(A-6859 ,A-6639) ירושלים, הר ציון

הרשאה/רישיון

A-6639, A-6859

דוח חפירה

בחודש אוקטובר 2012 נערכו שתי חפירת בדיקה במבנה קבר דוד המסורתי שבהר ציון בעיר העתיקה בירושלים (הרשאות מס' 6639-A ו-6859-A; נ"צ 22179/63098; איור 1), בעקבות עבודות שימור ושיפוץ. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ע' ראם ור' פורסטני, בסיוע ד' סנדהוס (כלי חרס), נ' נחמה (מנהלה), ו' אסמן, מ' קונין, א' האג'יאן וי' שמידוב (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום), ר' קול וד"צ אריאל (נומיסמטיקה), נ' זאק (שרטוט), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס) וק' עמית (צילום מעבדה).

מבנה קבר דוד המסורתי הוא מבנה דו-קומתי, שלאורך הדורות נערכו בו שינויים רבים. סוגיות מחקריות נוגעות לזמן הקמת המבנה, לתולדותיו ולייעודו המקורי, במיוחד לאור העובדה שהמסורת על קבורתו של דוד המלך וצאצאיו במקום היא בת אלף שנים בלבד (ראם תשע"ד: 221). אחת הדעות במחקר מזהה ביסוד המבנה הקדום שרידים מהתקופה הרומית או הרומית המאוחרת, בהתאם להצעתו של יעקב פינקרפלד (Pinkerfeld 1960:41–43). חוקרים נוצריים, כגון בלרמינו בגאטי (Bellarmino Bagatti), עמנואל טסטה (Emmanuele Testa), בארג'יל פיקסנר (Bargil Pixner) ומייקל ג'רמאנו (Michael Germano), אימצו את מסקנתו של פינקרפלד ותארכו את יסודות המבנה למאה הא' לסה"נ, אך מנגד, חוקרים כמו לואי-הוג ונסן (Louis-Hugues Vincent) ייחסו את יסודות המבנה לכנסיית הדור מציון (אגיה ציון) הביזנטית, שהוקמה במקום במאה הד' לסה"נ (לדיון על תיארוכים וזיהויים שונים של המבנה, ר' ראם תשע"ד). החלק העליון של המבנה נוסף בימי הביניים, בתקופה הצלבנית או לאחריה, ובו מזהה המסורת הנוצרית את חדר הסעודה האחרונה (הקנקולום; מתי כו, יז–כה), שבו התכנסו השליחים לאחר עליית ישו השמיימה (מעשי השליחים א, יג–כו), ואת מקום ירידת רוח הקודש על השליחים בצורת לשונות אש (מעשי השליחים ב, א–ד), לצד מסורות נוספות (לדיון בשלבי הבנייה של הקנקולום, ר' Re’em and Berkovich 2016:193–220).

חפירות ארכיאולוגיות שיטתיות נרחבות כמעט אינן אפשריות כיום במבנה, בשל השלכות דתיות שעלולות להתלוות אליהן. עד לעבודות השימור והשיפוץ הנוכחיות במתחם, נערכה במקום רק חפירה ארכיאולוגית אחת בשנת 1949 על ידי פינקרפלד, בעקבות נזק כבד שנגרם למבנה ולמצבת הקבר במהלך מלחמת העצמאות. פינקרפלד חפר שני בורות בדיקה קטנים, האחד סמוך למצבת הקבר והשני צמוד לקיר המזרחי של המתחם ומחוצה לו (Pinkerfeld 1960:41–43).

החפירה הנוכחית (איורים 1–4) נערכה בעקבות עבודות שימור ושיפוץ נרחבות שנערכו מטעם רשות העתיקות. זוהי חפירת המשך לחפירה שנערכה במקום בשנת 2011 (ראם 2012; שטח D באיורים 1 ו-3). נפתחו שני בורות בדיקה, האחד (ריבוע A) ב'חדר התפילה', במרחק כ-5 מ' מדרום למצבת הקבר, והשני (ריבוע B) במסדרון המזרחי של ה'קלויסטר', מחוץ למבנה וצמוד לקירו הדרומי (W4). בחדר התפילה נערכה גם בדיקה רדודה בפינה הדרומית-מזרחית של החדר (G). בנוסף, ממזרח לריבוע B, נערכו עבודות להסרת שכבות טיח מהמשכו של קיר 4 (C; 'חדר תהילים'). מדרום למבנה הקבר זוהו שני בורות מים (E ו-F). בחפירה זוהו ארבע שכבות, המתוארכות לתקופות הרומית (שכבה IV), הביזנטית (שכבה III), האסלאמית וימי הביניים (שכבה II) והעות'מאנית (שכבה I).

