(A-9169) שדרות, ח'ירבת אום טאבון

הרשאה/רישיון

A-9169

דוח חפירה

בחודש דצמבר 2021 נערכה חפירת הצלה בצפון שדרות, בשטח ח'ירבת אום טאבון (הרשאה מס' 9169-A; נ"צ 160961-1001/606042-66; איור 1), בעקבות פגיעה בעתיקות לקראת בניית שכונה חדשה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברה הכלכלית לשדרות, נוהלה על ידי א"מ פרץ (צילום שטח), בסיוע ר' אבו חלף וי' אלאמור (מנהלה), ס' גנור וט' קיסר (חתכי בדיקה), א' מונטגיו וא' שמואלי (הכנת השטח לחפירה), א' אלג'ם וי' שמידוב (פוטגרמטריה, מדידות ושרטוט), נ' לצט בן עמי (פיקוח, צילום שטח ומדידה של בור מים), ד' אייזנברג-דגן (צילום שטח), א' אזולאי (מפת איתור ותכניות), א' פרייברג (סריקת כלי חרס), ר' לואיס-בלום (רפאות כלי זכוכית), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי זכוכית), ת' וינטר (זכוכית), א"ר גרינשטין (מעבדת מתכות), ד' גזית (צילום ממצא), ר' אבנר (פסיפס), י"ד לוי (נומיסמטיקה), ג' סרי (בטיחות), א' גולני (הנחיה) ופועלים מדרום הר חברון.

החפירה נערכה על גבעת כורכר (כ-70 מ' מעפה"י) שעליה משתרעת ח'ירבת אום טאבון; חלק מהאתר נפגע מכלים מכנים. טרם החפירה נעשה חתך בדיקה (איור 2) ושכבת פני השטח הוסרה באמצעות כלי מכני עד הגעה להצטברות של אבנים וחרסים. בחתך הבדיקה נחשף חלק ממבנה, המתוארך למן התקופה הביזנטית עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המחצית השנייה של המאה הה' עד המאה הז' לסה"נ).

בחפירה הנוכחית נפתחו שבעה ריבועים (כ-175 מ"ר; איורים 2, 3) ונחשפו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית, כנראה מנזר, שאחד מחדריו רוצף ברצפת פסיפס צבעונית. מהמבנה נחשפו ארבעה חדרים (1–4) ומרחב נוסף ששימש כנראה חצר (5). זוהו שני שלבי בנייה (1, 2); שלב 2 המאוחר כלל תוספות ושינויים.

בסקרים שנערכו בחורבה ובסביבתה תועדו שרידים וממצאים מהתקופות הפליאוליתית התחתונה וההלניסטית עד ימינו (הוסטר 2017: אתר 94; רישיונות מס' S-709–710/2016 ,S-558/2015 ,S-455/2014 ,G-146/1998). ממזרח לחפירה נחשף בשנת 1941 קבר מעוטר בתמשיחי קיר שתוארך למאה הד' לסה"נ (צפריר תשכ"ט [איור 1: W-24/1941]; הוסטר 2017: אתר 95). בחפירה שנערכה במרחק כ-1 ק"מ מדרום-מזרח לחפירה הנוכחית נחשפו מצד מהתקופה הרומית המאוחרת, כנסייה, גתות, מחסנים ושרידי מבנים המתוארכים לתקופה הביזנטית, וכן מסגד המתוארך לתקופה העבאסית (וורגה וקוברין 2018 [איור 1: 8041-A]; וורגה וקוברין תשע"ח). בחפירה שנערכה במרחק כ-170 מ' מדרום לחפירה הנוכחית נחשף מכלול חקלאי שכלל גת משוכללת, מתקנים תעשייתיים ובורות מים, המתוארכים למן התקופה הביזנטית המאוחרת עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (איור 1: 8392-A).

שרידי מבנה

פני השטח יושרו לפני הבנייה, אם כי החלק המזרחי משופע קלות. מרבית קירות המבנה משלב 1 הקדום (W155 ,W149 ,W140 ,W138 ,W137 ,W131 ,W130) השתמרו לגובה היסודות בלבד. הקירות הצפוני והמערבי של חדר 1 (W103 ו-W105) השתמרו לגובה מרבי של 0.8 מ' מעל היסודות. הקירות נבנו משתי שורות של אבני כורכר, חלקן מהוקצעות, ובין שתי שורות האבנים עפר מהודק ואבנים קטנות. יסודות הקירות נבנו מאבני גוויל מכורכר במגוון גדלים, שלוכדו בעפר מהודק ואבנים קטנות.

