(A-9063) צומת מגדל

Permit/License Number

A-9063

דוח חפירה

בחודש יולי 2021 נערכה חפירת בדיקה בצומת מגדל (הרשאה מס' 9063-A; נ"צ 248220-70/747940-8450; איור 1), בעקבות פגיעה בעתיקות בעת עבודות להסדרת הצומת. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת נתיבי ישראל, נוהלה על ידי ב' צין (צילום שטח), בסיוע ע' נג'אר (ניהול שטח), י' יעקובי (מנהלה), י' הראל, א' שיכמן וא' סטרחר סנצ'ס (בדיקות מקדימות), א' קליינר וא' ויגמן (פוטוגרמטריה וצילום רחפן), א' שפירו (מפת איתור), י' גורין-רוזן (זכוכית), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס וזכוכית), י' שיזף, א' פיטרס וי' אשר (מעבדה אנליטית), ס' רוזנברג (ניתוח הרכבי טיח צבוע), ד' גזית (צילום ממצא), ר' בארי (הנחיה), ח' ממליה, א' זינגבוים ומ' בקר-שמיר ממחוז גליל מזרחי וגולן ברשות העתיקות, וכן פועלים מכפר מנדא, ביר אל-מכסור וכפר יאסיף ומתנדבים מרחבי הארץ.

החפירה נערכה ממערב לאתר העתיקות מגדל (מגדלא), המשתרע לחופה המערבי של הכינרת, כ-4 ק"מ מצפון לטבריה ומדרום-מזרח ליישוב מגדל של ימינו, למרגלותיו המזרחיים של הר ארבל. היישוב הקדום באתר הוקם מדרום לאזור ההצפה של ואדי חמאם, בדרומה של בקעת גינוסר וסמוך לכינרת. הבקעה שימשה כר פורה לחקלאות, ועד היום ניכרת צפיפות של מטעים ושדות חקלאיים באזור. האתר מוכר ממקורות היסטוריים בשמות מגדל נוניא, מגדלא וטריכי (טאריכיאי; המלחת דגים). טאריכיאי מוזכרת לראשונה בקדמוניות היהודים (י"ד:120) כיישוב עירוני מהתקופה ההלניסטית לחופה המערבי של הכינרת; היישוב היחיד עד להקמתה של העיר טבריה על ידי הורדוס-אנטיפס בשנת 19 לסה"נ. מגדל נוניא מוזכרת בתלמוד (פסחים מ"ו ע"א) כיישוב הנמצא במרחק מיל אחד מטבריה. פירוש השם מגדל נוניא הוא מגדל (המלחת) הדגים, ולכן אפשר לזהות את מגדל נוניא עם טאריכיאי, על אף שבתלמוד יש סתירה במרחק בין היישוב לבין טבריה (מיל אחד לעומת ארבעה ק"מ). היישוב מהתקופה הרומית הקדומה נזכר באופן נרחב על ידי יוסף בן-מתתיהו בהקשר למרד הגדול (תולדות מלחמות היהודים ברומאים ב, כ; ג, י). היישוב שימש בסיס מרכזי של המורדים בזמן המלחמה ברומאים, ויוסף בן-מתתיהו אף מזכיר כי ביצר יישוב זה, על אף שהביצורים פחותים באיכותם מביצורי טבריה. יוסף בן-מתתיהו מתאר את השתלשלות הקרבות, את מיקומם ואת כיבוש היישוב על ידי טיטוס; הוא דיווח כי בשיא המרד היו ביישוב 40 אלף מורדים. היישוב מוזכר גם במקורות נוצריים בהקשרה של מרים המגדלית.

האתר נסקר במאה הי"ט לסה"נ על ידי קונדר וקיצ'נר (Conder and Kitchner 1881:369), והם זיהו אותו כמגדל נוניא. החפירות הראשונות באתר החלו בראשית המאה הכ' על ידי משלחת של המכון הפרנציסקאני (De Luca 2009), ונחשפו בו בעיקר שרידים מהתקופה הרומית ומתחם ציבורי מהתקופה הביזנטית. בהמשך נערכו חפירות בדיקה והצלה של רשות העתיקות ושל משלחות זרות (אבשלום גורני ונג'ר 2013; צינמון 2014; זפטה-מזה וודיאז-בריגה 2017; Zapata-Meza, Diaz Barriga and Sanz-Rincón 2018:122), ומהן עולה כי ראשית היישוב במגדל בתקופה ההלניסטית, והוא הגיע לשיאו בתקופה הרומית הקדומה. מתקופה זו נחשפו שרידי יישוב נרחב, הכולל מבנים רבים, חנויות, בריכות דגים, רחובות, בית כנסת ומקוואות טהרה. מצפון ליישוב זוהה העורף החקלאי שלו. היישוב באתר המשיך להתקיים עד לתקופה האסלאמית הקדומה, אך ממדיו הצטמצמו.

