(A-8406 ,A-8302) יפו, רחוב שמעון הצדיק

יואב ארבל, רשות העתיקותFollow

הרשאה/רישיון

A-8302, A-8406

דוח חפירה

בחודשים יולי, אוגוסט ונובמבר 2018 ומרס–אפריל 2019 נערכו חפירות הצלה ברחוב שמעון הצדיק ביפו (הרשאות מס' 8302-A ו-8406-A; נ"צ 177152-431/662228-533; איור 1), לקראת עבודות תשתית. החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון המישלמה ליפו, נוהלו על ידי י' ארבל (צילום שטח), בסיוע ל' ראוכברגר (ניהול שטחים), י' עמרני וא' בכר (מנהלה), ר' מישייב ומ' קאהן (מדידות ושרטוט), א' דגוט (GPS), א' פוליצר, א' אקסמן וו' בוסימן-גדול (הדרכת נוער), א' דה וינסנס (כלי חרס), ר' קול (נומיסמטיקה), ע' קטלב (צדפים), א' גליק (נשק היסטורי) וק' עמית וד' גזית (צילום מעבדה). כן סייעו ד' ברקן וד' אבו-סלאח ממחוז תל אביב, פועלים מצפון הארץ וקבוצות נוער ובני מכינות.

רחוב שמעון הצדיק נמצא בגבולה הצפוני של יפו של ימינו, בין השוק היווני ממערב, רחוב עולי ציון ושוק הפשפשים מדרום, שכונת מגורים ממזרח ורחוב מרזוק ועזר מצפון (ר' איור 1). שכונת המגורים שבה נמצא הרחוב נבנתה על שטח חקלאי בימי המנדט הבריטי (בשנות ה-30 וה-40 של המאה הכ' לסה"נ; Kark 1990:70–72), כחלק מההתפשטות העירונית המהירה של יפו, שתחילתה בשלהי השלטון העות'מאני ושיאה בימי השלטון הבריטי (גורן 201:2016–202). בצילום אוויר משנת 1917 נראה רחוב שמעון הצדיק כדרך בשטחי פרדסים, ובחלקו הדרומי-מזרחי מבנים ראשונים (ינון 282:2001). התפשטות הבנייה בשכונה ניכרת במפה משנת 1929, ובמפה מאמצע שנות ה-30 נראית השכונה בנויה כולה (גורן 2016: מפות 1, 2). בצילום אוויר משנת 1949 מופיע רחוב שמעון הצדיק כרחוב ולא כדרך חקלאית (נבון 214:2019). בשכונה נבנו בתים גדולים והדורים למדי, חלקם בני שתיים ושלוש קומות, ברחובות רחבים שבהם תשתיות משופרות, לעומת אלה שהיו נפוצות ביפו לפנים. אלה מלמדים על מעמדם הכלכלי האיתן של רבים מדיירי השכונה.

חפירה קודמת יחידה נערכה ברחוב שמעון הצדיק (גליק 2017 [איור 1: 6247-A]) ונחשפו בה שרידי בנייה מהתקופה ההלניסטית, מבנה ציבורי, ובו אפסיס, מהתקופה הביזנטית, קטעי קירות מהתקופה האומיית ומתקן מסוף התקופה העות'מאנית. סמוך לרחוב נערכו בעבר חפירות נרחבות בשוק הפשפשים (פיילשטוקר ואחרים 2006 [איור 1: 3740-A]; ברקן ובושנינו 2012 [איור 1: 5455-A]), במתחם בן גמליאל (הרשאה מס' 7071-A), בשדרות ירושלים (יקואל 2011 [איור 1: 5456-A]) וברחוב בן דוסא (הרשאה מס' 8709-A). רחובות בן דוסא ושמעון הצדיק נמצאים באותו מתחם עירוני, ותוצאות החפירות בהם יפורסמו בדוח סופי משותף. בחפירות אלה נחשפו שרידים מהתקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הצלבנית והעות'מאנית, כמו גם יסודות מבנים ותשתיות מימי המנדט הבריטי.