קירות חדר 1 טויחו והוא רוצף בפסיפס צבעוני (L104, להלן; איור 4); השתמרותו טובה. בשלב 2 נוספו בחדר שלושה קירות נמוכים (W115 ,W113 ,W112), שנבנו מאבני גוויל ושימשו כנראה ספסלים. בקיר 105 נחשף פתח (L118; כ-1.2 מ' רוחב) שהוביל אל מרחב 5. מעל רצפת הפסיפס נחשפו מפולות של אבנים מקירות המבנה (L106), ובהן נמצאו מעט שברי כלי חרס (להלן, איורים 4:8; 21:9, 22) ושברי נר מזכוכית (להלן, איור 5:13), המתוארכים לתקופה הביזנטית, וכן שבר רליקווריום ושבר של אבן שחיקה מבזלת (להלן, איור 2:11, 4).

בחדר 2 נחשפה רצפת עפר מהודק (L156), ועליה נמצאו אמפולה מחרס (להלן, איור 4:10) ומרית מברונזה (ספטולה; להלן, איור 3:12); השתמרות החדר דלה.

מחדר 3 השתמרו רק שניים מהקירות התוחמים.

בחדר 4 ניגש לקיר 131, התוחם את החדר ממערב, קיר שנבנה מקנקני עזה שהונחו הפוך (W136; איור 5); ייתכן שזהו הקיר הצפוני של החדר או קיר מחיצה פנימי. קירות דומים מוכרים באתרים משלהי התקופה הביזנטית בנגב המערבי ובדרום מישור החוף, למשל בחורבת בוהו (פרץ ומיכאל 2017), בגבעות אטון (סרי 2017), בחורבת גלומה (הרשאה מס' 8350-A) ובח'ירבת ח'ור אל-בך (טליס 2011). מעל קיר 136 ובשאר חלקו המזרחי של המבנה (L159 ,L144 ,L134 ,L162/L128) התגלו שברי כלי חרס רבים ומעט שברי כלי זכוכית (להלן, איור 1:13, 2), המתוארכים לתקופה הביזנטית, וכן פריט אבן (להלן, איור 3:11); נראה כי יש לייחסם לשלב האחרון במבנה.

ממרחב 5, ששימש כנראה חצר, השתמרו בעיקר הקירות התוחמים בחלקו המזרחי (W140 ,W131 ,W130). צמוד לקיר 130 מצפון נבנה בשלב 2 קיר חדש (W129) מאבני גוויל קטנות. בחלקו המערבי של המרחב נחשף הפן המערבי של קיר (W157), שנבנה גם הוא מאבני גוויל קטנות ועל כן נראה שיש לייחס גם אותו לשלב 2; מצפון וממזרח לקיר 157 התגלו מפולות אבנים (L123 ו-L154). רצפת המרחב לא השתמרה למעט שתי אבני ריצוף, האחת בדרום המרחב (L151) והשנייה בצפון המרחב (L145). על סמך מפלס רצפת הפסיפס ואבן ריצוף 151 זוהה גם מפלס רצפה (L153) סמוך לקיר 129 מצפון-מזרח. שברים של לוחות אבן, ששימשו אולי במקור לריצוף המרחב, נמצאו בסביבת המבנה, ונראה כי הם הוסרו בתקופות קדומות. בצפון-מזרח מרחב 5 נחשפה תשתית של רצפה עשויה מכורכר כתוש (L166) הניגשת לקיר 140. מדרום לתשתית נחשף מתקן רבוע (L120; כ-0.5 × 0.5 מ'), שנבנה באבנים וטויח בטיח אפור; אל המתקן ניגשים מצפון ומדרום קירות (W167 ו-W168). המתקן ניקז מי גשמים אל בור מים תת קרקעי חצוב בסלע שתקרתו קמורה (L169; כ-2 מ' רוחב הפתח; איור 6). דופנות הבור טויחו בחומר מליטה אפור כהה (כ-3.5 ס"מ עובי). במרחב 5 התגלו שבר של קערת שיש (Paten; להלן, איור 1:11), המזוהה ככלי בטקס המיסה הנוצרי (Negev 1997:143, Photo 221), ושבר של נר מזכוכית (להלן, איור 4:13).