בחפירה הנוכחית נפתחו תשעה שטחים (A4–A1 ו-B5–B1; איורים 2, 3), ונחשפו שתי שכבות יישוב (II ו-I). לשכבה II יוחסו שרידי מבנים, לרבות מבנה ציבור, ורחובות מהתקופה הרומית הקדומה, ולשכבה I יוחסו שרידי בנייה דלים מהתקופה העבאסית. בכל שטחי החפירה התגלו שרידי היישוב משכבה II, ואילו השרידים משכבה I התגלו רק בשטח B1. על סמך תוצאות החפירה נראה כי בניגוד להערכות קודמות היישוב מגדלא השתרע עוד מערבה אל עבר שיפולי הארבל.

שטח A1. נפתח ריבוע חפירה באזור ההצפה של ואדי חמאם, ונחשפו כמה אבנים גדולות ומתחתיהן מפלס סחף עבה (1 מ' עובי) המורכב מאבנים קטנות ובינוניות. נראה כי האבנים הגדולות הן שרידים של קיר להטיית מים, אך עקב שימורו הירוד לא התאפשר לקבוע את יחסו לנחל. בפירוק חלקי של מפלס הסחף נמצאו חרסים שחוקים המתוארכים לתקופה הרומית.

שטח A2. נחשפו אבני בנייה שלא באתרן מסותתות בסיתות גס ומפלס של אדמת סחף בהירה. מעל מפלס הסחף התגלו חרסים מהתקופה הרומית הקדומה. ייתכן שאבני הבנייה הן שרידים של בנייה ארעית בעורף החקלאי של היישוב (לעוד שרידים בעורף החקלאי של היישוב, ר' צינמון 2014). נראה כי אדמת הסחף הגיעה מוואדי חמאם.

שטח A3 (איורים 4, 5). השטח נפתח במדרון המשתפל מזרחה לכיוון הכנרת. נחשפו שרידי מבנה, ובו חדר שנתחם בשלושה קירות (W116 ,W110 ,W105). קירות 105 (0.7 מ' גובה השתמרות) ו-110 נבנו מאבני גוויל בינוניות וביניהן מילוי אבנים קטנות, כולן מגיר. קיר 110 השתמר בחלקו המערבי לגובה של נדבך אחד ובחלקו המזרחי לגובה של שלושה נדבכים. קיר 116 (0.3 מ' גובה השתמרות) נבנה משילוב של אבנים מסותתות סיתות גס ואבני גוויל מבזלת וגיר. בחלק הדרומי של החדר נחשף ריצוף של אבני בזלת גדולות ושטוחות (L117), הניגש לשלושת הקירות. בהצטברות אדמה מתחת לרצפה 117 (L113) נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. צמוד לקיר 116 מצפון נחשף קיר תמך (W125; כ-0.5 מ' גובה), שנבנה משילוב של אבנים מסותתות גדולות ובינוניות ואבני גוויל בינוניות מבזלת וגיר. ייתכן כי היו כמה שלבי בנייה בגלל השיפוע של המדרון שהצריך חיזוק של קיר 116. אל חלקו הדרומי-מזרחי של קיר 116 ניגש מכיוון דרום-מערב קיר (W129), שנבנה מאבני גוויל גדולות מגיר מסותתות סיתות גס; החפירה לא הגיעה לבסיסו. אל קיר 116 הוצמדו ספסלים (L130 ,L112), ונראה כי קיר 129 הפריד בין שני הספסלים ויצר שני אזורים נפרדים. ספסל 112 (2.6 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב ממוצע) נבנה משורה של אבנים מסותתות ואבני גוויל גדולות מגיר. החפירה לא הגיעה לבסיסו, אך בתשתית ממערב לו (L121) נמצאו חרסים מהתקופה הרומית הקדומה וכמה חתיכות טיח צבוע לבן; ייתכן שהספסל היה מטויח. ספסל 130 (כ-0.4 מ' רוחב) לא נחשף בשלמותו. מדרום לו נחשפה שכבת הצטברות אדמה (L133) ובה חרסים מהתקופה הרומית הקדומה. מצפון-מזרח לקיר 105 זוהו רצפת גיר כתוש (L115) ומעליה חרסים מהתקופה הרומית הקדומה ושרידים של טבון שהותקן על הרצפה והוצמד לקיר (לא בתכנית), אולי שרידי חצר.

