(A-8867) אבן יהודה

הרשאה/רישיון

A-8867

דוח חפירה

בחודש נובמבר 2020 נערכה חפירת הצלה בצפון-מערב אבן יהודה (הרשאה מס' 8867-A; נ"צ 188996-9218/687648-920; איור 1), לקראת הקמה של שכונת מגורים. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ע' עזב, בסיוע ד' מסארווה ונ' שחר (ניהול שטח), י' עמרני (מנהלה), ע' יוניש (מדידות ושרטוט, צילום שטח, צילום אוויר ופוטוגרמטריה), ש' קריספין (פיקוח וגלאי מתכות), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), י' טפר (הנחיה), י' שיזף (דגימת סדימנטים), א' איילון (ייעוץ), ע' קינן וא' אורן (בטיחות), א' עמית וי' הרוש (הנחלה), י' גורין-רוזן (זכוכית), כ' הרש (ציור כלי זכוכית), ס' גורליק (מעבדת מתכות) וד' גזית (צילום ממצא). כן סייעו א' גליק, א' יקואל, פ' גנדלמן, ע' עד וד' בן-עמי.

שטח החפירה משתרע על רכס הכורכר המזרחי ביותר מבין שלושת רכסי הכורכר של מישור החוף, וגובל ממערב ברצועה החקלאית של אזור השרון. בתקופה הרומית חלה התפתחות יישובית באזור, שהיה מיוער אז בעצי אלון תבור (יער ארסוף; פורת, דר ואפלבאום 62:1985). בסקר מפת אבן יהודה תועדו בסביבת החפירה פריטי צור מתקופות פרהיסטוריות ושרידים וממצאים המלמדים על התיישבות בתקופות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית (גופנא ואחרים 2016: אתרים 36–41, 48–52). מהתקופה הרומית התגלו בסקר זה שמונה יישובי קבע (אתרים 22, 48, 92, 127, 162, 166, 169, 177); באתר 166 (ח'ירבת ג'יוס) נחשפה חווה חקלאית שהוקמה במאה הג' לסה"נ. מדרום לשטח החפירה נחשף מכלול צור עשיר מראשית התקופה האפיפליאוליתית (התרבויות הכבארית והכבארית הגיאומטרית; בריילובסקי רוכסר 2025 [איור 1: 8341-A]).

נפתחו ארבעה שטחי חפירה (D–A; איור 2) על פני המדרון הצפוני המתון של גבעה. בשטח A נחשף מבנה נרחב, בשטח B נחשף מפלס חיים, בשטח C נחשפו שני מבני קבורה ובשטח D נחשפו מתקני תעשייה. בכל השטחים התגלו חרסים מהתקופה הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ), המתארכים את השרידים לזמן זה. השרידים נפגעו מעיבוד אדמה בימינו בשל קרבתם לפני השטח.

שטח A (איורים 3, 4)

נחשפו יסודות של קירות מבנה מלבני נרחב(156 מ"ר; W127 ,W118 ,W109–W105), שעליהם ניכרים סימני חרישה של כלים חקלאיים (ר' איור 4) בשל קרבתם לפני השטח. יסודות הקירות נבנו מאבני כורכר במגוון מידות שהוקצעו באופן חלקי. במבנה שתי שורות חדרים שנבנו בכיוון מזרח–מערב. בשורה הצפונית שלושה חדרים גדולים (L130–L128; כ-3.7–3.8 × 5.4–5.6 מ'), ובשורה הדרומית שלושה חדרים צרים יותר (L133–L131; כ-2.00–2.30 × 5.35–5.50 מ'). קירות 105 ו-108 תחמו את המבנה מצפון ומדרום ונקטעו ממזרח וממערב. נראה שהם תחמו לפחות שני חדרים גדולים נוספים (L104 במערב ו-L121 במזרח).

בחדרי המבנה וסביב קירותיו נחשפו שברים של כלי חרס מהתקופה הרומית, ובהם קערה (איור 1:5), קדרת בישול (איור 2:5), סיר בישול (איור 5:5), קנקני שק (איור 7:5, 8) ופך (איור 17:5).

שטח B (איור 6)

נפתחו שלושה ריבועי חפירה (L204 ,L202 ,L200) ונחשפה אדמה חומה חרסיתית, ובה מפלס חרסים מהתקופה הרומית, שאינם שחוקים, ללא שרידי בנייה. בממצא החרסים קדרת בישול (איור 3:5) וסיר בישול (איור 6:5).

שטח C (איור 7)

התגלו שני מבני קבורה סמוכים זה לזה, ובהם שלושה קברים (L325 ,L316 ,L302). המבנים נחפרו באדמה ודופנו באבנים; חלקם העליון נפגע ככל הנראה בפעולות של עיבוד השטח. בקברים התגלו שברים של קנקני שק מהתקופה הרומית (איור 9:5–12).