רצפת הפסיפס

רצפת הפסיפס הצבעוני בחדר 1 השתמרה היטב בחלקים הצפוני והצפוני-מזרחי של החדר (כ-12 מ"ר; 3 × 4 מ'; איור 7), והיא כללה גם ספין מלבני קטן בפתח החדר (0.45 × 0.90 מ'). נראה כי הרצפה נמשכה לדרום ולדרום-מזרח. הפסיפס הונח על תשתית של מלט לבן-אפרפר (כ-5 ס"מ עובי), שהונחה על אדמה חרסיתית מעל לסלע הכורכר. גודל האבנים כמעט זהה וצפיפותן 100–169 אבני פסיפס בדצמ"ר. על המסגרת החיצונית של רצפת הפסיפס סמוך לפתח נבנו בשלב המאוחר ספסלים.

הספין בפתח החדר. בין מזוזות הפתח נחשף ספין מלבני הנתחם ברצועה עשויה משני פסים של אבנים שחורות וביניהם פס לבן. במרכז הספין מופיע תשליב של מעוין, שבקודקודיו לולאות המחוברות אל הקו התוחם של הספין. באמצע כל אחת מצלעות המעוין שולבה לולאה נוספת. במרכז המעוין נראה צלב שעשוי מארבעה ניצנים של פרחים אדומים, שלהם עלי גביע שחורים הצומחים ממרכז משותף לארבעה כיוונים שונים. ארבעה ניצנים של פרחים דומים נוספים נמצאים בכל אחת מפינות הספין המלבני.

רצפת החדר. הרצפה מעוטרת בפסיפס צבעוני בשלושה גוונים של אדום, שני גוונים של צהוב, שני גוונים של אפור, שחור ולבן. ברוב שטח הפסיפס נעשה שימוש באבנים צבעוניות, וניכרת המגמה של 'מילוי החלל הריק' (horror vacui), הן בשימוש בצבע והן במוטיבים גיאומטריים קטנים, המבליטה את הצבעוניות ואת תחושת העומס של העיטור. רק במסגרת החיצונית שולט הרקע הלבן.

שטיח הפסיפס מוקף בשתי מסגרות צבעוניות, וביניהן רצועה עשויה משתי שורות נפרדות של אבנים שחורות וביניהן שלוש שורות לבנות. המסגרת החיצונית מעוטרת בשניים מצדיה בשרשרת של מעוינים צבעוניים התחומים בקו שחור, המחוברים ביניהם בשורת משולשים שחורים קטנים משוננים. במרכז כל מעוין יש מרובע שחור קטן עשוי מארבע אבני פסיפס, המוקף במעוינים במגוון צבעים: מעוין בגוון ורוד בהיר שבו משולבות אבנים לבנות, מעוין ורוד-אפור, מעוין אדום-ורוד ומעוין בורדו. לשני הקודקודים החיצוניים של המעוינים הצבעוניים משיק משולש קטן שבסיסו משונן.

המסגרת הפנימית מעוטרת בשרשרת פרחים מסוגננים (לוטוס? Balmelle et al. 2002b:69), שבסיסם עגול ולהם שלושה עלי כותרת מחודדים. הדגם מוכר כ'גביעים סדורים בטט-בש' (Balmelle et al. 2002a:112, Pl. 62e ;tête-bêche). בסיסם של הפרחים שעלי הכותרת שלהם פונים כלפי שטיח הפסיפס אדום ואילו בסיסם של הפרחים הפונים כלפי חוץ צהוב. רקע המסגרת שחור, ובין עלי הכותרת המחודדים מופיע מוטיב לבן קטן, דמוי משולש, אולי ניצן.

בין המסגרת הפנימית לבין השטיח המרכזי מפרידה רצועה צבעונית עשויה משני פסים לבנים התחומים בפסים שחורים דקים, וביניהם פס של אבני פסיפס אדומות, ורודות וצהובות שהונחו ללא סדר.

