(A-9200 ,A-9087) רמת בקע, אזור תעשייה

דוד ביטון, רשות העתיקותFollow

הרשאה/רישיון

(A-9200, A-9087

דוח חפירה

בחודשים אוגוסט–דצמבר 2021 וכן בחודשים ינואר–פברואר 2022 נערכו חפירות הצלה באזור התעשייה רמת בקע (הרשאות מס' 9087-A, 9200-A; נ"צ 184820-94996/554050-61589; איור 1), לאחר שנפגעו עתיקות בעבודות לקראת בנייה. החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אלביט מערכות בע"מ, נוהלו על ידי ד' ביטון (צילום שטח, פריטי צור), בסיוע י' אלעמור (מנהלה), א' אלג'ם (צילום אוויר, מדידות ושרטוט), א' אזולאי (מפה ותכניות), נ' לצט-בן עמי (כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית), ל' זייגר ול' זייגר (ציור צור), ק' קצן (צילום צור), א' גולני, ל' אדלטין ומ' שמר (ייעוץ), פ' קוברין וס' טליס ממחוז נגב צפוני ובאר שבע וי' מילבסקי מענף פרהיסטוריה.

האזור נסקר לראשונה בשנת 1980 במסגרת סקר החירום של הנגב (אלדר-ניר ודנינו 2014: אתר 2), אך שטחי החפירות הנוכחיות נסקרו רק בשנת 2015 (רישיון מס' 575/2015-S). בסקר זה אותרו 1498 שרידים והוגדרו 36 אתרים ממגוון התקופות הפרהיסטוריות וההיסטוריות המוכרות בנגב. בשטח הנסקר גבעות גבוהות ונמוכות, מדרונות תלולים, ואדיות צרות ורחבות ושטחים מישוריים. נראה שמיקומם של השרידים והאתרים שהתגלו קשור בטופוגרפיה המגוונת של השטח. בחפירה שנערכה בקרבת מקום בשנת 2020 נחשפו שרידי סכר, מדרגות חקלאיות, שומרה, מתקני אבן ופיזור צור (ספיר 2022); תיארוך השרידים לא התאפשר בגלל דלות הממצא, פרט לפיזור הצור שתוארך לתקופת הברונזה הקדומה. בשתי חפירות הצלה שנערכו בסביבה בשנים 2025 ו-2026 (הרשאות מס' 10123-A, 10154-A) נחשפו בתי חווה מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה ופזורות צור החל מהתקופה הפליאוליתית התיכונה ועד לתקופה הכלקוליתית.

בחפירות הנוכחיות נפתחו עשרה שטחים (J–A; ר' איור 1). בשטחים D ו-E התגלו עיקר השרידים, ובהם מערכת להובלת מים, הכוללת קיר הטיה שהוביל את המים לבור שיקוע, משם לתעלת הזנה ומהתעלה לבור מים. בשטחים A, F–J נחשפו מתקנים, קירות שדה, רגמים וסכרים (נספח 1; איור 2), המלמדים על פעילות חקלאית שהתפרשה על שטח נרחב; השתמרות שרידי הבנייה גרועה. קירות השדה והסכרים נבנו משורה אחת או שתיים של אבני שדה בינוניות–קטנות והשתמרו לרוב לגובה של נדבך אחד או שניים. בשטחים B ו-C נערכו עבודות סינון על מנת לאתר ממצא לאחר פגיעה בעתיקות, אך התגלו רק חרסים אחדים מהתקופה העות'מאנית (לא צוירו) וכמה פריטי צור שלא ניתן לתארך.

הממצא בחפירות לא היה רב, ובו בעיקר חרסים מהתקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית, שהתגלו בשטחים E ו-H, ופריטי צור, רובם מהתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה ומקצתם מהתקופות הפליאוליתית התיכונה והאפיפליאוליתית, שנחשפו בשטח I ומלמדים על אתר סיתות גדול ששכן שם. כן התגלה ממצא נוסף, ובו פריטים עשויים זכוכית וברזל.

