(Z-43/2023 ,Z-29/2022) חורבת קצרה, מערת סלומה

הרשאה/רישיון

Z-29/2022, Z-43/2023

דוח חפירה

בשנים 2022–2023 נערכה חפירה קהילתית בחצר של מערת סלומה שבתחומי חורבת קצרה, שבשפלת יהודה (רישיונות מס' 29/2022-Z ו-43/2023-Z; נ"צ 193106/605336; איור 1), כחלק מפרויקט 'דרך מלכי יהודה'. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד מורשת וקרן קיימת לישראל, נוהלה על ידי נ"ש פארן וו' ליפשיץ, בסיוע י' אלעמור (מנהלה), ס' גנור (ניהול הפרויקט), צ' פירר ומ' מרגוליס (ניהול שטחים), א' אלג'ם (צילום שטח ופוטוגרמטריה), א' אזולאי (תכניות ומפת איתור) ועובדי מרחב דרום ברשות העתיקות. כן השתתפו תלמידי תיכון במגמות לימודי ארץ ישראל, תלמידי ישיבות, בנות אולפנות, בני מכינות, חיילי בא"ח צנחנים ומתנדבים.

בסקרים ובחפירות שנערכו באזור בעבר זוהתה חורבת קצרה שבראשה מצודה ובמדרון הדרומי שלה מערת קבורה חצובה; המערה כונתה בשם 'מערת סלומה' בשל כתובות חרותות שהתגלו בה ובהן צוינה הקדושה סלומה (כוכבי תשל"ב; דגן תשס"ז:234–236, אתר 326; קלונר, זיסו וגרייצר תשע"ו). בחפירה במערה בראשית שנות ה-80 של המאה הכ' בעקבות שוד עתיקות התגלו בה חדרי קבורה ובהם שברי גלוסקמות ובחזיתה חצר גדולה התחומה בקיר (קלונר תש"ן); כן התברר כי בתקופה הביזנטית נערכו במערה שינויים. בתוך המערה נמצאו כתובות ביוונית (די סגני ופטריך תש"ן), בערבית ובסורית-ארצישראלית (קלונר תש"ן:137–139). בחפירות שנערכו טרם הקמת היישוב כרמי קטיף, צמוד למושב אמציה, נחשפו מערות רבות ששימשו למגוון מטרות וכן וילה מפוארת של משפחה יהודית שתוארכה לימי הבית השני (וורגה וישראל 2014; וורגה 2015; פירר, ליפשיץ וקוברין 2021; הרשאות מס' A-8679 ,A-7112 ,A-6125).

בחפירה הנוכחית נחשפה החצר של מערת הקבורה (איור 2), והובחנו בה שתי תקופות שימוש עיקריות המתוארכות לימי הבית השני (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ; שכבה 2) ולתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הה'–הט' לסה"נ; שכבה 1). בשכבה 2 נבנתה בימי הבית השני חצר גדולה ומפוארת; שרידים אלה תוארו במאמר מקיף (Paran and Lifshits 2025), ולכן בדוח זה הם יתוארו רק בקצרה. שרידי שכבה 1 זוהו הן במערה והן בחצר, ומתוארכים על פני כ-400 שנים, למן התקופה הביזנטית עד התקופה העבאסית; זוהו שני שלבים. בשלב הקדום בתקופה הביזנטית (שלב 1ב') הוסבה המערה לאתר עלייה לרגל לסלומה הקדושה, ונראה שהחצר הוסבה למנזר. בשלב המאוחר בתקופה העבאסית (שלב 1א') נערכו במערה ובחצר שינויים.

שכבה 2 — ימי הבית השני

חצר המערה (14.6 × 23.0 מ') נבנתה בתוך שקע חצוב בחזית המערה, והיא מוקפת בארבעה קירות (W149–W146). פתח החצר נקבע בקיר הדרומי 149; במפולות אבנים סמוך לקיר נמצא משקוף אבן מעוטר בוורדה, שהונח כנראה מעל הפתח. נראה כי החצר הייתה מרוצפת בלוחות אבן, אך אלה נשדדו ברובם. בחלקה הצפוני של החצר נבנתה מבואה מלבנית (L176; כ-4.0 × 14.6 מ'), שהופרדה מהחלק הדרומי של החצר בשורת אומנות שבסיסיהן מעוטרים (W185–W182 ,W133 ,W132); בין האומנות נותרו חמישה פתחים. המבואה רוצפה בלוחות אבן גדולים וקורתה בקמרון חבית, בניגוד לחלק הדרומי של החצר שנותר ללא קירוי. בקיר הצפוני של המבואה נקבע פתח המוליך אל מערת הקבורה, ובו התגלתה מסילה ובה אבן גולל באתרה. ממצא כלי החרס משלב זה היה דל ביותר, עקב השימוש החוזר באתר בתקופות מאוחרות. במפולות בחצר סמוך למבואה התגלו חלקי אפריז מעוטר מאבן, שהיה מונח כנראה מעל הפתחים שבין האומנות.