הקומפוזיציה של שטיח הפסיפס מבוססת על דגם חוזר של צורות גיאומטריות, הסדורות בטורים ובשורות. הטור המרכזי של הרצפה, המתחיל צמוד לפתח ונמשך לדרום-מזרח, כולל שורת ריבועים בשני גדלים, גדול ובינוני, הניצבים לסירוגין עם הפינה לכיוון הפתח או עם הדופן לכיוון הפתח. משני צדי הטור המרכזי יש שני טורים הכוללים שורת מדליונים עגולים וביניהם ריבועים, הניצבים עם הפינה לכיוון הפתח. סמוך למסגרת השטיח נחתכות כל הצורות הגיאומטריות של הדגם, ומתקבלות צורות של משולשים ומלבנים הסדורים לסירוגין. כל הצורות בשטיח נתחמות ברצועה המורכבת משתי שורות שחורות נפרדות וביניהן שלוש שורות לבנות. כל צורה גיאומטרית בשטיח מעוטרת בעיטור גיאומטרי צבעוני שונה. כמעט כל המשולשים והמלבנים הסמוכים למסגרת שסביב השטיח מעוטרים בדגם 'קשת בענן', המעוצב במגוון דרכים, למשל דגמים של שורות, משבצות, משולשים, קו זיג-זג וכדומה (Balmelle et al. 2002a: Pls. 6:a-e, g, j; 7:a, f, g; 9:a; 199b-d; 200:a-c). השטח שבין הצורות הגיאומטריות מולא בדגם של קרניים, בצבעים אדום וצהוב לסירוגין, שבמרכזן משולש קטן כהה.

שניים מהמדליונים העגולים מעוטרים בצלב. המדליון שבפינה הצפונית-מערבית מעוטר בצלב המעוצב בדגם 'קשת בענן' עשוי משורות צבעוניות. המדליון שבפינה הצפונית-מזרחית מעוטר בצלב בעל זרועות בגוון אפור ובמרכזו עיגול בגוונים אדום וורוד, וברקע מעגלים קונצנטריים גם הם בדגם 'קשת בענן' (Balmelle et al. 2002b: Pl. 336b)

שני המדליונים האחרים מעוטרים בתשליב מדגם זהה, המורכב משני פסים, האחד אדום והשני צהוב, שכל אחד מהם יוצר מרובע שצלעותיו קעורות וקודקודיו קמורים. המרובעים משולבים זה בזה בחפיפה חלקית, ויחד הם יוצרים מוטיב דמוי זר (Balmelle et al. 2002b: Pl. 317b).

הריבוע הגדול במרכז השטיח מעוטר בתשליב שתי וערב של שתי רצועות אדומות ושתי רצועות אפורות שלהן קווי מתאר שחורים, היוצרות דגם של קשר שלמה במרובעים שבקודקודיהם לולאות המסתלסלות כלפי חוץ (Balmelle et al. 2002b:42).

ארבעת הריבועים הבינוניים המקיפים את הריבוע הגדול מעוטרים בצלבים המעוצבים באופנים שונים. בריבועים הצפוני-מזרחי והצפוני-מערבי עוצבו הצלבים כשתי חוליות סגלגלות, האחת אדומה והאחרת בגוון ורוד-אפור, הניצבות זו לזו ומשולבות זו בזו כשתי וערב (Balmelle et al. 2002b:42). בריבוע הצפוני-מערבי נוסף תשליב של רצועה צהובה, היוצרת ארבע לולאות המקיפות את הצלב. בריבועים הדרומי-מזרחי והדרומי-מערבי הדגמים אינם ברורים עקב השתמרות גרועה.

באזור הפגוע של הפסיפס השתמרה מחצית מריבוע גדול נוסף, שעוטר גם הוא בתשליב של רצועות, אדומה וצהובה; הרצועה האדומה יצרה בפינות לולאות וביניהן רצועה צהובה על גבי הרצועה האדומה.

המלבן שהשתמר סמוך לשולי הפסיפס בדרום-מערב השטיח מעוטר בתשליב המורכב משתי לולאות אדומות גדולות עשויות מרצועה אחת המקיפות שתי לולאות צהובות עשויות מרצועה אחת גם כן. בין הלולאות הצהובות מתפתלת הרצועה הצהובה ויוצרת מרובע.

הממצאים

בחפירה נמצאו שברים של כלי חרס, כלי זכוכית וכלי אבן ומעט פריטי מתכת ומטבעות. מרביתם נמצאו בהצטברויות ובמפולות בחדרי המבנה ומיעוטם על הרצפות. כלי החרס מתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית, ושברי כלי הזכוכית מתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (וינטר, להלן). שניים מכלי האבן, שהתגלו בחדר 1 ובמרחב 5 (להלן, איור 1:11, 2), קשורים כנראה לטקסים דתיים.