שטחים D ו-E (איורים 3–5)

קיר להטיית מים. בשטח D נחשף קיר הטיה (W400; למעלה מ-100 מ' אורך משוער), שנבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב משורה של אבני שדה בינוניות–קטנות ולו נדבך אחד. הקיר נבנה במרכזה של גבעה נמוכה על מנת לנצל את הטופוגרפיה לניקוז מרבי של המים והטייתם לעבר בור המים הנמצא בנקודה נמוכה יותר מדרום-מזרח לו. בשטח E התגלו שני קירות הטיה (W503 ,W501) הממשיכים את קיר 400, הפונה בעקומה חדה לדרום-מזרח. קיר 501 (10.5 מ' אורך, 0.15 מ' רוחב) נבנה משורה אחת של אבני קירטון גדולות אשר הונחו על צדן הצר ולו נדבך אחד. קיר 503 (11.5 מ' אורך, 0.15 מ' רוחב) נבנה משורה אחת של אבני שדה קטנות שהונחו על צדן הרחב ולו נדבך אחד.

בור השיקוע ותעלת ההזנה. נחשף בור סגלגל (L537; כ-0.8 × 2.0 מ'; איור 6) שדופן באבנים מוארכות גדולות (0.5 מ' אורך ממוצע של כל אבן) שהוצבו על צדן הצר. בקרקעית הבור נחשפה תשתיתו המורכבת מאדמה מהודקת ואבני גיר מרוסקות. בור השיקוע שימש לסינון של חומרים כבדים במים שהוזרמו אליו. כשהבור התמלא זרמו המים הנקיים לתעלת ההזנה (L530; איור 7) שהוליכה אל בור המים. התעלה נבנתה מאבנים גדולות, שטוחות ומהוקצעות (0.2 × 0.6 × 1.6 מ' בממוצע כל אבן), והיא התחברה לצד הצפוני-מערבי של דופן בור המים; חלקה המזרחי קרס לתוכו.

על אחת מאבני הדיפון של בור השיקוע, בפן הפנימי בצד מערב, התגלו חרוטות של סמלי השבטים הבדואים עזאזמה ואדולם (ואסמים; דוידה אייזנברג-דגן, מידע בעל פה; איור 8).

בור המים. הבור (L521; כ-3 מ' עומק חשיפה; איור 9) הותקן במקום הנמוך ביותר בשטח, בין שתי גבעות נמוכות, על מנת לנצל את הטופוגרפיה באופן היעיל ביותר לאיסוף מים. הבור מעוגל, חלקו התחתון נכרה באדמה ודופן באבנים (כ-1.5 מ' עומק חשיפה) וחלקו העליון בנוי (כ-1.5 מ' עומק); חלקו התחתון חסום בפסולת מימינו ולכן עומקו המרבי לא ידוע. על פתח הבור (0.6–0.7 מ' קוטר) הונחו אבני קירטון גדולות. בחפירת הבור נחשפו כמה אבנים ועליהן סימנים של משיכת חבל.

ערמות שפכים גדולות, ובהן מעורבבים אדמה, אבנים, צור וחרסים, התגלו ממערב, ממזרח ומדרום לבור. השפכים נערמו בפעילות השוטפת של תחזוקה וניקיון הבור. ממזרח לבור נחשפו שני קירות (L534), שהיו כנראה חלק מתעלת הזנה או ששימשו להטיית מים אל הבור. הקיר הצפוני (3 מ' אורך, 0.15 מ' רוחב) נבנה משורה אחת של אבני שדה בינוניות ולו נדבך אחד, והקיר הדרומי (2.5 מ' אורך, 0.15 מ' רוחב) נבנה צמוד לערמת שפכים, משורה אחת של אבני שדה בינוניות–קטנות ולו נדבך אחד. מצפון וממזרח לבור נחשפו שלוש ערמות של אבני קירטון גדולות (L533 ,L525 ,L524), שחלקן מעובדות מעט. ערמה 524 היא הגדולה ביותר (כ-15 מ' קוטר) ונראה שהתמוטטה והתפזרה לאורך השנים עד שכיסתה את בור השיקוע ואת תעלה 530. נראה שאבני הקירטון הוצאו מתוך הבור בעת חציבתו ואולי יועדו לבנייה, אך האתר ננטש לפני שנעשה בהן שימוש.

ממצא כלי החרס

שטח E. התגלו שברים של כלי חרס מהתקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית. החרסים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (לא צוירו) נחשפו בסביבת ערמות האבן הגדולות שמצפון וממזרח לבור המים וכן על פני השטח. הם עשויים מטין אפור-אדמדם, שבו חסמים מעטים, וצריפתם טובה. סמוך לבור השיקוע ולתעלת ההזנה נחשפו שברים מעטים של קנקני אגירה מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ), וכמה שברי גוף מטין צלהב שלא ניתן לתארכם בוודאות, אך לרוב מוכרים מהתקופות העבאסית והאיובית (המאות הח'–הט' לסה"נ).

