(A-8851) ירושלים, נחל רפאים

הרשאה/רישיון

A-8851

דוח חפירה

בחודש נובמבר 2020 נערכה חפירת בדיקה במערה בנחל רפאים בשכונת מלחה בירושלים (הרשאה מס' 8851-A; נ"צ 217545/628373; איור 1), שהתגלתה במהלך עבודות בנייה של מנהרת ניקוז בנחל רפאים בירושלים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מוריה, נוהלה על ידי ג' חקלאי, בסיוע י' מילבסקי ור' לופו (ניהול שטחים), נ' נחמה (מנהלה), ו' אסמן (מדידות), ש' הלוי (צילום ופוטוגרמטריה), א' זכאים (תכניות), י' אשר (מיקרו-ארכיאולוגיה), ה' מאי (אנתרופולוגיה פיזית) וע' פרומקין (חקר המערה). כמו כן סייעו ע' ברזילי, י' ברוך, ע' ראם וי' זלינגר.

התגלתה מערה (648 מ' מעפ"י) קרסטית פעילה, ובה אולם (כ-700 מ"ר; 25 × 40 מ' מידות מרביות; איורים 2, 3) שכמחצית משטחו מכוסה בדרדרת (Talus; כ-5 מ' גובה; ר' תכנית 2 באפור) של אבנים גדולות. מעל ראש הדרדרת יש פיר טבעי (כ-6 מ' אורך), ששימש כנראה לגישה למערה. זמן קצר לאחר שהתגלתה המערה התרחש בה שוד, ככל הנראה בהיקף מצומצם. לאחר מכן נערך במערה סקר, והתגלו בו עצמות אדם, ובהן כיפת גולגולת של ילד, ריכוזי חרסים ומעגלי אבנים סמוך לדופנות המערה (ע' ברזילי, מידע בעל פה).

החפירה נערכה במטרה לדגום אזורים שונים במערה ולהעריך את הפוטנציאל המחקרי בה. נפתחו 13 ריבועי חפירה (2 × 2 מ' כל ריבוע; ר' איור 2) בשלושה שטחים: דרומי-מערבי, דרומי-מזרחי וצפוני. התגלו שרידי קירות, מעגלי אבנים, מוקדים, בורות ושרידי קבורה. עיקר הממצא כולל חרסים מהתקופות הניאוליתית הקרמית הקדומה (6500–5800 לפסה"נ) והמאוחרת (5800–4500 לפסה"נ), המתארכים את זמני השימוש במערה. כן התגלו פריטי אבן, צור ואובסידיאן, כלי עצם וצלמית שעוצבה מסלע משקע מערות (Haklay et al. 2022). נראה כי בתקופה הכלקוליתית לכל המאוחר, נאטמה המערה עד שהתגלתה מחדש לאחרונה.

בשטח הדרומי-מערבי נפתח ריבוע אחד (איור 4) והתגלו בו שרידי קיר שתחם ריכוז חרסים מצפון לו, ובו שפת קשת וידית מתרחבת מהתקופה הניאוליתית הקרמית המאוחרת. עוד התגלו בריבוע שני בורות שהכילו אבנים וחרסים; על אחד החרסים עיטור המוכר מכלי חרס של תרבות ואדי רבה.

בשטח הדרומי-מזרחי נפתחו עשרה ריבועים (איור 4). סמוך לדופן המזרחית של המערה נראו בפני השטח שרידי קירות ומתקנים עגולים, וביניהם ריכוז חרסים מהתקופה הניאוליתית הקרמית המאוחרת. מתחת לשרידים אלה נחשפה שכבת אדמה (0.1 מ' עובי), ובה פריטי צור, ומתחתיה נחשפה שכבה של משקע מערות. רחוק יותר מדופן המערה נחשפו מוקדי שרפה (איור 5) וערמות אפר. למרגלות דרדרת האבנים, בעומק של כ-0.5 מ' מתחת לפני השטח, התגלו עצמות אדם מתפוררות. למרות ההשתמרות הגרועה, ניתן היה לקבוע שהעצמות נמצאו במנח אנטומי, ועל כן ייתכן שזוהי קבורה ראשונית של אדם בוגר בתנוחה מכווצת. העצמות התגלו בהקשר לריכוז אבנים, להב מגל ירמוכי וכלי חרס המתוארכים ברובם לתקופה הניאוליתית הקרמית הקדומה. מצפון לקבורה, מעל שרידי זקיף שנהרס כנראה כתוצאה מפעילות אנושית (ר' איור 5), התגלתה צלמית שהוכנה מאבן משקע מערות ובה שני זקיפים (Haklay et al. 2022: Fig. 6); האבן נחתכה ועובדה לאורך ההיקף והזקיפים חודדו.