ממצא כלי החרס. מרבית כלי החרס אופייניים לאתרי דרום מישור החוף והנגב המערבי בתקופה הביזנטית (המחצית השנייה של המאה הה'–המאה הז' לסה"נ). המכלול כולל קערות (איור 1:8–7), קדרות (איור 8:8, 9), כלי בישול (איור 1:9–5), אמפורות (איור 6:9–8), קנקנים רבים (איור 9:9–22), ידית קנקן או פערור המעוטרת בעיטור חריטה גלי (איור 23:9), פך (איור 1:10), בסיס גביע (איור 2:10), פכית (איור 3:10), אמפולות (איור 4:10, 5) ומעט שברי נרות לא אינדיקטיביים (לא צוירו).

מכלול הקערות כולל קערה מטיפוס LRC (איור 1:8) מהרבע האחרון של המאה הה' לסה"נ (Hayes 1972:332, 337–338, Fig. 68, Form 3E); קערה מטיפוס LRC (איור 2:8) המתוארכת לשנים 550–600 לסה"נ (Hayes 1972:332, 379–382, Fig. 81:1, 5, Form 9, Type A); שתי קערות מטיפוס CRS (איור 3:8, 4) מהמאה הו' לסה"נ (Hayes 1972:334, 338, Fig. 69, Form 3F); קערה עמוקה ששפתה מקופלת פנימה (איור 5:8), שדומה לה נמצאה בשכבה V במעון ומתוארכת לתקופה הביזנטית המאוחרת, והיא נפוצה בעיקר באתרי דרום הארץ (נחשוני וסרי תשע"ד:22*, 25*,28*, 29*, איור 4:11, 5); קערה ששפתה מקופלת פנימה (איור 6:8); קערה שלה דופן מזווה (איור 7:8), והיא המאוחרת ביותר מבין הקערות ומתוארכת למן אמצע המאה הז' לסה"נ (Magness 1993:199, FBW, Form 2).

כלי הבישול כוללים סירי בישול (איור 1:9, 2), קדרות בישול פתוחות (איור 3:9, 4) ומכסים (איור 5:9).

האמפורות (איור 6:9–8) כוללות בין היתר אמפורה מטיפוס Carthage/Benghazi LR1 (איור 8:9) המתוארכת לסוף המאה הה'–אמצע המאה הז' לסה"נ (Peacock and Williams 1986:185–187, Class 44).

הקנקנים הרבים כוללים בעיקר קנקני שק (איור 9:9–15) וקנקני אשקלון/עזה (איור 17:9–22). קנקנים 11–13 הם קנקני שק מטיפוס 5 (A ו-B) של מגנס, והם מתוארכים למן סוף המאה הו' עד ראשית המאה הז' לסה"נ, ואילו קנקנים 14 ו-15 הם קנקני שק מטיפוס 7 של מגנס שאינם קודמים למאה הז' לסה"נ (Magness 1993:226–227, 230–231). רוב הקנקנים מטיפוס אשקלון/עזה יוחסו לטיפוסים 3 ו-4 של מיירק, והם מתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ (Majcherek 1995:168–169, Pls. 6–8). כן נמצא קנקן שלו שפת מדף (איור 16:9), שאינו אופייני לאזור זה.

מכלול כלי החרס דומה למכלול הכלים מחורבת גלומה, הנמצאת כ-3.5 ק"מ ממזרח לחפירה, במיוחד בטיפוס של קנקני השק המקומיים ובקנקנים מטיפוס אשקלון/עזה. זאת בניגוד לאתרים אחרים בתחומה של אשקלון, הסמוכים יותר לחפירה, שבהם נמצאו רק קנקני אשקלון ועזה או מעט קנקני שק, אבל לא מהטיפוסים שנמצאו בח'ירבת אום טאבון ובחורבת גלומה, כגון חורבת בשה (פרץ תשע"ט), 'עיר היין' (*Bloch-Lifshitz and Peretz 2022:23), 'אחוזת המיל השלישי' (Israel and Erickson-Gini 2013), אשקלון-ברנע מאיומאס (פרץ 2016) ואשקלון (יקותיאל אדם; רישיון מס' 81/1998-G). ייתכן כי אפשר ללמוד מכך על העדפות מסוימות של כלי החרס בין יישובים בתחום אשקלון לבין תחומי הערים השכנות — עזה ואלאותרופוליס — בשלבים שונים בתקופות הרומית–הביזנטית, אך זה מחייב מחקר מדוקדק יותר וכמותי.