נפתחו 45 ריבועים (4 × 4 מ', כ-2.5 מ' עומק חפירה מרבי; איור 2; רבים מהם אוחדו במהלך החפירה) ברחוב שמעון הצדיק ושישה ריבועים נוספים (1.5 מ' עומק חפירה מרבי) ברחוב בן עזריה המתחבר אליו. נחשפו שלוש שכבות קרקע שונות, ובהן ממצא המתוארך למן תקופת הברזל ועד לתקופה העות'מאנית. השרידים בחפירה כוללים מתקנים גדולים, באר, יסודות קיר, בור סיד, תעלה וריכוז של כדורי תותח, המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית–ראשית ימי המנדט הבריטי. כן התגלה מקבץ של אבני כורכר, אולי שרידי מתקן קדום יותר.

החפירה נערכה מתחת לאספלט ולמפלס סיד מהודק, ששימש כנראה תשתית לרחוב בעבר. לא נחשפה תשתית סולינג (אבנים מהודקות), שנפוצה בסלילת רחובות בימי המנדט הבריטי. תחת מפלס הסיד התגלו שלוש שכבות הקרקע, שכמותן נחשפו באתרים רבים ממזרח לתל יפו. השכבה התחתונה עבה ובה עפר כהה דחוס. נחשפו בה בעיקר שברי קנקנים מהתקופה הביזנטית, וכן שברים של כלי חרס וזכוכית ומטבעות מתקופות הברזל, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והצלבנית. ראויה לציון שרשרת ברונזה, שנועדה כנראה לתליית מנורות שמן, שהתגלתה סמוך למבנה מהתקופה הביזנטית שנחשף בעבר (גליק 2017); ייתכן שמקור השרשרת במבנה. השכבה האמצעית (0.2–0.6 מ' עובי) כללה הצטברות חול דלה בממצאים. השכבה העליונה כללה עפר מהודק, ובו אבנים קטנות (0.4 מ' עובי מרבי), והיא חתמה את דרך הפרדסים מהתקופה העות'מאנית. בשכבה זו התגלו שברים של כלי חרס וזכוכית מקומיים ומיובאים, המתוארכים למן המאה הי"ח ועד למחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ.

בחפירה נחשפו שני בורות ספיגה (L246 ו-L279), באר (L212) וצינורות חרס ומתכת מסוף המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ. בור ספיגה 246 (איור 3) נחשף במרכז הרחוב; הוא השתמר בשלמותו. לבור תקרה מקומרת ומטויחת ודופנותיו נבנו מאבני כורכר מסותתות. אל הבור הוליך מגלש, שהתנקז אל פתח בדופן הדרומית-מזרחית של הבור. פתח הבור נמצא בקצהו הדרומי-מערבי, והוא נסתם בבטון עם ביטול השימוש בבור בימי המנדט הבריטי. בור ספיגה 279 (איור 4) נחשף בצומת הרחובות שמעון הצדיק ובן עזריה, והשתמרו ממנו דופנותיו בלבד. תקרתו הייתה מקומרת והיא נהרסה במהלך סלילת הרחוב. הממצא משני בורות הספיגה דל ונסחף כנראה פנימה לאחר תום השימוש. בורות ספיגה דומים בסגנון הבנייה ובקיבולת התגלו בכמה אתרים ששכנו בתוך חומות יפו (ארבל 2010) ולאורך רחוב רזיאל שמחוץ לעיר העתיקה (יקואל ומרכוס 52:2017–58). השימוש בבורות ספיגה היה נפוץ ביפו לכל אורך התקופה העות'מאנית. בשנות ה-90 של המאה הי"ט לסה"נ הותקנה תחת חלק מרחובות לב העיר מערכת ביוב חדשה (Kark 1990:204), אך השכונות שמחוץ לעיר הוסיפו להסתמך על בורות ספיגה עד לימי המנדט הבריטי (גורן 104:2016–105). בורות אלה שירתו את בתיהם הפרטיים של דיירים בעלי אמצעים. באר 212 (איור 5), כמו בארות אחרות באזור, שימשו לעתים עד שנות ה-40 של המאה הכ' (גורן 182:2016, 198, 262–263, 336–337, 402). צינורות החרס והמתכת שהתגלו בחפירה היו חלק ממערכת ביוב, שהתבססה על צינורות חרס מזוגגים מתוצרת אנגליה וצינורות מים ממתכת, שהותקנה בהדרגה מתחת לרחובות בימי המנדט הבריטי.