שכבה IV — התקופה הרומית (המאה הא' לפסה"נ – המאה הד' לסה"נ)

ריבוע A. התגלתה כותרת קורינתית (איור 5) מהמחצית הראשונה של המאה הג' לסה"נ (טיפוס IVC אצל פישר; Fisher 1990:47, 64, Figs. 153–164). הכותרת לא התגלתה באתרה, אלא בתוך מילוי אדמה משכבה II (L109) והישר מעל רצפת אריחי אבן משכבה III (L112; איור 6). באותו מילוי אדמה נמצאו גם כמה שברי לוחות אריחי אופוס סקטילה (איור 7), גם הם אינם באתרם. הלוחות נחתכו בצורת ריבועים ומשולשים, והם עשויים מאבן גיר מקומית, פרט לאחד שעשוי מאבן ביטומנית שחורה. האריחים מזכירים ריצופים מימי הורדוס מקיפרוס, יריחו, הרודיון ומצדה (רוזנברג תשע"ג:209–214). במפעל הסינון של שפכי הר הבית נמצאו שברי לוח דומים (Snyder and Avraham 2013:178–202). ריצוף דומה נמצא גם בכנסיות ביזנטיות, כדוגמת כנסיית הניאה בשטח T8 ברובע היהודי (Gutfeld 2012:215–218), אם כי השימוש באבן ביטומנית בריצוף אופוס סקטילה אופייני לימיו של הורדוס. ייתכן שנעשה שימוש באבן זו גם בריצוף בתקופה הביזנטית, אך אפשר גם שמקור שברי האופוס סקטילה שהתגלו בריבוע בריצוף מהתקופה הרומית הקדומה שפורק באתר עצמו או בקרבת מקום.

ריבוע B. בתחתית הריבוע זוהה כי יסוד קיר 4 (W4A) — הקיר הדרומי של המבנה משכבה III — נבנה על גבי אבני בנייה (L216; איורים 2, 8), אולי תשתית או מפולת. בין אבני בנייה אלה נמצאו ממצאים אחדים מהתקופה הרומית, ובהם שבר קנקן שלו רכס בתחתית הצוואר, המתוארך למאה הא' לסה"נ (לא צויר), מטבע מימי הורדוס (ר"ע 143540) ושבר קטן של עלה אקנתוס (איור 9) שהיה חלק מכותרת קורינתית. על פי צורת העלה זמנה של הכותרת הוא התקופה הרומית מאוחרת, כיוון שה'עין' בין אונות העלה מוארכת ומזווה.

שרידים נוספים. לאחר הסרת שכבות הטיח מקיר 4 ב'חדר תהילים' (איור C:3; איור 10) זוהו ביסוד הקיר משכבה III (W4A) אבנים שעליהן סיתות אזמל משונן דק, האופייני לעיבוד אבני בנייה בתקופה הרומית. בחינת אבנים אלה מלמדת כי סדר הנחתן אינו שיטתי וכי חלקן עוצבו ונחתכו על מנת להתאימן לאבנים הסמוכות להן. ייתכן ויש בכך עדות לשימוש משני באבנים קדומות מן התקופה הרומית הקדומה לטובת בניית מבנה מאוחר יותר שיוחס לשכבה III, אם כי אין לפסול גם את האפשרות שאבנים אלה סותתו בתקופה הביזנטית. אבנים עם סיתות דומה זוהו גם בחזית קיר 4 הדרומי שהתגלה בריבוע B, וכן בקירות הצפוני והמזרחי של חדר התפילה (קירות W2 ו-W3 בהתאמה).

שכבהIII — התקופה הביזנטית (סוף המאה הד' לסה"נ)

ריבוע A. בעומק של 0.7 מ' מתחת לרצפת המבנה כיום התגלתה רצפת אריחי אבן רבועים וסדוקים (L112; איור 11). זוהי הרצפה התחתונה שזיהה פינקרפלד בחפירתו בשנת 1949, שאותה הוא ייחס לתקופה הרומית או הרומית המאוחרת (פינקרפלד תשי"ח:128–130). רצפה 112 הושתתה על חומר טיני בגוון צהבהב (L114), שבו נמצא מטבע המתוארך לרבע האחרון של המאה הד' לסה"נ (ר"ע 143538). הרצפה ניגשת לשני קירות חדר התפילה (W1 ו-W4). בחפירת מילוי אדמה מתחת לשכבת הטין (L116) נמצא שבר קנקן המתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ (איור 5:12). החפירה לא העמיקה מתחת למילוי 116. נדבכי הבנייה של קירות 1 ו-4 משולבים זה בזה, ועל כן ניתן ליחסם לאותו שלב בנייה.

בעומק של 0.6 מ' מתחת לרצפת המבנה כיום גילה פינקרפלד בחפירתו רצפת פסיפס צבעונית, שאותה הוא תיארך לתקופה הביזנטית (פינקרפלד תשי"ח:128–130), אולם בחפירה בריבוע A לא התגלתה רצפה כזו וייתכן שהיא לא השתמרה בקטע זה.