פריטי אבן, מתכת ומטבעות. פריטי האבן כוללים שבר של קערת שיש (Paten; איור 1:11), שבר תיבת רליקווריום (איור 2:11), שבר של מתקן סחיטה לנוזלים, אולי בודדה (איור 3:11), ושבר של אבן רחיים מבזלת (? איור 4:11). פריטי המתכת כוללים מסמרים (איור 1:12, 2), מרית (ספטולה) מברונזה (איור 3:12) ושני מטבעות ברונזה (אחד מהם שבור), שהשתמרו גרוע ועל כן לא הובחנו עליהם כתובות או סממנים אחרים ולא התאפשר לתארכם.

ממצא כלי הזכוכית

תמר וינטר

ממצא הזכוכית מהחפירה כולל 65 שברים קטנים של כלי זכוכית, כשליש מהם אינדיקטיביים. שברים אלה מייצגים כלים האופייניים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית בארץ ישראל ובסביבתה הקרובה, ובהם קערות (לא צוירו), פכים ובקבוקים (איור 1:13, 2) ונרות (איור 3:13–5).

לפך מס' 1 שפה מקופלת, פה דמוי משפך, צוואר גלילי וידית המוצמדת אל השפה. פכים מטיפוס זה אופייניים לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה, והם נמצאו בכמה חפירות באזור שדרות (למשל, הרשאות מס' 7676-A ו-7981-A) ואשקלון (גורין-רוזן תשס"ג, איור 4:136; Katsnelson 1999:72*–74*, Fig. 3:6, 7), וכן במכלול כלי הזכוכית מח'ירבת אל-נענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007: Figs. 10:8; 34:1–3).

בסיס מס' 2 הוא בסיס שטוח של בקבוק או פך, שלגופו חתך מרובע, אך בשל ממדיו הקטנים של השבר לא התאפשר לשחזר את צורת הכלי או לתארכו.

נרות מס' 3 ו-4 הם נרות קערה עם ידיות ואילו נר מס' 5 הוא נר כלילה; אלה הם שני טיפוסי הנרות הנפוצים ביותר בתקופה הביזנטית (Winter 2019:50–56, Types LBB, LST). נרות דומים נתגלו בכל רחבי הארץ, ובמערב הנגב הם נמצאו למשל באשקלון (Katsnelson 1999:78*–80*, Fig. 5:1–9).

סיכום

רצפת הפסיפס שלה סממנים דתיים מובהקים, שבר קופסת הרליקווריום, שבר קערת השיש וכלי המזיגה או הנסך שנמצאו בחפירה מעידים כי במבנה התקיימה פעילות פולחנית נוצרית. אפשר שהמבנה היה חלק מקבר קדוש במנזר שלא שרד או לא נמצא. המבנה פעל בתקופה הביזנטית (מהמחצית השנייה של המאה הה' עד המאה הז' לסה"נ) וננטש כנראה בשנים הראשונות של התקופה האסלאמית הקדומה, באמצע המאה הז' לסה"נ.

אם זהו אכן חלק ממנזר, הרי יש בכך עדות ארכיאולוגית נוספת לפעילות הנזירית הענפה בתקופה הביזנטית בעיקר סביב עזה אך גם ליד אשקלון (ביטון-אשקלוני וקופסקי תש"ס:89–92; Huster 2015:46–50; Dobrinin 2024). האתר משתרע במרחק 13.5 ק"מ מאשקלון וכ-12.7 ק"מ מצפון-מזרח לעיר עזה. אם נסתמך על הצעתו של הוסטר, המבוססת על שיטה הקובעת את העורף החקלאי של יישוב מרכזי על פי זמן ומרחק הליכה מן העיר בתחום רדיוס של 15 ק"מ (Huster 2015:3–4), הרי שיישוב זה יכול להיכלל בתחומה של העיר אשקלון או של העיר עזה.

הפניות

ביטון-אשקלוני ב' וקופסקי א' תש"ס. נזירות עזה בתקופה הביזנטית. קתדרה 69:96–110.

גורין-רוזן י' תשס"ג. ממצא כלי הזכוכית. בתוך ד' ורגה. אשקלון, אפרידר וברנע (א'). חדשות ארכיאולוגיות 106:114–108.

הוסטר י' 2017. שדרות – 96 (אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל).