שכבה 1 — התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה

שלב 1ב' — התקופה הביזנטית. בתקופה זו נעשו שינויים בחצר ובמבואה. בפתח החצר הונח סף חדש על גבי הסף המקורי. המזוזה המערבית של הפתח פורקה, ובמקומה נבנה קיר קטן שהצר את הפתח מרוחב 1.8 מ' בשכבה 2 לרוחב של 1.4 מ'. הקיר נבנה בבנייה ירודה ביחס לקיר משכבה 2 ורוחבו צר יותר (1.1 מ' רוחב).

הפתחים בין אומנות 182 ו-183 ובין אומנות 184 ו-185 נחסמו, ובכך צומצם מספר הפתחים שבין האומנות לשלושה. בשטח המבואה, צמוד לקיר 148, נבנה שולחן אבן ששימש כנראה מזבח (L214; איור 3). בקיר 148 מדרום למזבח נפתח פתח, מעין חלון (0.6 מ' רוחב, 1.3 מ' גובה), בגובה של 0.9 מ' מעל הריצוף. פתח זה מוליך אל חלל תת-קרקעי, שנמצא ממזרח לקיר 148; הוא לא נחפר מפני שתקרת הסלע בו התמוטטה.

לפני הפתח של מערת הקבורה הוסרה אבן ריצוף, ובמקומה נחצבו בסלע שתי מדרגות; חציבה זו הגביהה את פתח המערה (1.7 מ'). בהנמכה זו של מפלס הפתח נחתכה גם המסילה של אבן הגולל, וזו יצאה משימוש. צמוד לפתח המערה ממערב נמצא באתרו אגן טבילה גלילי בצורת צלב (1.2 מ' קוטר, 0.75 מ' גובה; איור 4).

בחלקה המערבי של החצר נבנו כנראה שני חדרים שהופרדו בקיר (W134); הם רוצפו בפסיפס לבן (איור 5). רצפות הפסיפס ניגשו במערב ובדרום אל מדרגה שנבנתה צמוד לקירות, בצפון אל הסטילובט של האומנות ובמזרח אל קיר (W230) שהשתמר רק בחלקו הצפוני.

בחלק הצפוני-מזרחי של החצר נבנה חדר נוסף (L173), שקירותיו נבנו בחלקם מאבני גזית. בכל קיר, מלבד קיר 148 החיצוני, נקבע פתח שמוביל לחצר או למבואה. סמוך לפינה הדרומית-מערבית של החדר נמצא באתרו אגן אבן (איור 6). בחדר זה לא זוהתה רצפה, אך התגלה בו קבר שוחה חצוב בסלע הקירטון, ובו נקבר אחד ללא ממצאים.

בחצר, מדרום לחדר 173, נחשף בור מים פעמוני חצוב בסלע (L199; כ-4 מ' קוטר, כ-6 מ' עומק), שטויח בטיח הידראולי ועל פיו הונחה אבן רבועה (איור 7).

גם בתוך מערת הקבורה נעשו שינויים במהלך המאה הה' לסה"נ (Paran and Lifshits 2025: Fig. 2). החדר שמול הפתח הוסב לקפלה בהרחבתו מזרחה ובחציבת סורג ואפסיס. כן נוסף חדר צפוני ובו אפסיס קטן ומדף להנחת נרות (קלונר תש"ן). נראה כי בתקופה הביזנטית שימשו החצר והמערה מנזר ובו לפחות שתי קפלות.

הממצא משלב זה כלל מעט כלי חרס, ובהם נרות סנדל ושברים אחדים של כלים מטיפוס FBW. כן נמצאו שברים של עמוד סורג וסורג מאבן, קערת שיש פולחנית (Paten) ואבן הנושאת חריתה של צלב.

שלב 1א' — התקופה העבאסית. נראה כי למרות שינוי השלטון והדת השלטת והמעבר לתקופה האסלאמית הקדומה, נמשכה באתר הפעילות הנוצרית של העלייה לרגל והמנזר המשיך להתקיים, אך חלו כמה שינויים בחצר. קיר 230 נהרס, ובמקומו נבנה קיר חדש (W144) כ-1 מ' ממערב לו על גבי רצפת הפסיפס. בחלק המערבי של החצר נבנו כמה קירות נוספים, שלפחות שלושה מהם הונחו על גבי רצפת הפסיפס (W172 ,W145 ,W135), והם חילקו את המרחב לחמישה חדרים (W194 ,W186 ,W164 ,W157 ,W143). בקיר 144 נקבעו שלושה פתחים, המוליכים מהחצר אל חדרים 157, 164 ו-194. הפתח המוליך אל חדר 194 נחסם בשלב כלשהו, כנראה בעת בניית מתקן מלבני (L188) בתוך החדר. בחדר 143 נבנה טבון אבן שדופן מבפנים בטיט (L167; איור 8) על גבי המדרגה הצמודה לקיר 146.