מבנה קבורה 325 (איור 8). התגלה מבנה קבורה מלבני (3 × 4 מ'), שקירותיו (W308–W305) נבנו מפן פנימי של אבני כורכר מסותתות שטויחו בטיח לבן-אפרפר ופן חיצוני של אבני כורכר קטנות שלוכדו בחומר מליטה לבן. אל קיר 306, המערבי, התחברו שני קירות שתחמו מבואה שהוליכה לפתח (כ-2 מ' רוחב). המבואה נחפרה באופן חלקי, ולכן לא ברור אם נבנו בה מדרגות, כפי שמוכר לנו מקברים דומים (להרחבה, ר' להלן). בסביבת הכניסה התגלו אבני כורכר בינוניות וקטנות וכמות רבה של חרסים. בפינתו הצפונית-מזרחית של המבנה התגלתה אבן קמורה, המלמדת שהתקרה הייתה מקומרת. בתוך המבנה נחשפו מפולות של התקרה שהתמוטטה, ובהן אבנים בינוניות וקטנות המעורבות באדמה חומה וקטעי טיח. בחפירה נחשפו רק שני נדבכים של הקירות והיא לא העמיקה עד לרצפה ולכן אי אפשר לקבוע את חלוקתו הפנימית של המבנה.

בקבר התגלו שני חפצים מנחושת: מרית (ספטולה; 7.5 ס"מ אורך; איור 9) וטבעת עגולה (1.5 ס"מ קוטר; איור 10). המרית עשויה סגסוגת נחושת והשתמרותה טובה. קצה אחד שלה מעוגל ומעובה, והשני רחב ומרובע. מריות שימשו בעבר כלים לתמרוקים או כלים רפואיים (הרשקוביץ תשנ"ו:354; רימון תשנ"ו:58–62). מריות דומות נמצאו באתרים רבים בארץ ישראל (דייגי-מנדלס תשמ"ט:36–50), ובהם למשל עין גדי (Chernov 2007:509–511) וקיסריה (Rafael 2008:446–447), והן נפוצות גם בקברים (יקואל תשע"ו; קלונר וזיסו תשס"ג:64).

כן התגלו בקבר מעט שברים של עצמות אדם פזורות, ובהם שלושה שברים של כיפת גולגולת ועצמות ארוכות. הערכת הגיל והמין של הנקברים לא התאפשרה מכיוון שמצב השתמרותן של העצמות ירוד. השברים של כיפת הגולגולת התגלו במקומות שונים בקבר, ולכן נראה כי הוא שימש לקבורת רבים. נוסף על כך, אפשר להניח שהמבנה שימש לקבורה ראשונית שהופרעה.

מבנה הקבורה שייך לטיפוס קברים בנויים מקומרי גג, המוכר מאזור מישור החוף בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (הוסטר ושיאון תשס"ו). בהיעדר סלע לחציבה במישור החוף, חפרו באדמה ובנו את הקבר בתוכה. מוכרים כמה טיפוסי משנה, שהנפוץ שבהם הוא קבר חדר שאליו מובילה מבואה עם מדרגות. בחדר הקבורה יש לרוב חלוקה לתאי קבורה, ולעתים הנקברים הונחו ישירות על הרצפה או בארונות עץ שלא השתמרו. שלושה טיפוסי משנה נוספים הם: קברים שבהם חדר מרכזי וכוכים בקירותיו או חדרי קבורה נוספים סביבו; קברים צרים ובהם ארונות קבורה עשויים עופרת או אבן; וקברים המדמים מערות קבורה, שבהם אולם מרכזי ולצדו תאי קבורה רבים (הוסטר ושיאון תשס"ו:50–58). קברים בנויים מקומרי גג התגלו לאחרונה בנס ציונה (Jakoel and Nagar, Forthcoming) ובחפץ חיים (Arbel and Ad 2021:186–189). הבחירה בטיפוס קבר זה מלמדת על המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה של הנקברים. הקבורה השכיחה ביותר במישור החוף, בשפלה וביהודה בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית היא קבורה בקברי שוחה או ארגז, הדורשת מאמץ מזערי (אבני תשנ"ז:25–27; יקואל תשע"ג:112–114). לעומת זאת, בניית מבנה קבורה דורשת השקעה כלכלית, הן בחומרי הגלם והן בעבודת הבנייה, ולכן נראה כי הנקברים שהוטמנו בקברים הבנויים היו ממשפחות אמידות.