כלי החרס מהתקופה העות'מאנית יוצרו מטין אפור כהה, שבו חסמים לבנים רבים, וצריפתם טובה. הם כוללים קערות מטיפוסים כּאשכּול/זבדייה (איור 1:10, 4; ישראל תשס"ו: איורים 210, 216) ששפתן זקופה ונושאת פסים סרוקים; קערות מטיפוסים משארה/ערבה (איור 2:10, 3; ישראל תשס"ו: איורים 178–182) שלהן שפת מדף; סירי בישול סגורים מטיפוס טנג'ירה (איור 5:10; ישראל תשס"ו: איור 167) שלהם שפת מדף המשתפלת החוצה וידית סרט היוצאת מן השפה לכתף; קנקנים מטיפוס בורנייה (איור 6:10; ישראל תשס"ו: איור 247) שנועדו לנשיאת גבינת 'לבן', ולהם צוואר קעור ושפה מעובה הנוטה החוצה; קנקנים מטיפוס ג'ארה אשר נועדו לנשיאת מים, שלחלקם (איור 7:10, 8; ישראל תשס"ו: איור 58) צוואר נפוח הנושא רכס ושפה מעובה נוטה פנימה, ולחלקם (איור 9:10; ישראל תשס"ו: איורים 65–68) שפה מעובה נוטה החוצה ורכס בולט תחתיה; פכים מטיפוס בריק/איבריק שבהם לעתים חסמי אבן בולטים, צווארם משוך החוצה, שפתותיהם לעתים פשוטות (איור 10:10) ולרוב מקופלות החוצה (איור 11:10, 12), ולהם ידית, היוצאת מן הצוואר אל מתחת לכתף, וזרבובית מזיגה (איור 13:10); ושבר גוף של קערה שבו חור תיקון וחוט הקשירה לתיקון עדיין בתוכו (איור 14:10).

מכלול כלי החרס מהתקופה העות'מאנית טיפוסי לאוכלוסייה הבדואית הנוודית של הנגב. היעדרם הכמעט מוחלט של כלים כגון מקטרות, נרגילות וכלי פורצלן, המוכרים בדרך כלל במכלולים דומים, מלמד שהאתר שימש מחנה ארעי ולא להתיישבות נוודית למחצה או להתיישבות קבע.

שטח H. התגלה ממצא מועט של כלי חרס מהתקופה הביזנטית (לא צוירו) מעורבב עם ממצא מהתקופה העות'מאנית. במכלול מהתקופה העות'מאנית נחשפה קערה אחת (איור 1:11) עשויה מטין כתום-ורדרד ששפתה חדה. יתר כלי החרס מתקופה זו עשויים טין אפור כהה, ובו חסמים לבנים רבים, וצריפתם טובה, ובהם: קערות מטיפוסים כּאשכּול/זבדייה (איור 2:11, 3) שלהן פסים סרוקים על השפה; קנקני מים מטיפוסים ג'ארה/עסלייה (איור 4:11, 5) שלהם שפה מקופלת החוצה ותחתיה עיטור רכס; פך מזיגה מטיפוס איבריק, שצווארו פשוט ושפתו נוטה החוצה (איור 6:11); ושבר גוף של קערה ובו חור תיקון (איור 7:11).

ממצא הצור משטח I

נחפרו 19 ריבועים (2 × 2 מ' כל ריבוע) בשיפוליה של גבעה מתונה שנצפתה בה פזורת צור גדולה. הריבועים נפתחו במקומות שבהם פיזור הצור היה בצפיפות הגבוהה ביותר (30–40 פריטים למ"ר). פריטי הצור נאספו מפני השטח ולאחר מכן נערכה חפירה לעומק של כ-0.15 מ' או עד לעומק שבו לא התגלו עוד פריטי צור.

