הז'–הו' לפסה"נ או המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ).

כתיבת מספרים — עד הסִפרה עשר, יש לכתוב את המספר במילים, ומ-11 ומעלה יש לכתוב בספרות. מספור בשמות שליטים ייכתב באותיות (למשל, אנטיוכוס הד').

כתיבת מידות — שילוב תכוף של מידות עלול לפגוע בקריאת הטקסט ובהבנתו. לכן, הימנעו מציון מידות עבור שרידים ופריטים שאינם תורמים להבנת החפירה ולדיון. מידות יצוינו בדרך כלל בתוך סוגריים. מימין תצוין המידה הקטנה (מספר הספרות לאחר הנקודה משני צדי סימן הכפל או המקף יהיה זהה), למשל, 5.00 × 7.65 מ'; 1.0–1.5 מ'.

סדר ציון המידות: מידת האורך, מידת הרוחב, מידת העומק או הגובה. יש לכתוב יחידות של מידות בספרות בלבד: ס"מ – עד 9 ס"מ; מ' – החל מ-0.1 מ' ואילך (למשל, 0.5 מ' רוחב); ק"מ (למשל, 3 ק"מ); מ"ר (למשל, 5 מ"ר); ק"ג (למשל, 5 ק"ג). המידה 'דצימטר' תיכתב במלואה. דוגמה: נחשפה גת חצובה, הכוללת משטח דריכה (2.7 × 3.0 מ', 5 ס"מ עומק).

יש להשתמש ברמת דיוק הסבירה לנושא הנדון, בהתחשב ביכולות טכנולוגיות קדומות וברמת ההשתמרות. דוגמה: אורך הקיר כ-7 מ' ולא 7.02 מ'.

כתיבת נתונים מספריים — מספרי לוקוסים וקירות, מידות ומספרי איורים יוצגו בדרך כלל בתוך סוגריים. אם הם מצוינים ביחד בתוך סוגריים הם יפורטו בסדר קבוע: לוקוס; מידות; איור, למשל "נחשפה גת חצובה, הכוללת משטח דריכה (L105; כ-2.7 × 3.0 מ', 5 ס"מ עומק; איור 3)". כל מספר לוקוס או קיר המופיע בטקסט חייב להופיע בתכנית. עם זאת, בתכנית יכולים להופיע נתונים נוספים.

 

שמות אתרים

בדרך כלל שם המאמר יהיה זהה לשם שניתן בהרשאה/רישיון, פרט למקרים שבהם שם זה אינו משקף את מקום החפירה.

שמות האתרים הם בדרך כלל השמות ב'רשימת מצבות ואתרים היסטוריים' (ילקוט הפרסומים), במפות של המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) או, במידת הצורך, במפה של 'הסקר הבריטי' (PEF) או במפה מימי המנדט הבריטי.

בהיעדר שם מוכרז או שם שנזכר במקורות שלעיל ובמקרה שהשם המוכרז אינו תואם את מיקום האתר שנחפר, יכונה האתר בזיקה לשמות של עצמים בנוף (למשל, שמות הרים ונחלים), או בזיקה לשמות יישובים, דרכים או צמתים בני זמננו, כציונם במפות ישראל.

אם החפירה נערכה בעיר או ביישוב כלשהו, יש לציין, במידת האפשר, את שם הרחוב שבו היא נערכה ואת מספר הבית.

אם האתר פורסם בעבר בשם אחר, יש לציין שם זה בפסקת המבוא.

 

נקודת ציון (נ"צ)

יש לבדוק היטב את הנ"צ של החפירה, ולציין אותה ברשת ישראל החדשה.

אם השטח שנחפר בפועל קטן מן המופיע בהרשאה/רישיון, יש לתת נ"צ מדויק של החפירה.

לציוּן טווח באחת הקואורדינטות או שתיהן יש להשתמש במקף קטן ולהשמיט את המספרים החוזרים על עצמם. דוגמה: 187833-42/659110-200.

 

מִזכּים (קרדיטים)

חובה לציין בפסקת המבוא את כל העמֵלים, ובהם שרטטים, צלמים, ציירים, רפאים, אנשי מעבדות, מנהלנים, מומחים ועובדים אחרים שסייעו בחפירה. יש לכתוב שמות מלאים (שם פרטי ושם משפחה); באחריות המחבר לבדוק את האיות הנכון של כל השמות.

 

כותרות

תיאור השרידים במאמר יותאם לחלוקה של עד שלוש רמות של כותרות:

1 — כותרת מרכזית, מודגשת, בשורה נפרדת.

2 — כותרת ימנית, מודגשת, בשורה נפרדת.

3 — כותרת ימנית, מודגשת, באותה שורה עם הפסקה שאחריה.

שימו לב: אין להשתמש בכתב נטוי או בקו תחתון.