שטח A4 (איורים 4, 6–8). נחשף חלק ממבנה ציבור, ובו קיר (W107) ולצידו אבני מפולת (L109), הכוללות בעיקר אבני בזלת גדולות, מהוקצעות ומוארכות, ספסל אבן (L118) ושתי רצפות (L131 ,L122) בשני מפלסי גובה. קיר 107 נבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב משילוב של אבנים מסותתות ואבני גוויל מבזלת וגיר; הוא טויח בטיח בצבע לבן. בקיר זוהו לפחות שתי שכבות של טיח (איור 9), המלמדות כי הוא נבנה בשלבים. חתיכות טיח צבוע בצבעים אדום, צהוב וכחול (איורים 10, 11) שנמצאו מתחת למפולות הקיר מלמדות כי על הקיר היו כנראה ציורי קיר בטכניקת סקו (Secco; להלן). בסיס הקיר לא נחשף, אך על סמך הבדיקות המקדימות ניכר כי הוא נבנה על קרקע בתולה ולא על סלע האם. ספסל 118 (3 מ' אורך, כ-0.5 מ' רוחב, כ-0.33 מ' גובה) הוצמד מצפון לנדבכים התחתונים של הקיר. הספסל נבנה משורה של אבני גזית מלבניות מגיר במגוון גדלים, ותוספות של אבנים קטנות בקו החיבור לקיר 107. הספסל טויח בטיח לבן (2 ס"מ עובי), ונראה כי הוא הוצמד אל הקיר לאחר שזה כבר היה מטויח. רצפה 122 (4.5 מ' אורך חשיפה, כ-1.15 מ' רוחב, כ-0.2 מ' גובה) ניגשה אל בסיס הספסל. היא נבנתה מאבני גזית מלבניות מבזלת, שטוחות ומוחלקות; הרצפה נפגעה מעט בבדיקות המקדימות. על חלק מאבני הריצוף נמצאו סימני טיח לבן, ונראה שגם הרצפה טויחה. רצפה 131 (3.25 מ' אורך חשיפה, 1.25 מ' רוחב) נמוכה כדי 0.2 מ' מרצפה 122 והיא ניגשה אליה. הרצפה נבנתה מאבני שדה גדולות ובינוניות מבזלת וגיר, שצידן השטוח פונה מעלה; לא ברור אם גם רצפה זו הייתה מטויחת. סגנון הבנייה מלמד כי השרידים שנחשפו בשטח היו חלק ממבנה ציבור שלו ספסלים, ששימשו מעין מדרכה פנימית באולם, אך גבולותיו אינם ברורים; אפשר שהאולם שימש להתכנסות. בחתך הדרומי-מערבי של השטח זוהה קיר (W123) שטויח בטיח לבן, הממשיך את הקו של קיר 107. נראה כי בין קירות 107 ו-123 היה פתח. מדרום-מזרח לפתח נחשפה תשתית של רצפה (L126) שנפגעה בבדיקות המקדימות ונראה כי הייתה עשויה מאבנים קטנות ובינוניות בעיקר מבזלת; ייתכן כי זהו מסדרון או חדר, שהפתח הוביל אליו. ייתכן כי מפולת 109 מכסה חדר נוסף שלא נחפר. בכל השטח נמצאו מעט חרסים, שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה.

שטח B1 (איור 12). נפתח ריבוע מוארך וצר ונחשפו שרידים משתי שכבות (II ו-I). שכבה II, הקדומה, מאופיינת באדמה חומה-בהירה עם אבני גיר קטנות. בדרום הריבוע זוהה חלק מקיר (W210), שנבנה ישירות על קרקע בתולה מאבני בנייה גדולות ובינוניות מבזלת. לא זוהתה רצפה, אך בהצטברות אדמה מדרום לקיר (L215) נמצאו חרסים שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה. את שכבה II כיסתה שכבה של אדמת סחף חומה ואבנים (I; עובי 0.5–1.0 מ'). בחלק הצפוני של השטח נחשפה בגובה פני השטח בנייה מאבני גוויל גדולות מגיר (L204; כ-4 מ' קוטר), שהשתמרותה גרועה עקב הפרעות בנות זמננו, אולי שרידי מבנה ארעי או מתקן. מדרום לבנייה זו ובתוכה נמצאו חרסים שתוארכו לתקופה העבאסית (לא צוירו). בחלק הדרומי-מזרחי של השטח נחשף קיר (W209) שנבנה משורה אחת של אבני גוויל גדולות והושתת ישירות על שכבת סחף; לא זוהתה רצפה. בהצטברות אדמה מצפון לקיר נחשפו חרסים שתוארכו לתקופה העבאסית.

שטח B2 (איורים 12, 13). נחשפו שרידי מבנה, הכוללים חדר ומדרום-מערב לו תשתית של רצפה. החדר נתחם בשלושה קירות (W220 ,W219 ,W212) שנבנו מאבנים גדולות ובינוניות מבזלת וגיר, חלקן מסותתות. הקירות שרדו לגובה נדבך תחתון, ולא נחשפו בסביבתם מפולות. ייתכן שהם פורקו במכוון, או שהמבנה נבנה מחומרים מתכלים מעל נדבך היסוד. רצפת החדר (L214; כ-0.5 ס"מ עובי) עשויה מאדמה מהודקת, ומעליה נמצאו חרסים שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה. ממערב ומצפון לחדר זוהתה תשתית של רצפה שלא שרדה (L213), עשויה מאבנים קטנות מגיר ובזלת, שלוכדו בחומר גירני, כנראה סיד, המשתפלת במתינות למזרח. בחתך הצפוני-מערבי של השטח זוהו כמה אבני פסיפס קטנות (1 × 1 ס"מ) בצבעים אדום, שחור ולבן, ונראה כי בקרבת מקום הייתה רצפת פסיפס. ייתכן כי תשתית 213 שימשה תשתית של רצפת פסיפס שלא השתמרה. צמוד מדרום לקיר 212 פורק החלק הדרומי-מערבי של תשתית 213, וזוהתה תשתית קדומה יותר (L233) עשויה מאדמה כבושה מעל לחלוקי גיר ובזלת שלוכדו בחומר גירני מעל לקרקע הבתולה. מעל תשתית 233 התגלו חרסים שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה, אולי עדות לשלבי משנה בתוך המבנה.

