(A-9375) יפו, הרציף מהתקופה העות'מאנית

הרשאה/רישיון

A-9375

דוח חפירה

בשנת 2018 נערך חתך בדיקה (נ"צ 176620/662484; איור 1) ביסודות הרציף מהתקופה העות'מאנית ובחודשים אוגוסט–אוקטובר 2022 נערכה חפירה תת-ימית ביסודותיו, סמוך לבית המכס ביפו (הרשאה מס' 9375-A; נ"צ 176635-43/662505-11), במטרה לשמר את הרציף כחלק מתכנית פיתוח הטיילת. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אתרים בע"מ, נוהלה על ידי ד' פלנר וי' שרביט מהיחידה לארכיאולוגיה ימית, בסיועם של נ' זיתוני וע' בר (צוללנים), ע' ואן-זיידן (שימור) ונ' ליפשיץ (זיהוי עצים). כן סייעו ע' שדמן ממרחב מרכז, ד' ברקן ממחוז תל אביב וד' אבו סלאח מנפת תל אביב. החופרים רוצים להודות על העזרה הרבה שהגישו להם עובדי נמל יפו ומנהליו א' בן יקר, צ' מורדו, ש' גוזלן, א' רינגל וע' סלאח, וכן להודות לי' קליין וג' סמירנוף מחברת אתרים.

הרציף שבו נערכה החפירה נבנה בשנת 1887 בכמה שלבים לאורכו של בית המכס ושימש לעגינה של כלי שייט קטנים. הסולטן עבדול חמיד השני החל בקידום רפורמות שלטוניות באימפריה העות'מאנית, ובהן פיתוח תשתיות, שבמסגרתן נהרס בית המכס הישן ובמקומו נבנה בניין חדש על רחבה שיובשה מהים (גילר 193:2016). בית המכס הישן שנהרס נראה בתצלום של פליקס בונפיס (Félix Bonfils) משנות ה-60 של המאה הי"ט (גילר 193:2016, תצלום 4). לאורך הדופן המערבית של בית המכס נבנה הרציף, שכלל נקודות לקשירה של כלי שייט, גרם מדרגות רחב שירד אל הים ורחבה לקליטת הנוסעים. כפועל יוצא מחידוש בית המכס ובניית הרציף חל גידול מהיר של תנועת נוסעים ומטען, דבר שהוביל לשיפוץ נמל יפו כולו ולבניית מבנים המתאימים לצרכי הנמל. בשנת 1898 הגיע לארץ דרך נמל יפו הקיסר הגרמני וילהלם השני, והוא נפגש עם בנימין זאב הרצל, שהגיע גם הוא לארץ דרך נמל יפו. הביקור הקיסרי הגביר את העניין בארץ הקודש והתיירות התרחבה. פרדסי יפו הרחיבו את ייצוא תוצרתם לשווקי אירופה ונפח הייבוא לארץ גדל. העלייה היהודית לארץ התעצמה, והחלה בניית השכונות מחוץ לחומה ואיתה גם התפתחותה הכלכלית של יפו. בית המכס כבר לא יכול היה לתת מענה לתנועת הנוסעים, ולכן בימי המנדט הבריטי, בשנת 1931, הוא נהרס במסגרת שיפוץ נרחב של הנמל ובכלל זה בניית שובר גלים ורציפים, ובמקומו נבנה בית מכס שזכה לכינוי 'בית המנהלה הלבן' (גילר 194:2016–212). הרציף מהתקופה העות'מאנית כוסה בשלב זה בשכבת בטון.

במסגרת שיפוץ שנערך בנמל בשנת 2007, פורקה חלק מיציקת הבטון מימי המנדט הבריטי והרציף מהתקופה העות'מאנית נחשף מחדש. בשנת 2017 נצפו סדקים מבניים ברציף מהתקופה העות'מאנית, ואבני המדרך של הרציף החלו להתרופף וליפול לקרקעית הים. בעקבות כך נערכו ברציף בדיקות הנדסיות שכללו קידוחים והחדרת מצלמה לתיעוד, והתברר כי ביסודות הרציף נוצרו חללים גדולים כתוצאה מפעילות הגלים בסערות ומגלים שנוצרו מתנועה של כלי שייט; הגלים הביאו להתפוררות ושטיפה של חומר המליטה ולהתנתקות ונפילה של שכבת אבני ההגנה של הרציף (מחרז 2017). בעקבות הממצאים האלה גיבשה חברת אתרים תכנית לשיקום ולשימור הרציף.

