(A-9674) מצד תמר

הרשאה/רישיון

A-9674

דוח חפירה

בשנים 2023–2025 נערכו במצד תמר שלוש עונות חפירה המלוות את שימור מבנה המצד (הרשאה מס' 9674-A; נ"צ 222864-3227/548267-588; איור 1). השימור נערך על ידי מנהל שימור של רשות העתיקות בניהולו של ע"ס סעיד וא' ענבר. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון רשות מקרקעי ישראל, נוהלה על ידי ד' אייזנברג-דגן (צילומי שטח ורחפן), בסיוע ל"ו דיוויס, י' סמואל ומ' יהודה (ניהול שטח), נ' לצט בן עמי (ייעוץ), א' אלג'ם (צילום רחפן ופוטוגרמטריה), ש' הלוי (צילום מולטי-ספקטרלי), א' מונטגיו ומ' קאהן (מדידות ותכנית), א' אזולאי (תכנית), ר' שואף וא' ענבר (אדריכלות), י' אשר (מעבדה אנליטית), ט' אריקסון-גיני (כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית), ר' קול (נומיסמטיקה), ל' פרי-גל ומ' אינטראטור (ארכיאוזואולוגיה) וג' סרי ממחוז נגב דרומי. בחפירה השתתפו סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון, מפקחים ממרחב דרום ופועלים מכסייפה ומהרשות הפלסטינית.

מצד תמר (קצר אל-ג'הינייה) מרוחק כ-12 ק"מ ממערב לים המלח, בקרבת כביש 25 ומחצבת תמר וסמוך למעלה תמר הקדום. סמוך למצד נמצא נחל תחמס, שבשעת שטפון הוזרמו ממנו מים בתעלות למאגר מים בתוך המצד. ביטחון המצד הסתמך על שורה של מצדים ומגדלים שהוקמו לאורך ציר תנועה קדום, שחיבר בין צוער לממשית ונמשך לצפון אל תל מלחתה (ר' איור 1). חלק מהמצדים הוקמו בתקופה הרומית (סוף המאה הג' ותחילת המאה הד' לסה"נ) והיו בשימוש גם במהלך התקופה הביזנטית (אמצע המאה הד'–המאה הו' לסה"נ), בעוד אחרים כמו ראש זוהר, עין בוקק ואולי גם מצד חתרורים (Magness 2003:129) הוקמו בתקופה הביזנטית. סמוך למצד תמר התגלה בעבר מבנה שזמנו המשוער הוא שלהי התקופה ההלניסטית; ייתכן שחלק מהמצדים והמגדלים בסביבה מתוארכים אף הם לתקופה זו (גיחון תשל"ד; תשל"ו; Gichon 1976a; 1976b). מצד תמר נסקר כמה פעמים במהלך המחצית הראשונה של המאה הכ' (לפירוט, ר' גיחון 1660:1993) ונחפר בעבר על ידי מ' גיחון מטעם אוניברסיטת תל אביב (גיחון תשל"ד; תשל"ו; Gichon 1976a; 1976b). גיחון שיער כי המצד נבנה על מבנה מזמנם של הנבטים, ותכניתו מבוססת עליו.

מצד תמר הוא מבנה רבוע (40× 40 מ', 1.1 מ' רוחב ממוצע של הקירות החיצוניים; איורים 2, 3) ולו ארבעה מגדלי פינה בולטים (quadroburgus; 6 × 6 מ'). במצד ארבעה אגפים ובהם 25 חדרים הסדורים סביב חצר שבמרכזה מאגר המים; שתי תעלות שעברו מתחת לאגף המערבי (חדרים 9 ו-10) הובילו מים מנחל תחמס למאגר. בחפירות של גיחון נחשף כשליש ממאגר המים בלבד, ורוב החדרים לא נחשפו בשלמותם.

בחפירה הנוכחית (מודל תלת-ממד) הסרנו חתכים ומילויי אדמה מהחפירות של גיחון, בהתאם לצרכים של צוות השימור, והושלמה חפירתם של חדרים באגפים הצפוני (חדר 25), המזרחי (חדרים 22–24) והדרומי (חדר 17), של ארבעת מגדלי הפינה ושל מאגר המים. באגפים המערבי והדרומי נחשפו חדרים (11, 12, 13) שלא נחפרו בעבר.