מבנה קבורה 320/316 (איור 11) כולל שני תאי קבורה הניצבים זה לזה. תא 316 נבנה מעל תא 320. קירות התאים נבנו מאבני כורכר, חלקן מסותתות, והשתמרו לגובה של שני נדבכים. תא 316 כוסה בלוחות כורכר, שמהם שרד רק לוח אחד; התא נפגע בחלקו העליון ונקטע בצדו הדרומי. בתא זה התגלה שבר של כיפת גולגולת, שהתפוררה ולכן לא זוהתה. בתא 320 לא התגלו עצמות אדם. ייתכן שגם מבנה קבורה זה שייך לטיפוס הקברים הבנויים מקומרי הגג, אך קשה לקבוע זאת בשל השתמרותו הירודה.

שטח D (איורים 12, 13)

נחשפו ארבעה בורות (L415 ,L410 ,L405 ,L402) ושני קטעים של תשתית רצפה (L400 ו-L408), כנראה שרידים של מתקנים תעשייתיים. בורות 402 ו-405 עגולים (L402 — כ-1.3 מ' קוטר, 1 מ' עומק; L405 — כ-1.03 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק), ואילו בורות 410 ו-415 מלבניים ופינותיהם מעוגלות (L410 — כ-1.85 × 2.05 מ'; L415 — כ-0.65 × 1.10 מ'). הבורות נחפרו בקרקע, דופנו באבני כורכר בינוניות וקטנות, שלוכדו בחומר מליטה מטיט אפור, וטויחו בכמה שכבות של טיח אפרפר. במרכזו של בור 402 התגלה בור שיקוע (0.4 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק; איור 14). מפאת עומקו של הבור (1 מ' עומק), נבנתה בחלקה הצפוני של דופנו מדרגה מעוגלת מאבן כורכר. בבור 410 נבנו שתי מדרגות מאבני כורכר. בקרקעית הבור נחשף בור שיקוע סגלגל (L412; כ-0.4–0.5 מ' קוטר). גם בקרקעיתו של בור 415 נחשף בור שיקוע קטן (0.2 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק). בבורות נחשפו שברים של כלי חרס מהתקופה הרומית, ובהם קדרת בישול (איור 4:5) וקנקני שק (איור 13:5–16).

שני קטעי תשתית הרצפה 400 ו-408 נבנו מאבני גוויל קטנות, שהונחו מעל אדמת חמרה טבעית. נראה כי הייתה זו תשתית של רצפת שירות בגובה פתחי הבורות.

ממצא הזכוכית

יעל גורין-רוזן

בחפירה התגלו חמישה שברים של כלי זכוכית הניתנים לזיהוי ומתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. השבר המובהק ביותר הוא שפת קערה עדינה נוטה חוצה ומעוגלת באש (L121; איור 1:16); על קצה השפה הוספה רצועת זכוכית מעוטרת בעיטור אנכי אחיד. הקערה עשויה מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל. זהו טיפוס 'Bowl with Crimped Trails' המוכר היטב ומאופיין בשתי רצועות עיטוריות מקבילות על השפה. לקערות אלה יש לרוב בסיס טבעת צבוט חלול. שני שברים של בסיסי טבעת חלולים נמצאו בחפירה (L112 ו-L204; לא צוירו). יחד עם שבר הבסיס מלוקוס 204 התגלה שבר גוף של קערה עם כפל דו-צינורי בדופן הכלי. קערות אלה היו נפוצות מאוד בתקופה הרומית, חלקן מעוטרות ברצועות זכוכית בדומה לקערה מס' 1. טיפוסים אלה אופייניים למכלולים המתוארכים לתקופה שבין המרד הגדול למרד בר כוכבא, למשל המכלולים שהתגלו במערת עבוד ובמערת האגרות (Jackson-Tal 2016:42, 45, Fig. 11:5–6, ור' שם דיון והפניות לתפוצה רחבה).

בנוסף לשברי הקערות נמצאה ידית סרט קטנה ורחבה (L121; איור 2:16), שעל פי צורתה אפשר לשייכה לאריבלוס המתוארך לזמנן של הקערות שנמצאו באתר. הידית עשויה מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל הדומה בטיבה לזכוכית שממנה עשויה הקערה המעוטרת. אריבלוי עם ידיות כאלה נמצאו במערות מדבר יהודה במכלולים המתוארכים לימי מרד בר כוכבא (Jackson-Tal 2016:47, Fig. 13:8, ור' שם דיון והפניות נוספות). שני הטיפוסים מוכרים גם ממכלולים מהתקופה הרומית הקדומה באזור, למשל בקיסריה (Israeli 2008:372, 375, 398, 400, Nos. 23, 58) ובשכונת בן עמי בנתניה (Ouahnouna 2014:1, Fig. 1).