בשנת 2018 נערך חתך הבדיקה ביסודות הרציף ומערבה מהם לאחר שחלק מאבני הרציף התמוטטו כתוצאה מסערות החורף. בשנת 2020 נהרס בית המכס והוחלט לבנות טיילת ולשפץ ולשקם את הרציף לכל אורכו. משימה זו חייבה חפירה תת-ימית יסודית של קרקעית הים באזור הרציף. החפירה נערכה במרחק של כ-50 מ' מצפון-מזרח לחתך הבדיקה ונפתחו בה שני בורות בדיקה (1, 2), המרוחקים כ-20 מ' זה מזה. בסקר שנערך טרם החפירה נראתה לאורך הרציף שכבת מליטה פריכה על בסיס סיד/גיר. שטח החפירה נוקה ידנית על ידי הצוללנים ותבניות חפירה ממתכת (2 × 2 מ'; איור 2) הורכבו בקרקעית. התבניות מוקמו בעזרת DGPS (מערכת שמעלה את רמת הדיוק האופקי והאנכי של האותות ממערכת ה-GPS) ועוגנו למקומן. החפירה נערכה באמצעות משאבת מי ים שהוצבה על הרציף והזרימה מי ים בלחץ גבוה דרך מכשיר החפירה התת-ימי (דרג'ר). המכשיר שאב חול וסדימנטים בלתי מלוכדים ורוקן אותם מחוץ לריבוע החפירה. תיעוד החפירה נעשה באמצעות לוחות רישום תת-ימיים וצילום. ממצאים ודגימות שנאספו סומנו ונרשמו על פי מיקומם היחסי בבור החפירה, בדומה למתבצע בחפירות ביבשה.

חתך הבדיקה. בחתך זוהתה שכבת פני שטח בעומק של כ-2.3 מ' מתחת לפני הים, המורכבת מאבני כורכר בינוניות וקטנות, שברים של אבני כורכר, חלוקים עגולים ושטוחים ושרידים של חומר מליטה, שמקורם כנראה בהתפוררות יסודות הרציף. נוסף על כך התגלתה פסולת בנייה מימינו שהושלכה במקום. צמוד לדופן הרציף נחשפה שורה של קורות עץ שחתכן מרובע (0.25 × 0.25 מ') נעוצות בקרקע, ובמרחק של כ-1.5 מ' ממערב לה נחשפה שורה נוספת. הקורות עשויות מאורן הצנובר (Pinus pinea). עץ זה גדל בר באדמות חוליות באגן הים התיכון. לאורך הדופן המערבית של הרציף נחשף חומר מליטה עשוי אגרגטים מחלוקים וגושי אבן כורכר (כ-5 ס"מ אורך), המלוכדים ב'סיד חי' (CaO) בלבד או ב'סיד חי' עם מעט גבס. כמות הסיד בחומר המלכד גבוהה באופן יוצא דופן מהמוכר לנו בחומרי מליטה מעין אלה ואינה מוסיפה לחוזק החומר.

במטרה לאתר את פני הסלע הטבעי נערכו דיקורים במרחקים קבועים של 1 מ'. במרחק של כ-2 מ' מדופן הרציף נחשף סלע האם בעומק של 2.8–3.0 מ' מתחת לפני הים. במרחק של כ-5 מ' מדופן הרציף התגלו פני הסלע בעומק של כ-4.8 מ' מתחת לפני הים, ובמרחק של כ-6 מ' עומק הסלע היה למעלה מ-5.2 מ' מתחת לפני הים.

בור בדיקה 1 (נ"צ 176635/662505). החפירה החלה בעומק של 2 מ' מתחת לפני הים. פני השטח היו מכוסים פסולת מימינו, תלכידים מתכתיים ואבני בנייה בינוניות שנפלו מהרציף. נחשפה שכבה של אבנים קטנות, צדפים ושברי כלים שחוקים המתוארכים לתקופה העות'מאנית ועד לימינו (L101; עומק 2.4–3.0 מ' מתחת לפני הים). בשכבה זו, בעומק של 2.4 מ' מתחת לפני הים, נחשף ראש של קורת עץ שחתכה עגול (כ-0.2 מ' קוטר; איור 3). משני צדדיה של קורה זו ניצבו צמודות ארבע קורות עץ שחתכן מלבני (8 × 20 ס"מ; איור 4); נראה כי הן הונחו כדי למנוע זליגה של חומר מליטה לים.