האגף הצפוני (חדר 25) והמגדל הצפוני. חדר 25 הוא חדר מלבני שבמרכזו נחשף בעבר קיר החוצה אותו לאורך. במקביל לקירות האורך של החדר נחשפו בעבר קירות שנבנו מאבני שדה קטנות, היוצרים מעין תאים מוארכים (כ-0.3 מ' רוחב). גיחון שיער שקיר האורך שבמרכז החדר שימש בסיס לקורות עץ שתמכו בקירוי, ושהתאים המוארכים שימשו לאחסון של כלים מוארכים כקנקנים; את החדר עצמו הוא זיהה כמחסן (Gichon 1976b). אנו מציעים לזהות את החדר כאורווה, על בסיס השוואה לאורוות שנחשפו בשבטה, ברחובות בנגב ובעבדת (Erickson-Gini 2022: Figs. 2, 5, 7). קיר האורך שבמרכז שימש אולי בסיס לשקתות, בעוד שהתאים הצרים והמוארכים משני צדי החדר שימשו אבוסים. בחדר 25 נקבע הפתח היחיד למגדל הצפוני. בחפירת המגדל התגלה ריכוז גדול של עצמות בעלי חיים, ובו גולגולות של סוסים וגמל ועצמות בקר, חזיר וכבש/עז. חלק מעצמות הגפיים נמצאו בארטיקולציה. ממצא גולגולות הסוסים מחזק את ההשערה שחדר 25 שימש אורווה.

האגף המזרחי (חדרים 22–24) והמגדל המזרחי. בחדר 22 התגלה פתח המוביל לחדר 19a הסמוך; הוא נחסם במכוון, ובחסימה שולבה אבן בשימוש משני ועליה שרידי טיח וכתובת באדום (איור 4). בחדרים 23 ו-24 התגלו בחפירה הנוכחית סימנים להרמת הרצפות. מחוץ למצד, בפינה שבין הקיר המזרחי למגדל המזרחי, התגלתה הצטברות של אפר (כ-1.3 מ' עובי; איור 5), ובה חומר אורגני רב שכלל זרדים וגלעינים ומעט חרסים ומטבעות.

האגף המערבי (חדר 11). החפירה בחדר 11 חשפה שינויים משמעותיים שנערכו במבנה, ובהם פירוק קירות ובנייתם מחדש. נראה כי שינויים אלה הובילו להקטנת החדרים באגף זה.

האגף הדרומי (חדרים 12, 13 ו-17). החפירה הנוכחית בחדר 12 חשפה כי בשלב כלשהו נבנה מחדש הקיר הדרומי של המצד, כמעט מגובה היסוד. בחדר 13 (מודל תלת-ממד) זוהו ארבעה שלבי פעילות. בשלב הקדום ביותר נחשפה רצפה ששולבו בה כמה אבנים שטוחות וגובהה (389.97 מ' מעפ"י) כ-0.4 מ' מתחת לגובה הסף (390.35 מ' מעפ"י) של השלב השני. בשלב השני נחשפה שכבת אפר דקה (בגובה של 390.19 מ' מעפ"י), ומעליה שרידים של התיישבות ארעית (בגובה של 390.28 מ' מעפ"י) מהשלב השלישי. בשלב המאוחר ביותר נחשפה קבורה (בגובה של 391.00 מ' מעפ"י) מהתקופה האסלאמית, שהוצמדה לקיר הדרומי של החדר.

מאגר המים (10 × 13 מ'; מודל תלת-ממד; ר' איורים 2, 3). הירידה למאגר נעשתה דרך גרם מדרגות הצמוד לפינתו הצפונית-מזרחית. במאגר שתי שורות של עמודים: שורה דרומית ובה ארבעה עמודים ושורה צפונית ובה חמישה עמודים. מידותיהם של העמודים אינן אחידות והמרחקים ביניהם אינם קבועים. לעמודים הראשון והשלישי בשתי השורות ולעמוד החמישי בשורה הצפונית בסיס מאבנים מסותתות; נראה שגם העמודים עצמם נבנו מאבנים מסותתות. העמודים השני והרביעי בשתי השורות נבנו מאבנים גסות ולכן נראה שנבנו בשלב שונה מזה של העמודים האחרים.

רצפת המאגר (0.15 מ' עובי) נבנתה מאבנים וטיח אפור; בטיח נחשפו שני מטבעות. פני הרצפה הוחלקו וטויחו בטיח לבן. בבסיס הקירות הגבהה משופעת (רולקה; כ-0.2 מ' רוחב) שעולה על הרצפה. צמוד לקיר המערבי שולבו ברצפה שתי אבנים (0.5 × 0.6 מ'), שמוקמו כנראה תחת זרימת המים מהתעלות, על מנת לרכך את מכת המים ברצפת הטיח ובכך לשמור על הטיח. המאגר נמצא מלא באבני מפולת של העמודים ובלוחות קירטון (1.3 מ' אורך כל לוח), שהתמוטטו כנראה מתקרת המאגר.