התגלו 5023 פריטי צור, ובהם פסולת סיתות, גרעינים וכלים (טבלה 1). רוב הפריטים עשויים צור שגוונו חום כהה או בהיר וחלקם נושאים פטינה חומה האופיינית לאזורי המדבר. כ-90% מהפריטים הם מתצורת עדולם (Finkel et al. 2022: supplemental Fig 2), וכ-10% מהם מתצורת מישאש. צור זה הוא חומר הגלם המקומי אשר ניתן למצוא בסביבה הקרובה של האתר, ופרט לשימוש בצור אפור שקוף למחצה עבור המיקרו-מקדחים (להלן), לא נראה שהייתה העדפה של חומר גלם. מצב השתמרותם של רוב הפריטים גרוע ורק מעטים מהם השתמרו היטב. בפריטים רבים הובחנו שחיקה גבוהה, פטינה חומה וקצוות שבורים, המלמדים על גלגול או סחיפה. ייתכן שחלק מהפעילות נעשתה באתר וחלק בקרבת מקום, אולי בגבעה הסמוכה.

רוב פריטי הצור (כ-90%) הם פסולת סיתות. בפסולת פריטים מכל שלב בתהליך רצף ההפחתה שמאפיין ייצור כלי צור באתר עצמו. תעשיית הצור כללה בעיקר ייצור נתזים (מעל חצי מהמכלול), כפי שניתן לראות ביחס של נתזים-להבים-גרעינים. המכלול מאפיין תעשיות אד-הוק מדבריות, שכללו בעיקר נתזים, פריטים שאינם ניתנים לזיהוי וניצול מועט של גרעינים. פריטים אלו נועדו לשימוש ביתי מיידי. התגלו מעט גרעינים וכלים המתארכים את הפעילות באתר לתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה. כמו כן התגלו פריטים אחדים מהתקופות הפליאוליתית התיכונה והאפיפליאוליתית שהם אינטרוסיביים ואינם עדות לתעשיית צור.

גרעינים (טבלה 2). במכלול הגרעינים (N=30) הובחן בעיקר ייצור נתזים; ב-66% מכלל הגרעינים הובחנו צלקות התואמות להתזת נתזים (איור 1:12). הטכניקה השכיחה ביותר היא שימוש בגרעינים שלהם משטח אחד. כמו כן התגלו גרעינים מרובי משטחים וגרעינים עם עירוב צלקות. עוד נחשפו שני גרעינים על נתז, גרעין לבלואה אחד (איור 2:12) וארבעה שברי גרעין שלא ניתנים לזיהוי.

כלים (טבלה 3). במכלול הכלים (N=437) בעיקר פריטים שלהם שברור חלקי (N=245) — נתזים משובררים, להבים משובררים ולהבונים משובררים — ושקערוריות (N=108).

נתזים משובררים. קבוצה זו הטרוגנית ומורכבת מפריטים שאינם אחידים מבחינה מורפולוגית. לרוב הפריטים שברור עדין על צד אחד, ועל מעטים מהם שברור בשני הצדדים. 27 מהפריטים נעשו על נתזים ראשוניים (איור 1:13).

להבים ולהבונים משובררים. הלהבים משובררים בשברור עדין על צד אחד או שניים (איור 2:13). פריט אחד נעשה על להב ראשוני. ללהבונים כולם שברור עדין מאוד על צד אחד. התגלה להבון מטיפוס מלבן גיאומטרי (איור 3:13) ולו גב משוברר וקטימה כפולה. להבון זה מוכר מהתקופה האפיפליאוליתית, מהתרבות הכבארית הגיאומטרית (Goring-Morris 1978: Fig. 3:1–5).

להבים קטומים. לכל הפריטים קטימה אחת בלבד, לרוב בקצה הדיסטלי. על פריט אחד התגלה שיברור, נוסף על הקטימה.

להבים שלהם גב. ללהבים שברור זקוף על צד אחד. לארבעה מהם שברור נוסף על אחד הצדדים. לשמונה מהפריטים גב ישר (איור 4:13), ולשניים מהם גב קמור (איור 5:13); להבים שגבם קמור היו נפוצים יותר בתקופת הברונזה הקדומה (Rosen 1997:60, Fig. 3.21:5–9). להב אחד שלו גב קמור נמצא שרוף.