 

שמות תקופות ותרבויות קדומות

שמות התקופות יכתבו תמיד במלואם בכותרות ובפעם הראשונה שהם מופיעים. בנוסף, הם ייכתבו במלואם כאשר אין ציון של תקופת משנה. תקופות משנה ייכתבו על פי רוב במספר ערבי, כדלקמן:

התקופה האפיפליאוליתית, התקופה הניאוליתית הקרמית א', התקופה הכלקוליתית, תקופת הברונזה הקדומה (הב"ק 1, 2, 3, 4), תקופת הברונזה הביניימית, תקופת הברונזה התיכונה (הב"ת 1, 2; הב"ת 2א', 2ב'), תקופת הברונזה המאוחרת (הב"מ 1, 2, 3), תקופת הברזל (1, 2, 3; 1א', 1ב', 1ג'), התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, ימי הבית השני, התקופה הביזנטית, התקופה האסלאמית הקדומה (התקופה האומיית, התקופה העבאסית), התקופה הפאטימית, התקופה הצלבנית, התקופה הממלוכית, ימי הביניים, התקופה העות'מאנית, ימי המנדט הבריטי, ימינו (המאות הכ'–הכ"א).

שמות של תרבויות קדומות: התרבות המוסטרית, התרבות הכבארית, התרבות הנטופית, תרבות ואדי רבה, התרבות החלפית, התרבות הע'סולית.

 

איורים

תצלומים — יש להגיש קבצי JPG באיכות טובה וברזולוציה של 300 DPI. אם יש כיתוב על התצלום, יש להגיש גם תצלום נקי. עובדי רשות העתיקות רשאים להגיש רק את מספר התצלום במנור"ה (מספר B), ואנו נזמין את התצלום.

מפות, תכניות, חתכים ולוחות — יש להגיש קבצים וקטוריים (קווים) באיכות טובה בפורמט PDF בהפרדה לשכבות או בפורמט ai (אילוסטרייטור). בתכניות, יש לזכור לסמן את קנה המידה, חץ הצפון, כל מספרי הלוקוסים והקירות הנזכרים במאמר ומיקום החתכים, אם יש.

לוחות של כלים שנסרקו ברשות העתיקות — יש לשלוח לוח סופי בפורמט PDF שכבות (קובץ וקטורי-קווי) או לשלוח לוח דמה ויחד איתו את הסריקות המקוריות של הכלים בקבצי TIFF באיכות טובה.

תצלומי פריטי ממצא — יש לוודא שבכל תצלומי הפריטים והמטבעות מופיע קנה מידה (אם לא, נא לציין מידות בכיתוב או בגוף המאמר). רצוי לצלם פריטי ממצא ומקבצי ממצאים על רקע לבן. אם נשלח פריט מצולם על רקע בצבע אחר, מערכת כתב העת שומרת לעצמה את הזכות לשנות את צבע הרקע בלבד, בהתאם לשיקולי הפרסום.

 

לוחות הממצא

לוחות הממצאים יכולים לכלול ציורים בלבד, תצלומים בלבד או שילוב של ציורים וצילומים. אפשר להציג כלים ייחודיים בציור ולצדו תצלום.

הפריטים בכל לוח ימוספרו החל ממס' 1, משמאל לימין.

הכלים בלוח הקרמי יוצגו על פי טיפוסיהם, מפתוח לסגור ומקטן לגדול, לפי הנהוג.

כאשר מוצגים בלוח כלים מכמה תקופות יימתח קו מפריד בין תקופה לתקופה, ובכל תקופה יוצגו הכלים על פי טיפוסיהם.

רצוי שמספר הפריטים המרבי בלוחות הדמה לא יעלה על 20. עם זאת, גודלם הסופי של לוחות הממצא ייקבע בעת עריכת המאמר.

לעובדי רשות העתיקות, בדוחות הכוללים לוח ממצא שבו שולבו תצלומים, יש לציין את מס' ה-B של התצלום הכלי במערכת מנור"ה.

על המחברים להקפיד על ציון קנה המידה בלוחות; אם חלק מן הכלים מוצגים בקנ"מ השונה מזה של שאר הכלים, יש לציינו לצד הכלים הרלוונטיים.

כלי חרס יתפרסמו בקנ"מ סופי של 2:10, למעט כלים גדולים במיוחד שיתפרסמו בקנ"מ 1:10. שברים יתפרסמו דרך כלל בקנ"מ 1:2. אם לצד ציור של הכלי משולבת הגדלה של פרט מן הכלי (עיטור, למשל), אין צורך לשלב עבורה קנ"מ נוסף.

כלי זכוכית יתפרסמו בקנ"מ סופי של 1:2.

כלי צור יתפרסמו בקנ"מ סופי של 1:1. כלים גדולים במיוחד — בקנ"מ 2:3.

כלי מתכת ואבן יתפרסמו בקנ"מ סופי של 1:2. כלים גדולים במיוחד — בקנ"מ 1:4.

פריטים אדריכליים יתפרסמו בקנ"מ סופי של 1:10.

יש להתייחס בתיאור החפירה או בתיאור הממצאים לכל אחד מהכלים המופיעים בלוח.