שטח B3 (איורים 14, 15). נחשפו חלק מרחוב בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח, שממנו יוצאת סמטה למערב, ושרידים של שני מבנים. הרחוב (L230; כ-11 מ' אורך, כ-2.75 מ' רוחב; איור 16) נבנה מחלוקים קטנים מגיר ובזלת, שלוכדו בחומר גירני ובחרסים, על תשתית של גיר כתוש ואבנים (0.3 מ' עובי) שהונחה ישירות על הקרקע הסטרילית. נראה כי לא היה ריצוף אבן מעל מפלס האבנים; הרחוב משתפל במתינות מדרום-מערב לצפון-מזרח. בצפון-מערב השטח נחשפה סמטה (L266; כ-3 מ' אורך, 2. מ' רוחב; איור 17), היוצאת מהרחוב בשיפוע חד יחסית (0.6 מ' שיפוע ב-3 מ' אורך) לכיוון מערב אל רכס הארבל. תשתית הסמטה (0.68 מ' עובי) נבנתה באופן דומה לתשתית הרחוב, וגם היא הושתתה על הקרקע הבתולה. מצפון לסמטה נחשף קיר (W222; כ-0.7 מ' גובה), שנבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב משתי שורות של אבנים גדולות מבזלת וגיר, חלקן מהוקצעות, ושרד לגובה של שלושה נדבכים. נראה כי זהו קיר דרומי של מבנה שנמצא מצפון לגבולות השטח. מדרום-מערב לרחוב נחשף חלק ממבנה נוסף ששרדו ממנו שלושה חדרים (L232 ,L229 ,L223). חדר 229 תחום בשלושה קירות (W224 ,W218 ,W217). קירות 217 ו-218 נבנו משורה אחת של אבני גוויל גדולות מגיר ובזלת. אל הפן הפנימי של קיר 217 הוצמדה שורת אבנים קטנות, אולי תשתית לטיח שלא שרד. קיר 224 חוצץ בין חדר 229 לחדר 223 ונבנה משורה עד שתיים של אבני גוויל גדולות ובינוניות בעיקר מגיר, אך גם מבזלת, ורק הנדבך התחתון שלו שרד. רצפת החדר שרדה בעיקר בחלק הדרומי-מערבי, והיא עשויה מלוחות גיר ובזלת קטנים, שהונחו מעל תשתית של אדמה בהירה מהודקת וחלוקים (כ-0.3 מ' עובי). בין חדרים 223 ו-229 לא זוהה פתח, אך ייתכן שהוא לא שרד עקב השימור הירוד של קיר 224, או שהוא היה בחלק הדרומי-מערבי של החדר מחוץ לגבולות החפירה. בחדר 223 (W225 ,W224 ,W217) זוהה פתח (L234; כ-0.78 מ' רוחב; איור 18) בקצה קיר 217, המוביל אל הרחוב. משני צידי הפתח הונחו אבני בזלת מוארכות ודקות יחסית (0.15 × 0.55 מ'); כנראה בסיסים למזוזות שלא שרדו. רצפת החדר שרדה רק בחלק המערבי, והיא עשויה מלוחות גיר ובזלת קטנים שהונחו על תשתית של חלוקי נחל ואדמה מהודקת. קיר 225 (0.5 מ' גובה) שרד לפחות לגובה של שני נדבכים; היסוד לא נחשף. בחתך הדרומי-מערבי של השטח זוהתה אבן גדולה ומעט רבועה מבזלת, אולי אומנה של הקיר. בחדר 232 (W235 ,W225) נחשפה שכבת מפולת, אך לא נחשפה רצפה. על פני הרחוב וצמוד למבנים נמצאו כנראה באתרם כלי חרס שבורים שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה. על סמך חרסים אלה וחרסים שנתגלו בתשתית הרצפות ותוארכו גם הם לתוקפה הרומית הקדומה נראה כי המבנה הוקם בתקופה זו; מעל הרצפות נמצאו מעט חרסים, ולכן נראה כי המבנה ננטש בשלב מסוים במהלך התקופה.