החפירה העמיקה לאורך קורת העץ המעוגלת (איור 5). בעומק של 3 מ' מתחת לפני הים נחשפה שכבה חתומה של חול נקי (L102), ועליה שלוש בולות עשויות עופרת שאינן מזוהות. בעומק זה נחשף הקצה המחודד של קורות העץ המלבניות, העשוי ברזל וממנו נותרו תחמוצת וקונגלומרט (ר' איור 4). חוד זה סייע להחדרת הקורות ולמניעת שבירתן במהלך נעיצתן בקרקע. החפירה העמיקה בחול הנקי עד לעומק של 4.2 מ' מתחת לפני הים. בעקבות סכנת התמוטטות, בוצעה מעומק זה סדרה של דיקורים עד לעומק של 4.7 מ' מתחת לפני הים, שבו התגלה הסלע הטבעי.

בור בדיקה 2 (נ"צ 176643/662511). לאחר פינוי פסולת מימינו בחלק הצפוני של בור הבדיקה, נחשף, בעומק של 2.1 מ' מתחת לפני הים, ראש של קורת עץ שחתכה עגול (0.2 מ' קוטר). סביב הקורה וצמוד לה נחשפה שכבה של תלכיד קשה מימינו שהקשה מאוד על המשך החפירה. שכבת התלכיד השתרעה מערבה וכיסתה כשליש משטח החפירה. בשל כך התמקדה החפירה בחלק הדרומי של בור הבדיקה, ונחשפה בו שכבה של צדפים, אבנים קטנות ושברי כלי חרס (2.4–3.0 מ' עומק מתחת לפני הים), הזהה לזו שבבור בדיקה 1 (L101). כמו כן, נחשפה קורת עץ מעוגלת (0.2 מ' קוטר) נוספת, במרחק של 1.5 מ' מהקורה שנחשפה בחלקו הצפוני של בור הבדיקה. בעומק של 3 מ' מתחת לפני הים נחשפה שכבה של חול נקי, הזהה לזו שבבור בדיקה 1 (L102), ועליה התגלו שתי בולות עשויות עופרת שאינן מזוהות. החפירה נמשכה לעומק מרבי של 4 מ' מתחת לפני הים.

בחפירה נחשפו שלבי בנייה ושיפוצים שנערכו ברציף מהתקופה העות'מאנית מאז בנייתו. הרציף נבנה על בסיס של קורות עץ שחתכן מלבני שהוצמדו זו לזו. קורות אלה הוחדרו לתוך הקרקעית החולית של הים עד לעומק של כ-3 מ' מתחת לפני הים. בין הקורות המלבניות הוצבו, במרווחים של כ-1.5 מ', קורות עץ מעוגלות שננעצו בקרקעית עד לעומק סלע האם (4.5–4.7 מ' מתחת לפני הים). לאורך הרציף, בעומק של 1 מ' מתחת לפני הים, התגלה חומר מליטה פריך על בסיס סיד/גיר; במקומות שבהם נשטף חומר זה נותרו חללים גדולים. חומר המליטה התגלה עד לעומק של 3 מ' מתחת לפני הים, ומתחת לעומק זה נחשפה שכבת חול נקייה. קורות העץ שחתכן מלבני ומעוגל שימשו תבנית ליציקה הראשונית של חומר המליטה שעליו הונחו אבני הרציף. הדד (הדד וגליק תשפ"ג:150), בחפירותיו בנמל יפו, העלה את האפשרות כי יסודות הקיר הדרומי של בית המכס מהתקופה העות'מאנית נבנה בשיטה דומה. שיטת הבנייה של הרציף והרחבתו נראות בתמונות. בתמונה האחת, מחנוכת בית המכס בשנת 1887, נראה הרציף בשלבי בנייה ולאורכו קורות עץ (איור 6:A; מתוך האתר של המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל; גילר 2019: איור 1). בתמונה השנייה, מהשנים 1895–1905, נראית הרחבתו של הרציף מערבה, ועליו מונחת סירה שרוחבה כ-2 מ' (איור 6:B; מתוך ארכיון הספרייה הלאומית: IL-INL-YBZ-0197-135). הרחבה זו תואמת לשרידים שהתגלו בחפירה, ובהם שתי שורות של קורות עץ, האחת צמודה לרציף והשנייה במרחק של 1.5 מ' מהרציף.

הפניות

גילר ש' 2016. נמל יפו בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית שנות המנדט הבריטי. מרחבים 189:7–220.

גילר ש' 2019. פגוש המזח העות'מאני בנמל יפו. חדשות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

הדד א' וגליק א' תשפ"ג. נמל יפו: תוואי החומה בתקופות הצלבנית והעות'מאנית ושרידי רציף מימי המנדט הבריטי. עתיקות 139:109–176. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1116

מחרז א' 2017. המזח התורכי בנמל יפו – סקר ותכנון ראשוני לשיקום. חברת אתרים.