רוב הממצא בחפירה שייך לשלב זה, והוא כולל כחמישים נרות תמימים מטיפוס ח'ירבת אל-מפג'ר ושברים של מאות נרות נוספים, מגוון כלי חרס לשימוש יומיומי, ממצא זכוכית, חפצי מתכת, ובהם מסמרים, ושני מטבעות.

סיכום

חצר מערת הקבורה שנחשפה היא אחת מחצרות מערות הקבורה המפוארות בארץ מימי בית שני, והיא מאפשרת להגדיר את כל המכלול כאחוזת קבר. אפשר להשוות את בנייתה לחצרות של מערות קבורה של המעמד הגבוה בירושלים דוגמת קבר הלני המלכה (Paran and Lifshits 2025). פאר כזה הוא בלתי רגיל בהתחשב באופי הפריפריאלי של האזור. עם זאת, במסגרת החפירות באמציה–כרמי קטיף נחשפה וילה מפוארת, ובה רצפות פסיפס ושני מקוואות טהרה (ליפשיץ ווורגה תש"ף), ונראה כי המשפחה שהתגוררה בווילה זו הייתה בעלת אמצעים המאפשרים גם הקמת אחוזת קבר מפוארת.

בתקופה הביזנטית החל תהליך של עלייה לרגל לארץ של צליינים נוצריים, ונראה כי אז הוקדשה מערת הקבורה לקדושה סלומה (שלומית), המיילדת של ישו (הבשורה על פי יעקב, פרקים 19, 20). ייתכן שעל אחת הגלוסקמות הופיע השם סלומה, אך בחפירות היא לא נמצאה. הפיכת המערה לאתר עלייה לרגל הובילה להקמת חדרים בחצר, חציבת בור מים, הסבת המבואה לקפלה וחציבת קפלה נוספת בתוך המערה, ואלה מלמדים כי האתר הוסב למנזר ששירת את עולי הרגל. הפעילות במנזר והעלייה לרגל נמשכו כ-400 שנים, והמשיכו כנראה ללא הפרעה אל התקופה האסלאמית הקדומה, עד שלהי המאה הח' לסה"נ או אף ראשית המאה הט' לסה"נ. כתוצאה משינויי השלטון והדת והמעבר לתקופה האסלאמית חלו כמה שינויים בתכנית החצר והמערה והובחנו שינויים בתרבות החומרית, ועל כך מעידים מאות הנרות מטיפוס ח'ירבת אל-מפג'ר ששימשו כנראה לפולחן לכבוד הקדושה. גם הכתב בכתובות שהתגלו בתוך המערה השתנה מיוונית לערבית ולסורית ארצישראלית, למרות שההקשר הנוצרי של הכתובות נשמר (די סגני ופטריך תש"ן).

הפניות

דגן י' תשס"ז. מפת אמציה (109): כרך 1, האזור הצפוני (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.

די סגני ל' ופטריך י' תש"ן. הכתובות היווניות בקפלה של סלומה הקדושה שבחורבת קצרה. עתיקות י:141–154.

וורגה ד' 2015. אמציה. חדשות ארכיאולוגיות 127. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.24830-he

וורגה ד' וישראל י' 2014. אמציה. חדשות ארכיאולוגיות 126. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.8487-he

כוכבי מ' תשל"ב. הסקר בארץ יהודה. בתוך מ' כוכבי, עורך. יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח. ירושלים. עמ' 19–89.

ליפשיץ ו' ווורגה ד' תש"ף. חפירות בית האחוזה הרומי ומאגר המים בח'רבת אל-דוואימה (אמציה) – חיי מותרות ומערכות מסתור מהתקופה הרומית. בתוך א' קליין, א' ששון וא' לוי-רייפר, עורכים. אשקלון וסביבותיה: קובץ מחקרים על מישור החוף הדרומי ושפלת יהודה. עמ' 133–160.

פירר צ', ליפשיץ ו' וקוברין פ' 2021. אמציה (צפון-מערב). חדשות ארכיאולוגיות 133. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26079-he

קלונר ע' תש"ן. חורבת קצרה – מערת הקפלה. עתיקות י:129–139.

קלונר ע', זיסו ב' וגרייצר נ' תשע"ו. מערכת המסתור בחורבת קצרה שבדרום שפלת יהודה. במעבה ההר 151:5–163.

References

Hachlili R. 2004. Jewish Funerary Customs, Practices and Rites in the Second Temple Period (Supplements to the Journal for the Study of Judaism 94). Leiden. Pp. 36–37. https://doi.org/10.1163/9789047404156

Paran N.S. and Lifshits V. 2025. The Cave of Salome: A Second Temple Period Royal Burial Estate in the Judean Shephelah. ‘Atiqot 117:109–133. https://doi.org/10.70967/2948-040X.2254

מילות מפתח

סלומה הקדושה, דרך מלכי יהודה, מערת קבורה, גלוסקמות, ימי הבית השני, התקופה הביזנטית, התקופה האסלאמית הקדומה, אבן גולל, אתר עלייה לרגל, מנזר, נרות סנדל, ח'ירבת אל-מפג'ר