שטח B4. השטח נפגע מתעלת תקשורת בת זמננו שחתכה אותו במרכזו. נחשפו שרידי רחוב (L227; איור 19), כנראה המשכו של רחוב 230 משטח 3B. בצד המערבי של השטח זוהו שרידי בנייה שלא נחשפו במסגרת חפירת הבדיקה. אם זהו אכן המשכו של הרחוב, אזי אורכו של כל הרחוב שנחשף הוא לכל הפחות 25 מ'.

שטח B5. נפתח שטח צר בהתאם לגבולות הפיתוח. מתחת לשכבות סחף (L201) ומפולת של אבנים במגוון גדלים (L202) נחשפו שרידי בנייה מקוטעים (L211), שלא התאפשר לשחזר מהם קווי בנייה ברורים. בכל השטח התגלו בעיקר חרסים שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה, אך גם חרסים שתוארכו לתקופות הברונזה, הברזל והפרסית (לא צוירו), כנראה סחף ממצוק הארבל. על אף האופי הפגוע ניכר כי היישוב המשיך דרומה.

ממצא כלי חרס. לאחר הסרת פני השטח נופתה אדמת החפירה בנפה (1 ס"מ), וכל החרסים האינדיקטיביים נאספו. הממצא שזוהה בשכבה I תוארך לתקופה העבאסית, וכלל החרסים משכבה II תוארכו לתקופה הרומית הקדומה. הממצא דל יחסית ולא נמצאו מכלולי חרסים בשרידי הבנייה, לכן הממצא יתואר לפי הטיפולוגיה של הטיפוסים שנתגלו. הטיפולוגיה מבוססת על הטיפולוגיה של אדן-בייביץ' (Bayewitz 1993) ושל דיאז פרננדס (Díez Fernández 1983) ומתמקדת בכלים מהתקופה הרומית הקדומה (ר' למשל פירוט אצל צין 2022: טבלה 1).

התגלו קערות, ובהן קערות ממשפחת כפר חנניה 1B (איור 1:20, 2), קערות מטיפוס לא ידוע, כנראה ייצור מקומי (איור 3:20) ובסיס קערת טרה-סיגילטה (איור 4:20); קדרות בישול ממשפחת כפר חנניה 3A (איור 5:20) ו-3B (איור 6:20–8); סירי בישול ממשפחת כפר חנניה מטיפוס 4A (איור 9:20–12) ומטיפוס 4B (איור 13:20, 14); קנקני שיחין מטיפוס T1.3 (איור 1:21–6) ומטיפוס T1.5 (איור 7:21–11); פכיות (איור 12:21); ושני נרות הרודיאניים (איור 13:21, 14). עיקר הממצאים בחפירה נחשפו במבנה שנחשף בשטח 3B.

על פי ממצא כלי החרס אפשר לתארך את שכבה II למאה הא' לסה"נ (התקופה הרומית הקדומה). עקב השימור הירוד של המבנים בשטח B והעובדה שמרבית הממצא ממבנה הציבור בשטח A נמצא במפולות, נראה כי כלי החרס אינם מייצגים שרידים באתרם, ולכן אפשר לפרש זאת כשלב נטישה שהתרחש בתקופה הרומית הקדומה.

ממצא הזכוכית

יעל גורין-רוזן

נמצאו שבעה שברי זכוכית, מהם שישה שברים שזוהו ותוארכו. השברים קטנים יחסית ומכוסים בשכבת בליה שאיכלה את פני הזכוכית. מרביתם נמצאו בשטח B, ובהם ארבע קערות (איור 1:22–4) ובקבוק (איור 5:22), ובשטח A התגלה בסיס של בקבוק (איור 6:22).

נמצאו ארבע שפות של קערות יצוקות המתוארכות לשלהי המאה הא' לפסה"נ וראשית המאה הא' לסה"נ. קערה מס' 1 עשויה מזכוכית כחולה באיכות טובה. הקערה חרוטית, ללא עיטור, השפה מעוגלת ומלוטשת היטב. קערות יצוקות ללא עיטור נדירות יחסית, חלקן נכללו עם הקבוצה של הקערות המעוטרות בחריטות (להלן). קערות יצוקות עמוקות ורדודות ללא עיטור נמצאו במילוי האצטדיון שבנה הורדוס בקיסריה (לדיון והפניות למקבילות, ר' Gorin-Rosen and Katsnelson 2015:122–124, 126–127, Figs. 6.5, 6.7). קערה יצוקה ללא עיטור נמצאה גם בוואדי אל-חמאם ונכללה עם הקערות המעוטרות בחריטה (Jackson-Tal 2018:467, Pl. 13.1:1). קערות 2–4 מעוטרות בדופן הפנימית מתחת לשפה בפס אופקי חרוט. קערה מס' 2 עשויה מזכוכית חסרת צבע עם עורקים סגולים, השפה נוטה חוצה, קצה השפה מחודד. הקערה מלוטשת היטב ויש עליה סימני ליטוש אופקי. קערה מס' 3 נוטה חוצה עם שפה מלוטשת היטב מבפנים ומבחוץ. לשפה של קערה מס' 4 דופן זקופה וקצה השפה מלוטש היטב מבפנים ומבחוץ. שלוש הקערות שייכות לטיפוס המכונה בספרות Linear-cut bowls. קערות מס' 2 ו-4 עמוקות וקערה מס' 3 רדודה. סביר להניח שלשלוש הקערות היה לפחות עוד פס אופקי אחד חרוט בקרבת הבסיס. קערות מטיפוס זה נפוצות מאוד, ודומות להן ממגדל נמצאו בקיסריה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2015:124–125, 127–128, Figs. 6.6:CG38, CG39, 6.8; ור' שם מקבילות נוספות). קערות השייכות לקבוצה זו, אם כי לא זהות, נמצאו בחפירות נוספות באזור, לדוגמה בוואדי אל-חמאם (Jackson-Tal 2018:466–467) ובחפירות מגדלא (Jackson-Tal and Gorin-Rosen 2018:110, 112–113, Fig. 18:1, 2), ובתפוצה רחבה מאוד.