הקערה והאריבלוס מתוארכים לשלהי המאה הא' וראשית המאה הב' לסה"נ, וסביר להניח שהם מייצגים את שלב החיים במבנה.

בחפירה בשטח A נחשף מבנה גדול, ששימש כנראה בית חווה למגורים ולאחסון של תוצרת חקלאית. ממצא החרסים והזכוכית שהתגלה במבנה מתארך אותו לתקופה הרומית. מפלס החרסים בשטח B אינו שחוק, ומכאן שאינו סחוף אלא היה חלק ממפלס חיים בקרבת בית החווה. מבני הקבורה שנחשפו בשטח C שימשו ככל הנראה את תושבי בית החווה. מכיוון שהקברים לא נחפרו, אין מידע על אופן הקבורה ומנהגי הקבורה באתר. יחד עם זאת, בנייה של קברים מקומרי גג מלמדת על קבורה משפחתית של אוכלוסייה אמידה. הבורות ותשתית הרצפה שנחשפו בשטח D היו כנראה חלק מגת, בית בד או מתקן תעשייתי אחר להפקת נוזלים.

בית החווה, מפלסי החיים, מתקני התעשייה ומבני קבורה — כל אלו מציגים מכלול של התיישבות כפרית בתקופה הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ) במישור החוף, ומצטרפים לאתרי יישוב חקלאיים קטנים שהחלו להופיע באזור בתקופה זו (ר' לעיל; ר' איור 1).

הפניות

אבני ג' תשנ"ז. בתי הקברות של ירושלים ובית גוברין במאות ד'–ז' לסה"נ: כדוגמה לבתי קברות עירוניים בארץ ישראל בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית. ירושלים.

בריילובסקי רוכסר ל' 2025. אבן יהודה, רחוב המחתרת. חדשות ארכיאולוגיות 137. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.27723-he

גופנא ר', איילון א', מרום ר' ושמש נ' 2016. מפת אבן יהודה – 59 (אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל).

דייגי-מנדלס מ' תשמ"ט. בשמים ותמרוקים בימי קדם. ירושלים.

הוסטר י' ושיאון ע' תשס"ו. קברים בנויים מקומרי גג מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית במישור החוף הדרומי. ירושלים וארץ ישראל 49:3–67.

הרשקוביץ מ' תשנ"ו. כלים רפואיים רומיים בפסגת מצדה – עדות לקיומה של מרפאה? ארץ-ישראל 325:25–351.

יקואל א' תשע"ג. קברים וקבורות ביפו בתקופה הרומית (המאה הא' לפני הספירה–המאה הד' לספירה). עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל אביב. תל אביב.

יקואל א' תשע"ו. קברים וקבורה ביפו בתקופה הרומית. קתדרה 25:159–56.

פורת י', דר ש' ואפלבאום ש' 1985. קדמוניות עמק חפר. תל אביב.

קלונר ע' וזיסו ב' תשס"ג. עיר הקברים של ירושלים בימי בית שני. ירושלים.

רימון ע' תשנ"ו. מכשירים רפואיים מהתקופה הרומית. בתוך ע' רימון, עורכת. חולי ומרפא בימי קדם. חיפה. עמ' 58–65.

References

Arbel Y. and Ad U. 2021. An Agricultural Settlement and Cemetery from the Roman, Byzantine and Mamluk Periods at Gane Ṭal. ‘Atiqot 102:145–210. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1950

Chernov E. 2007. Metal Objects and Small Finds from En-Gedi. In Y. Hirschfeld. En-Gedi Excavations II: Final Report (1996–2002). Jerusalem. Pp. 507–543.

Israeli Y. 2008. The Glass Vessels. In J. Patrich. Archaeological Excavations at Caesarea Maritima, Areas CC, KK and NN; Final Reports I: The Objects. Jerusalem. Pp. 367–418.

Jackson-Tal E.R. 2016. Glass Vessel Use in Time of Conflict: The Evidence from the Bar Kokhba Refuge Caves in Judaea, Israel (135/136 C.E.) BASOR 376:29–62. https://doi.org/10.5615/bullamerschoorie.376.0029

Jakoel E. and Nagar Y. Forthcoming. El-Khirba (Nes Ziyyona): Tombs from the Late Roman, Byzantine and Early Islamic Periods. ‘Atiqot.

Ouahnouna B. 2014. Appendix: The Glass Vessels from Netanya, Ben-‘Ami Neighborhood. In Masarwa D. Netanya, Ben-‘Ami Neighborhood. HA–ESI 126. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.13669

Raphael K. 2008. The Metal Objects. In J. Patrich. Archaeological Excavations at Caesarea Maritima, Areas CC, KK and NN; Final Reports I: The Objects. Jerusalem. Pp. 437–469.