בדו"חות סופיים יש לצרף טבלת מפרט לפריטים המוצגים בלוח.

 

טבלות

כתב העת מבחין בין שני סוגי טבלות: טבלות מפרט המלוות לוחות ממצאים, וטבלות תיאור, מידות וסטטיסטיקה, שהן חלק מהטקסט ומטרתן להקל בהצגת רשימות נתונים או מידע מסורבל.

בעת השימוש בטבלות אין לחזור על אותם נתונים בטקסט.

בדוחות סופיים חובה להגיש טבלות מפרט לכל לוחות הממצא (כלי חרס, כלי זכוכית, כלי צור, כלי אבן, פריטי מתכת וכו'). על טבלת המפרט לכלול את מס' החפץ בלוח, סוג החפץ, מס' לוקוס ומס' סל; אפשר להוסיף גם תיאור, תקופה והקבלות. אפשר להוסיף לכל פריט שתי הקבלות לכל היותר.

את טבלות המפרט יש לרכז בקובץ וורד אחד. כל טבלה תתייחס ללוח ממצא אחד. הכותרת לטבלה היא מספר האיור וכותרת האיור.

יש להתייחס בתיאור החפירה או בתיאור הממצאים לכל אחד מהפריטים המופיעים בטבלת המפרט.

 

כיתובי איורים

יש לציין ברשימת האיורים שבסוף דף ה'תבנית להגשת מאמר' את מספרי האיורים, את הכותרות (הכיתובים) ואת שם הקובץ או את מספר התצלום במערכת מנור"ה.

על כותרות האיורים להיות קצרות. יש להימנע מציון תקופות ומידע אחר המופיע בגוף המאמר.

בכותרות של תצלומים יש לציין גם את כיוון התצלום, למשל "מבט לצפון".

 

הפניות ביבליוגרפיות בתוך הטקסט

ההפניות הביבליוגרפיות ישולבו בתוך הטקסט בסוגריים, והן יכללו את שם המשפחה של המחבר, את שנת הפרסום, ובמידת הצורך את מס' העמודים ו/או האיורים והלוחות שאליהם מפנים (לאחר נקודתיים). אין להשתמש בקיצור (שם; ibid) אלא בהפניה מלאה.

בהפניות לפרסומים בעברית תופיע שנה עברית (אלא אם כן זו אינה קיימת בפרסום הנדון).

ההפניות הביבליוגרפיות ייכתבו בשפת המקור של הפרסום. סדרה של הפניות תאורגן על פי שפות (עברית תחילה, ולאחר מכן לועזית), ובתוך כל שפה — על פי סדר כרונולוגי. אם יש כמה חיבורים מאותה השנה, יש לארגן את הפניות לפי שמות המשפחה של המחברים. ההפניות יופרדו זו מזו בנקודה-פסיק.

בהפניות למאמרים בפורמט האלקטרוני של חדשות ארכיאולוגיות, למפה בסקר הארכיאולוגי של ישראל או לאתר במפת הסקר ישולב קישור אינטרנטי.

 

הרשימה הביבליוגרפית בסוף המאמר

רשימת המקורות הביבליוגרפיים תובא בסוף המאמר, ותכלול את כל הפרסומים שהוזכרו במראי המקום. חייבת להיות התאמה מוחלטת בין ההפניות הביבליוגרפיות שבטקסט לבין הרשימה הביבליוגרפית.

למאמרים וספרים שלהם מזהה דיגיטלי (doi) חובה לצרפו בסוף הפריט הביבליוגרפי. למשל:

Noy T. 1998. The Flint Artefacts. In C. Epstein. The Chalcolithic Culture of the Golan (IAA Reports 4). Jerusalem. Pp. 269–332. https://doi.org/10.2307/j.ctt1fzhf0s

לכל הפניה לחדשות ארכיאולוגיות, עתיקות וקדום חובה לצרף בסופה doi.

ברשימת המקורות יוצגו קודם הפרסומים בעברית ולאחר מכן הפרסומים בלועזית, ובשניהם על פי סדר אלפביתי של שמות המשפחה של המחברים. אם יש יותר מהפניה אחת לאותו מחבר, יש לסדר את ההפניות על פי סדר השנים. אם פרסם המחבר כמה עבודות באותה שנה, יש לסדרן לפי סדר אלפביתי של הכותרות ולסמנן באותיות א, ב' וכו'.

על הרשימה הביבליוגרפית לכלול את כל המידע על הפרסום במתכונת קבועה, כפי שמופיע ברשימה המקיפה של הפרסומים המתעדכנת מעת לעת בפורטל רשות העתיקות. שמות של כתבי עת וסדרות יש לכתוב בקיצור המקובל, על פי רשימת הקיצורים המתעדכנת מעת לעת. כתבי עת שאינם מופיעים ברשימה זו יש לציין במלואם.

בפריטים ביבליוגרפיים בעברית תופיע שנה עברית במידת האפשר.