שני שברי הבקבוקים שנמצאו בחפירה נעשו בניפוח. בקבוקון מס' 5 שייך לקבוצת הבקבוקים דמויי הפמוט שלהם שפה מקופלת פנימה. בקבוקים אלה מתוארכים בעיקר לסוף המאה הא' ולמאה הב' לסה"נ. בקבוקים דומים שלהם שפות מקופלות פנימה נמצאו בוואדי אל-חמאם (Jackson-Tal 2018:467–468, Pl. 13.3:21, 22, ור' שם הפניות למקבילות נוספות מהגליל). בקבוקים מקבוצה זו נמצאו גם בחפירה במגדלא, אם כי לא זהים (Jackson-Tal and Gorin-Rosen 2018:110, 113, Fig. 20:1, 2). הבסיס של בקבוק מס' 6 מעובה ומעט קעור עם צלקת גסה במרכזו.

למרות מיעוט הממצא, הוא משקף היטב את המאה הא' לסה"נ, שבראשיתה עוד המשיכו להשתמש בקערות שנעשו ביציקה ובהדרגה נכנסו לשימוש יומיומי כלי זכוכית עשויים בניפוח. היחס בין כמות הכלים המנופחים לבין הכלים היצוקים שנמצאו בחפירה יכול לרמז על המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ, תיארוך התואם לתאריכה של שכבה II.

טיח צבוע

יפעת שיזף, אילנה פיטרס, יותם אשר וסילביה רוזנברג

בין אבני המפולת של קיר 107 לבין רצפה 122 נחשפו שברי טיח צבועים בגוונים של אדום, צהוב ומעט תכלת-ירוק, המלמדים כי על קיר 107 היה ציור קיר. נלקחו דגימות מכל צבע של הטיח על מנת לקבוע את הרכבו ואת שיטת הצביעה. הטיח הצבוע מבוסס על סיד קלציטי עם מרכיב מינורי של קוורץ; הוא השתמר טוב יחסית. טיח מסוג זה היה נפוץ מאוד בימי הבית השני. החומר שהשתמשו בו לצבוע את הגוון התכלת-ירוק מבוסס על פיגמנט אדמה בצבע ירוק (משפחת המינרלים של צלדוניט וגלאוקוניט). הפיגמנטים ששימשו לצבעים האדום והצהוב מבוססים על תחמוצות ברזל (משפחת המינרלים של המטיט וגואטיט). כן נמצאו סימנים של צבע שחור, כנראה מפיגמנטים על בסיס פחמני.

שיטת הצביעה הייתה סקו (Secco). היא נעשתה ברישול, וניכרות משיחות מכחול רבות של צביעה של תמונה על רקע לבן עם פאנלים אדומים. בעוד הצבעים האדומים והצהובים עשויים מחומרים מקומיים בדרום הלבנט, הצלדוניט שנראה בפיגמנט התכלת-ירוק לא קיים באזור, ומקורו כנראה במכרות בקפריסין. פיגמנט זה היה מוכר מהתקופה ההלניסטית, למשל בעכו (Segal and Porat 1997:87, 89), וכן בקערות הרודיאניות מיריחו (Porat and Ilani 1998:79). בבית הכנסת שנחשף במגדל נתגלו צבעים ירוקים העשויים גם כן מצלדוניט (Piovesan et al. 2016:441–443). בניגוד לפרסקו מבית הכנסת במגדל (Rozenberg 2025), הסקו מחפירה זו נעשה בטכניקת צביעה מרושלת ובמגוון צבעים מצומצם. ייתכן שהייתה זו תעשייה מקומית פשוטה מימי הבית השני (Peters et al. 2023).