מגרדים ומקרצפים. הפריטים נעשו כולם על נתזים, ארבעה מהמקרצפים (איור 1:14) ושבעה מהמגרדים נעשו על נתזים ראשוניים. אחד המגרדים (איור 2:14) נעשה על נתז סגלגל, המכוסה רובו בקליפה (למעלה מ-90%), ולו שברור מטפס היקפי. טיפוס זה כונה על ידי רוזן 'מגרד בעל לשון', המוכר בעיקר במכלולים מהתקופה הכלקוליתית, אך נמצא גם באתרים מתקופת הברונזה הקדומה (Rosen 1997:87, Fig. 3.44:5). עוד התגלו שני שברים של מגרדים לווחיים ולהם קליפה מוחלקת. מגרדים מסוג זה היו נפוצים בתקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה הקדומה (Rosen 1997:75). פריט אחר שנחשף נעשה על נתז ראשוני עבה ולו שברור מטפס בקצה הדיסטלי שלו (איור 3:14). טיפוס זה הוא סימן היכר לתעשיות תימנעיות באזורי המדבר, וכמוהו התגלו באתרים המתוארכים לסוף התקופה הניאוליתית, לתקופה הכלקוליתית ולתחילת תקופת הברונזה הקדומה (Rosen 1997:87, Fig. 3.45:4).

שקערוריות ומשוננים. המשוננים, שעליהם עוצבו שתי שקערוריות סמוכות או יותר, נעשו על מגוון של נתזים ולהבים (איור 4:14). לעומתם, בפריטים שלהם שקערורית נראית העדפה ברורה לשימוש בנתזים (96%); תשעה מהם נעשו על נתזים ראשוניים (איור 5:14).

מרצעים. נחשפו שלושה סוגים: מרצעים (N=15), מקדחים (9=N) ומיקרו-מקדחים (6=N). המרצעים (איור 1:15) נעשו על מגוון רחב של נתזים רחבים או להבים. פריטים אלו מיוצרים באמצעות יצירת שקערורית אחת או שתיים, היוצרות כתפיים וקצה מחודד. המקדחים (איור 2:15) נעשו על להבים מאורכים. למקדחים חוד מוארך, צר ודק יותר מזה של המרצעים, והוא לרוב עוצב בשברור זקוף. המיקרו-מקדחים (איור 3:15) נעשו על להבונים קצרים ורחבים מצור אפור שקוף למחצה. צור זה נדיר במכלול ונראה שבחרו בו במכוון לעיצוב המיקרו-מקדחים. הבחירה המכוונת בצור יכולה ללמד על חשיבות מסוימת שניתנה לפעולות של חירור באתר. ייתכן גם שפריטים אלו קשורים לתעשייה קדומה יותר, אך לא ניתן לאמת זאת.

נקרים. התגלו שני נקרים, האחד עשוי על נתז גדול וחסר צורה והשני עשוי על נתז קטן.

שונות. התגלה פריט אחד הנושא פטינה לבנה, ועליו צלקות בצדיו הדורסלי והוונטרלי. ייתכן שזהו כלי דו-פני שננטש בשלבי ההכנה.

ממצא נוסף

בשטחים D ו-E התגלו אבן הנושאת חריטות ששולבה בקיר, שברים של כלי זכוכית, ובהם בקבוקים, שבר של צמיד זכוכית מהתקופה העות'מאנית (B5093 ,L535; איור 1:16) ופריטי ברזל שהשתמרותם גרועה. בשטח A התגלה שבר של צמיד זכוכית מהתקופה העות'מאנית (B1004 ,L101; איור 2:16).

הפניות

אלדר-ניר א' ודנינו ד' 2014. מפת מסעף נגב - 160 (אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל).

ישראל י"מ תשס"ו. משפחת כלי עזה השחורים מן התקופה העות'מנית. עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

ספיר ט' 2022. רמת בקע. חדשות ארכיאולוגיות 134. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26119-he

References

Finkel M., Erel Y., Dor Y.B., Tirosh O., Levy T.E., Najjar M., Avni Y., Gopher A. and Ben-Yosef A. 2022. High Resolution Elemental Characterization of Prehistoric Flint Sources in Southern Israel: Implications for Archaeological Provenance Studies. JAS 43:1–12. https://doi.org/10.1016/j.jasrep.2022.103438

Goring-Morris A.N. 1978. Ma‘aleh Ziq: A Geometric Kebaran Site in the Central Negev, Israel. Paléorient 4/1:267–272. https://doi.org/10.3406/paleo.1978.4230

Rosen S.A. 1997. Lithics after the Stone Age: A Handbook of Stone Tools from the Levant. Walnut Creek–London–New Delhi.