הקיר (W268; איור 6) התגלה סמוך לבור ספיגה 279. הוא הושתת על קשת יסוד ונבנה מאבנים מסותתות שלוכדו בחומר מליטה עשוי חמרה. טכניקה זו נפוצה בבנייה ציבורית ופרטית אמידה ביפו במאה הי"ט לסה"נ, ומוכרת מאתרים רבים.

בור הסיד והתעלה התגלו בחפירה בחלק המזרחי של הרחוב (אינו מופיע בתכנית). בור הסיד, שמתארו אינו ברור, שימש כנראה את בוני הרחוב בשלהי התקופה העות'מאנית או בימי המנדט הבריטי, בדומה לבורות סיד שנחשפו במתחם השוק היווני הסמוך (ארבל 2016).

ריכוז כדורי התותח התגלה בחפירה בהצטברויות עפר מתחת לחלק המזרחי של הרחוב ותוארך למאה הי"ט לסה"נ. ריכוז הכדורים מעלה אפשרות כי טרם סלילת הרחוב הייתה במקום עמדה של כוח צבאי שצר על יפו במחצית הראשונה של מאה זו. האירועים ההיסטוריים האפשריים שבהם נטלה העמדה חלק הם המאבקים שניהלו ביניהם מפקדים יריבים מהצבא העות'מאני בשנים שלאחר נסיגת נפוליאון ומרד הפלאחים בשנת 1834, שבמהלכם חוותה יפו כמה אירועי מצור (שילר 79:2015–80).

בחפירה בקצה המזרחי של הרחוב התגלה מקבץ אבני כורכר (אינו מופיע בתכנית) שהיה אולי חלק ממתקן גס מהתקופה הביזנטית או האסלאמית הקדומה.

היעדר המבנים ברחוב שמעון הצדיק מלמד כי השטח שכן מחוץ לגבולות העיר יפו עד לשלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. בתקופה העות'מאנית היה השטח חלק מהמרחב החקלאי של יפו, ובימי המנדט הבריטי נבנתה בו לראשונה שכונת מגורים. לתוצאות החפירות בשכונה חשיבות במעקב אחר התפשטות הבנייה ביפו במהלך המאה הכ' לסה"נ לשטחים שעד אז היו מחוץ לתחום העירוני. השרידים משקפים את טכנולוגיות הבנייה והתשתיות של התקופה.

הפניות

ארבל י' 2010. יפו, רחוב הצורפים. חדשות ארכיאולוגיות 122. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.1474-he

ארבל י' 2016. יפו, השוק היווני. חדשות ארכיאולוגיות 128. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25112-he

ברקן ד' ובושנינו א' 2012. יפו. חדשות ארכיאולוגיות 124. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.2161-he

גורן ת' 2016. גאות ושפל – התפתחותה העירונית של יפו ומקומה בעימות היהודי-ערבי בארץ ישראל 1917–1947. ירושלים.

גליק א' 2017. יפו, רחוב שמעון הצדיק. חדשות ארכיאולוגיות 129. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25314-he

ינון י' 2001. סביב כיכר השעון. ירושלים.

יקואל א' 2011. יפו, שד' ירושלים (מזרח). חדשות ארכיאולוגיות 123. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.1652-he

יקואל א' ומרכוס ג' 2017. השוליים הצפוניים-המזרחיים של העיר יפו לאור החפירות בשדרות ירושלים והסביבה. עתיקות 43:88–70. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1799

נבון ו' 2019. השדרה: שדרות ירושלים בעיני הצלמים. תל אביב.

פיילשטוקר מ', ראם ע', הדד א' וגנדלמן פ' 2006. יפו, מתחם שוק הפשפשים. חדשות ארכיאולוגיות 118. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.431-he

שילר א' 2015. ראשית הזמן החדש בתולדות ארץ ישראל: תקופת השלטון המצרי (1831–1840). אריאל 97:209–80.