חפירת הבדיקה בצומת מגדל אפשרה להגדיר מחדש את גבולות היישוב הקדום במגדל (מגדלא) מהתקופה הרומית הקדומה ואת גודלו (כ-150 דונם). התחום המערבי של היישוב, שזוהה עד כה ממזרח לכביש 90, התרחב למערב למרגלות רכס הארבל, אף מעבר לגבולות החפירה, ונראה כי הוא הגיע עד לקו המצוק. נראה כי הרחוב שנחשף היה רחוב מרכזי ארוך, המשתרע עוד דרומה לכיוון טבריה. למבנה הציבור שנחשף בשטח A חשיבות רבה, שכן סגנונו האדריכלי דומה לסגנון בית הכנסת שנחשף ביישוב בעבר (אבשלום-גורני ונג'ר 2013). בתי הכנסת מהתקופה הרומית הקדומה הם מוקד מחקר עיקרי, והם נחשפו באתרים רבים (ר' למשל פרסטר 1973; און ווקסלר-בדולח תשס"ו; ליבנר וארובס תשע"ה; הסגאווה, קוואברה ופז 2022: איורים 4, 5;Yavor 2010: Fig 2.34). לכולם מאפיינים דומים, כגון אולם המוקף ספסלים. בנוסף, שברי הסקו (Secco) שנמצאו במפולות מרמזים על עיטורי קיר שלא שרדו. נראה כי אלה הם שרידים של מבנה ציבור, והאולם שנחשף עם הספסל הצמוד אליו נועד להתכנסות. על פי ליבנר וארובס (תשע"ה:31), מבנה הציבור היחיד ביישוב יהודי מימי הבית השני הוא בית כנסת ששימש גם להתכנסות, ולפיכך נראה כי לפנינו בית כנסת נוסף. מכיוון שרק חלק מהמבנה נחשף, רק חשיפתו המלאה תוכל לאשש את ייעודו. שילוב של ציורים בצבעים אדום, צהוב ותכלת-ירוק, וכן סגנון הבנייה והחרסים מלמדים על דמיון רב למבנה בית הכנסת שנחשף בעבר במגדל, ואפשר להציע כי שניהם נבנו באותה התקופה. עם זאת, סגנון החיפוי השונה (סקו לעומת פרסקו) מלמד כי החיפוי לא נעשה על ידי אותם אמנים, על אף הדמיון בפיגמנטים והטכניקה המתאימה בפשטותה לימי הבית השני (ר' לעיל). שני המבנים נחשפו בחלקו הצפוני של היישוב. נראה כי באזור זה נבנו מבני הציבור בתקופה הרומית הקדומה — אולי ביטוי למעמדו של האזור הצפוני כאזור האמיד של העיר. למרות שבחפירה לא זוהה הגבול הצפוני של היישוב, אלא רק השטח הסמוך לו, עולה השאלה האם מבנה זה היה בשימוש בזמן המצור הרומאי, לאחר שבית הכנסת שנחשף בעבר ננטש, פורק והוצא מקו הביצור. אם אכן שני המבנים נבנו באותה תקופה ושימשו לאותה מטרה זהו חידוש מחקרי, שכן מבנים שבהם רחבות התכנסות הם בדרך כלל ממצא יחיד באתרים. ייתכן שגודל האתר, שהוגדר מחדש בחפירה זו, השפיע על התכנון של מבני ציבור, וביישוב נרחב זה נבנו יותר מבית כנסת אחד. מציאת מבני התכנסות נוספים מימי הבית השני יתרמו להבנה מעמיקה יותר של התופעה, ואולי אף להגדרה מחדש של מבנים אלו ותפקידם בקהילה. בנוסף הם יאפשרו הבנה מעמיקה יותר של אופי ריכוזיות הפולחן בזמן שבית המקדש עמד על תילו.

דלות הממצא הקטן מלמדת על נטישה של החלק המערבי של היישוב. נטישה זו יכולה להיות ביטוי של שלבי כיבוש העיר בזמן המרד הגדול, שבהם החלק המערבי ננטש. היעדר מפולות משמעותיות מצביע אולי על פירוק מכוון של המבנים, כנראה לצורך הגנת היישוב ובניית מחסומים ומוצבים, כפי שהוצע בעבר בחפירות של בית הכנסת הראשון (אבשלום-גורני ונג'ר 2013). אם כן, ייתכן שלפנינו עדות על כישלון ההגנה על היישוב, כיוון שאזור זה ננטש לאחר המפלה ולא נבנה מחדש.

חפירת הבדיקה בצומת מגדל מצביעה על הפוטנציאל המחקרי באזור זה של היישוב, שעד החפירה לא היה ידוע על קיומו. חשיפת מבנה ציבור נוסף עם רחבת התכנסות היא אמנם חידוש מחקרי, אך יותר מכך היא מקרה מבחן לתופעת מבנים אלו בתקופה הרומית הקדומה. בנוסף, מספקת החפירה חלון נוסף אל התרחבות היישוב בזמן המרד והבנת התהליכים שעבר היישוב לפני ואחרי שנפל.