בשטח הצפוני התרחשה פעילות קרסטית רבה ונפתחו בו שני ריבועי חפירה. נחשפו אבנים גדולות ובינוניות וחרסים, ובהם ידית זיז וידיות אופקיות מהתקופה הניאוליתית הקרמית הקדומה וידית קנקן מתרחבת מהתקופה הניאוליתית הקרמית המאוחרת.

הממצא. מכלול כלי החרס מהמערה כולל שברי קערות, פערורים וקנקנים מהתקופות הניאוליתית הקרמית הקדומה והמאוחרת. במכלול מהתקופה הניאוליתית הקרמית הקדומה בולטות בעיקר קערות עמוקות או חצי כדוריות (המיספריות; איור 1:6, 2), העשויות באופן גס, ולחלקן ידיות זיז קטנות אופקיות, ולעתים מנוקבות. כן התגלו פערורים (איור 3:6–5) שלחלקם ידית זיז (מס' 4) או ידית נקב אופקית (מס' 5). מכלול כלי החרס מהתקופה הניאוליתית הקרמית המאוחרת כולל בעיקר קנקני שפת קשת (איור 6:6–8), לרבות ידיות סרט המתרחבות בנקודת החיבור עם גוף הקנקן (איור 1:7, 2). כלים אלו אינם נושאים כל עיטור. נוסף על כך התגלו קנקנים ששפתם פסוקה (איור 9:6, 10), ידיות נקב אופקיות (איור 3:7), ידיות זיז (איור 4:7, 5), בסיסי קנקנים ועליהם טביעת מחצלת (איור 6:7, 7) ושבר גוף מעוטר בדקירות (איור 8:7).

במכלול הצור סכין דו-פנית (איור 1:8) ומגרד לוחי (איור 2:8), המעוצבים בשברור לחץ ומתוארכים לתקופה הניאוליתית הקרמית, להב מגל ירמוכי (איור 3:8), ולו שינון עמוק משני צדדיו, ומקבת צור גדולה.

כן התגלו שני להבוני אובסידיאן, שקצהו של אחד מהם משוברר (איור 4:8), גרזן פותה מבזלת וכלי עצם.

מהחפירה עולה כי במערה נערך שימוש בלתי רציף לאורך התקופה הניאוליתית הקרמית.

עצם השימוש בתקופה זו במערה קרסטית, שלרוב היא חשוכה והגישה אליה קשה, אינו ברור מאליו. מכלולי האבן והצור שנחשפו קטנים, אך כוללים פריטים מיוחדים שניכרת בהם השקעה, המלמדים כנראה שהמערה שימשה במקרים מיוחדים ולא שימשה למגורי קבע. בנחל קנה שבמערב השומרון נחשפה מערה קרסטית דומה ובה ממצאים מהתקופה הניאוליתית הקרמית הקדומה, ונראה שגם היא לא שימשה למגורים (Gopher and Tsuk 1996). אתרים מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית במערות קרסטיות פעילות עדיין אינם מוכרים באזורנו, אך ייתכן שהשימוש במערות כאלה כאתרי קבורה ופולחן היה נהוג כבר בראשית התקופה הניאוליתית הקרמית. לפי ממצאי החפירה נראה שלמערה פוטנציאל למחקר ארוך טווח ורב-תחומי.

References

Gopher A. and Tsuk T. 1996. The Naḥal Qanah Cave: Earliest Gold in the Southern Levant (Tel Aviv University Institute of Archaeology Monograph Series 12). Tel Aviv.

Haklay G., Brailovsky-Rokser L., Lupu R., Eirikh-Rose A., May H. and Milevski I. 2022. The Neolithic Periods’ Finds from the Karstic Cave of Nahal Rephaim, Southwest Jerusalem. Neo-Lithics: The Newsletter of Southwest Asian Neolithic Research 22:13–22.

מילות מפתח

ירושלים, נחל רפאים, מערה קרסטית, התקופה הניאוליתית הקרמית, קבורה, מעגלי אבנים, מוקדי אש, תרבות ואדי רבה, להב מגל, אובסידיאן, כלי בזלת, כלי עצם, פעילות פולחנית