הממצאים. ממצא החרסים, הזכוכית והמטבעות שהתגלה בחדרי המצד מתוארך לפרק זמן ממושך, החל מהמאה הא' ועד למאה הו' לסה"נ, אך מרביתו מתוארך לתקופה הביזנטית התיכונה (המחצית השנייה של המאה הד'–המחצית השנייה של המאה הה' לסה"נ). ברוב החדרים התגלו מכלולים מעורבים, ונראה ששניים מהם (חדרים 11 ו-22) שימשו במכוון לריכוז של אשפה. בחדרים אלה התגלו חרסים ומטבעות המתוארכים למן המאה הד' ועד למאה הו' לסה"נ, כמויות גדולות של עצמות בעלי חיים שחלקן שרופות, ממצא אורגני ואפר רב. במצד התגלה ממצא אורגני רב, ובו גלעיני תמר, דגן, זית, וחרצן של ענב. הריכוז הגדול ביותר של גלעיני תמר, כ-250 במספר, התגלה בשכבת האפר סמוך למגדל המזרחי.

החפירה הנוכחית צנועה ביחס לעונות החפירה הממושכות שנערכו בעבר. עם זאת, בחינה מחודשת של סגנון הבנייה לצד הממצא מחדרי המצד, וכן ההצטברויות שנחשפו מחוץ למבנה מאפשרים לגבש מבט מחודש על שלבי הבנייה של המצד והשימוש בו. כפי שגיחון זיהה בחפירותיו, במצד כמה שלבי בנייה ונערכו בו שינויים לאורך הזמן. ייתכן ששינויים אלו נערכו בעקבות רעידת האדמה שארעה בשנת 363 לסה"נ.

אופן הבנייה מלמד כי קירוי החדרים במצד נעשה בעזרת חומר אורגני שכוסה באדמה. בחינה מחודשת של מבנהו של חדר 25 לצד עצמות הסוסים שנחשפו במגדל הצפוני הצמוד לחדר מלמדים כנראה כי החדר שימש אורווה. מרבית הממצא מתוארך לתקופה הביזנטית התיכונה (המחצית השנייה של המאה הד'–המחצית השנייה של המאה הה' לסה"נ), ולכן נראה שבזמן זה אכלוס המצד היה בשיאו. שכבת האפר הצמודה למגדל המזרחי הגביהה את מפלס הפעילות מחוץ למצד והחלישה את ביטחונו, ולכן נראה שיש לתארכה לשלב מאוחר יותר שבו שינה המצד את ייעודו ממצד דרכים למקום מחייה ארעי לקבוצה מצומצמת של אנשים. נראה שבשלב זה שימשו חלק מהחדרים לריכוז אשפה. הממצא הבוטני שזוהה בחפירות של גיחון (ליפשיץ וויזל 1974) כלל ארז הלבנון, ברוש מצוי, אורן ירושלמי וזית אירופאי, והוא מלמד שהמצד היה חלק ממערך תכנון ובנייה אימפריאלי. כמו כן, חיל המשמר ששהה במקום קיבל אספקת מזון, שלפי פכי המסנן הרבים ועצמות הדגים שהתגלו הגיע בחלקו מעקבה, מקום מושבו של הלגיון העשירי בתקופה זו. אספקת המזון כללה דגנים, זיתים, ענבים ושאר מיני מזון צמחי, שהובאו כנראה לאתר ולא גודלו בו. מחקר מורפולוגי של מאות גלעיני תמרים שהתגלו יוכל לחשוף את מספר הזנים המיוצגים ומקורם. מחקר עתידי על עצמות בעלי החיים ילמד אם אלה גודלו במקום ועל היקפי הצייד.

הפניות

גיחון מ' תשל"ד. מצד תמר. חדשות ארכיאולוגיות מח/מט:90–91.

גיחון מ' תשל"ו. מצד תמר. חדשות ארכיאולוגיות נו:44–45.

גיחון מ' 1993. תמר, מצד. בתוך א' שטרן, עורך. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל ד'. ירושלים. עמ' 1600–1603.

ליפשיץ נ' וויזל י' 1974. תמרה – 1973. מחקרים דנדרוארכיאולגיים 1–3. דוח פנימי, אוניברסיטת תל אביב.

References

Erickson-Gini T. 2022. Stables in the Negev: An Overview. In E. Rocca, P. Piraud-Fournet and F. Baratte eds. The "Trough Rooms". Madrid. Pp. 191–201. https://doi.org/10.4000/books.cvz.33790

Gichon M. 1976a. Excavations at Mezad-Tamar, 1973–1974. IEJ 26/4:188–194.

Gichon M. 1976b. Excavations at Mezad Tamar –Tamara: 1973–75, Preliminary Report. Saalburg Jahrbuch 33:80–94.

Magness J. 2003. The Archaeology of the Early Islamic Settlement in Palestine. Winona Lake, Indiana. https://doi.org/10.1515/9781575065380