הפניות

אבשלום-גורני ד' ונג'ר ע' 2013. מגדל. חדשות ארכיאולוגיות 125. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.2304-he

און א' ווקסלר-בדולח ש' תשס"ו. חורבת אום אל-עומדאן - כפר יהודי ובו בית כנסת מתקופת הבית השני במודיעין. קדמוניות 107:130–116.

הסגאווה ש', קאווברה ה' ופז י' 2022. תל רכש – 2017. חדשות ארכיאולוגיות 134. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26123-he

זפטה-מזה מ' ודיאז-בריגה א"ג 2017. מגדל – 2015. חדשות ארכיאולוגיות 129. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25336-he

יוסף בן-מתתיהו 1968. תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום י"נ שמחומי). תל אביב.

יוסף בן-מתתיהו 1976. קדמוניות היהודים (תרגום א' שליט). תל אביב.

ליבנר ע' וארובס ב' תשע"ה. סיכום מפעל החפירות בח'רבת ואדי חמאם – כפר מן התקופה הרומית בגליל. קדמוניות 28:149–39.

פרסטר ג' 1973. בתי-הכנסת ממצדה והרודיון. ארץ-ישראל י"א:224–228.

צין ב' 2022. כרם א-ראס. חדשות ארכיאולוגיות 134. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26247-he

צינמון ג' 2014. מגדל. חדשות ארכיאולוגיות 126. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.11620-he

References

Adan-Bayewitz D. 1993. Common Pottery in Roman Galilee: A Study of Local Trade. Ramat Gan.

Conder C.R. and Kitchener H.H. 1881. The Survey of Western Palestine I: Galilee. London.

De Luca S. 2009. La città ellenistico-romana di Magdala/Taricheae. Gli scavi del Magdala Project 2007 e 2008: relazione preliminare e prospettive di indagine. LA 59:343–562. https://doi.org/10.1484/J.LA.1.102174

Díez Fernández F. 1983. Cerámica común romana de la Galilea: Aproximaciones y diferencias con la cerámica del resto de Palestina y regiones circundantes. Madrid.

Gorin-Rosen Y. and Katsnelson N. 2015. The Glass Vessels. In Y. Porath. Caesarea Maritima I: Herod’s Circus and Related Buildings 2: The Finds (IAA Reports 57). Jerusalem. Pp. 111–137. https://doi.org/10.2307/j.ctt1fzhdh2.9

Jackson-Tal R.E. 2018. Glass Finds. In. U. Leibner. Khirbet Wadi Ḥamam: A Roman-Period Village and Synagogue in the Lower Galilee. Jerusalem. Pp. 465−494.

Jackson-Tal R.E. and Gorin-Rosen Y. 2018. Glass. In M. Zapata-Meza, A.G.D. Barriga and R. Sanz-Rincón. The Magdala Archaeological Project (2010–2012): A Preliminary Report of the Excavations at Migdal. ‘Atiqot 90:110−117. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1829

Peters I., Shezaf I., Rozenberg S., Najar A., Tzin B. and Asscher Y. 2023. Painted Plaster Fragments in the 'Public Building' at Migdal. Open Access Journal of Archaeology and Anthropology 5.1:1–8.

Piovesan R., Maritan L., Amatucci M., Nodari L. and Neguer J. 2016. Wall Painting Pigments of Roman Empire Age from Syria Palestina province (Israel). European Journal of Mineralogy 28:435–448. https://doi.org/10.1127/ejm/2015/0027-2500

Porat N. and Ilani S. 1998. A Roman Period Palette: Composition of Pigments from King Herod’s Palaces in Jericho and Massada, Israel. IJES 47:75–85.

Rozenberg S. and Neguer J. 2025. Appendix 3: Wall Paintings from the Magdala Synagogue. In R. Talgam, D. Avshalom-Gorni and A. Najar. From the Magdala Stone to the Syriac Bema: Mutual Influences between the Liturgical Space in the Early Synagogue and Church (Supplements to the Journal for the Study of Judaism). 218:432–452. Leiden. https://doi.org/10.1163/9789004707733_013

Segal I. and Porat N. 1997. Composition of Pigments from the Hellenistic Walls in Acre. In M. Maggetti., M. Fuchs and H.A. Bearat eds. Roman Wall Painting: Materials, Techniques, Analysis and Conservation. Fribourg. Pp. 85–91.

Yavor Z. 2010. The Architecture and Stratigraphy of the Eastern and Western Quarters. In D. Syon and Z. Yavor. Gamla II: The Architecture: The Shmarya Gutmann excavations, 1976–1989 (IAA Reports 44). Jerusalem. Pp. 13–112. https://doi.org/10.2307/j.ctt1fzhdk3.6

Zapata-Meza M., Diaz Barriga A.G. and Sanz-Rincón R. 2018. The Magdala Archaeological Project (2010–2012): A Preliminary Report of the Excavations at Migdal. ‘Atiqot 90:83–126. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1829