וורגה ד' וקוברין פ' 2018. חורבת נגד. חדשות ארכיאולוגיות 130. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25446-he

וורגה ד' וקוברין פ' תשע"ח. יישוב מסוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים בשדרות. בתוך ד' וורגה, ע' מרדר, ע' רסיוק וד' ויינשטוב, עורכים. התקופות הפרסית וההלניסטית בארץ-ישראל: מבט מדרום. באר שבע. עמ' 153–164.

טליס ס' 2011. ח' ח'ור אל-בך. חדשות ארכיאולוגיות 123. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.1703-he

נחשוני פ' וסרי ג' תשע"ד. מנזר מהתקופה הביזנטית ושרידי יישוב מהתקופה האסלאמית בחורבת מעון. עתיקות 13:78*–62*. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1676

סרי ג' 2017. גבעות אטון. חדשות ארכיאולוגיות 129. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25183-he

פרץ א' 2016. אשקלון, ברנע. חדשות ארכיאולוגיות 128. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25076-he

פרץ א' תשע"ט. חורבת בשה: אתר מהתקופות הרומית והביזנטית בעורף החקלאי של אשקלון. עתיקות 93:*25–*69. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1991

פרץ א' ומיכאל נ"ד 2017. נתיבות, חורבת בוהו. חדשות ארכיאולוגיות 129. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25205-he

צפריר י' תשכ"ט. קבר מעוטר בתמשיחים מן המאה הד' לסה"נ. קדמוניות ב 61–65.

References

Balmelle C., Blanchard-Lemée M., Christophe J., Darmon J.P., Guimier-Sorbets A.M, Lavagne H., Prudhomme R. and Stern H. 2002a. Le décor géométrique de la mosaïque romaine I: Répertoire graphique et descriptive des compositions linéaires et isotropes. Paris.

Balmelle C., Blanchard-Lemée M., Darmon J.P., Gozlan S. and Raynaud M.P. 2002b. Le décor géométrique de la mosaïque romaine II: Répertoire graphique et descriptif des décors centrés. Paris.

Bloch-Lifshitz S. and Peretz I. 2022. Weighing in – Has the Third Mile Estate in Ashkelon been Discovered? In A. Golani, D. Varga, Y. Tchekhanovets and M. Birkenfeld eds. Archaeological Excavations and Research Studies in Southern Israel (18th Annual Southern Conference). Beer-Sheva. Pp. 11*–28*. https://doi.org/10.2307/j.ctv2jtxrhd.5

Dobrinin A. 2024. Churches and Monasteries in the Western Negev during the Byzantine-Early Islamic Period: Archaeological Evidence. M.A. Dissertation. Ben-Gurion University. Be’er-Sheva.

Gorin-Rosen Y. and Katsnelson N. 2007. Local Glass Production in the Late Roman–Early Byzantine Periods in Light of the Glass Finds from Khirbat el-Ni‘ana. ‘Atiqot 57:73–154. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1761

Hayes J.W. 1972. Late Roman Pottery. London.

Huster Y. 2015. Ashkelon 5: The Land behind Ashqelon. Winona Lake.

Israel Y. and Erickson-Gini T. 2013. Remains from the Hellenistic through the Byzantine Periods at the ‘Third Mile Estate’, Ashqelon. ‘Atiqot 74:167–222. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1624

Katsnelson N. 1999. Glass Vessels from the Painted Tomb at Migdal Ashqelon. ‘Atiqot 37:67*−82*.

Magness J. 1993. Jerusalem Ceramic Chronology: Circa 200–800 CE (JSOT/ASOR Monograph Series 9). Sheffield.

Majcherek G. 1995. Gazan Amphorae: Typology Reconsidered. In H. Meyza and J. Młynarczyk eds. Hellenistic and Roman Pottery in the Eastern Mediterranean—Advances in Scientific Studies (Acts of the II Nieborów Pottery Workshop, Nieborów, 18–20 December 1993). Warsaw. Pp. 163–178.

Negev A. 1997. The Architecture of Oboda: Final Report (Qedem 36). Jerusalem.

Peacock D.P.S. and Williams D.F. 1986. Amphorae and the Roman Economy: An Introductory Guide. London–New York.

Winter T. 2019. Lucid Transformations: The Byzantine–Islamic Transition as Reflected in Glass Assemblages from Jerusalem and Its Environs, 450–800 CE (BAR Int. S. 2946). Oxford.