ריבוע B. נחשפו שני נדבכי בנייה של קיר 4 (איור 13), שהושתתו על יסוד (W4A), שנבנה מאבנים רבועות גדולות, שהוקצעו גס ולוכדו בחומר מליטה אפרפר קשה (איור 14). כפי שצוין לעיל, ייתכן כי אבני היסוד שימשו בחלקן בשימוש משני לאחר התאמתן לקיר. עמוק בתוך חומר המליטה של יסוד W4A בריבוע B נמצא מטבע מהשנים 383–395 לסה"נ (ר"ע 143070), המתארך את זמן בניית הקיר לכל המוקדם. אל היסוד ניגש מילוי של אבנים ואדמה (L210 ו-L215; איור 4), שכיסה וחתם את ראש היסוד. במילוי זה התגלה ממצא קרמי מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ), ובו שבר קערה גדולה (איור 2:12), שלה שפת מדף מעובה בחלק התחתון ומגרעת בחלקה העליון (rilled rim basin), הטיפוסית למכלולים של הלגיון הרומי מהמאות הב'–הד' לסה"נ, שבר מכסה מעוטר בעיטור מקדה (איור 4:12; rouletting bowls), שבר פך או צפחת עם שפה מעובה (איור 7:12), שבר פך שלו רכס בצוואר ושפה תלתנית (איור 8:12) ורעפים.

מעל מילוי זה נחשפה תשתית של אבנים וטין חום (L208; איור 15), שדומה לה התגלתה באותו מפלס בקרבת מקום בחפירה בשנת 2011 (איור D:1; ראם 2012: לוקוסים 68, 69). מעל תשתית 208 התגלו שלושה קירות מבנה (W12–W10), הניגשים לקיר 4. זמנו של המבנה אינו ברור, אך ייתכן ויש לתארכו לתקופה הביזנטית או לתקופה האסלאמית הקדומה. בתשתית 208 התגלו שני מטבעות, האחד מהשנים 383–395 לסה"נ (ר"ע 141707) והשני מתוארך כנראה גם הוא לאותן שנים (ר"ע 141708).

שרידים נוספים. לאחר הסרת שכבות הטיח מקיר 4 ב'חדר תהילים' (איור C:3) נחשפו שלושה נדבכים של הקיר (ר' איור 10) שלא היו מוכרים עד כה. הם הושתתו על נדבך יסוד (W4A), בהמשך לזה שהתגלה בריבוע B הסמוך.

שכבה II — התקופה האסלאמית הקדומה וימי הביניים (המאות הז'–הט"ו לסה"נ)

ריבוע A. מעל רצפה 112 משכבה III נחשף מילוי אדמה (L105 ו-L109; ר' איור 4), שנועד לפלס את החדר לגובה רצפת המבואה הסמוכה שהייתה גבוהה יותר. מילוי זה הכיל פריטים אדריכליים שפורקו (ר' איור 6), ממצא קרמי מועט, עצמות אדם פזורות ומטבע מימי תיאודוסיוס הא' (383–395 לסה"נ; ר"ע 143537). הפריטים האדריכליים כוללים שברים של עמודי אבן, שברי שיש, כותרת קורינתית (ר' לעיל; איור 8) וחלק מפדסטל או ריהוט כנסייתי ועליו תבליט צלב (איור 16), שזמנו לא ברור אך סביר להניח שיש לתארכו לתקופה הביזנטית או הצלבנית. הממצא הקרמי מהמילוי כולל קערה (איור 3:12) ופכית (איור 9:12), המתוארכים למאות הד'–הו' לסה"נ, ושבר קנקן (איור 6:12) מהמאות הה'–הו' לסה"נ. מילוי זהה התגלה בחפירה רדודה בפינה הדרומית-מזרחית של חדר התפילה (איור G:1) מתחת לרצפת המבנה כיום.

את המילוי בריבוע A חתמו שתי רצפות טיח עבות, זו מעל זו (L102 ו-L103). הן ניגשות לשתי שכבות טיח המכסות את קירות 1 ו-4. על גבי שכבות טיח אלה ועל גבי רצפה 102 נראים סימני צבע אדום (איור 17). אומנם המילוי מתחת לרצפה 102 מתוארך על פי הממצא לתקופות הרומית מאוחרת–הביזנטית, אך אין בכך די כדי לתארך את זמן הנחתה. היות ומילוי 105/109 נמצא מעל רצפה 112 מהתקופה הביזנטית ומתחת לרצפה של שכבה I (L100, להלן), אפשר להניח כי הוא מאוחר למאה הד' לסה"נ וקדום לתקופה העות'מאנית. ייתכן כי מילוי זה הונח במטרה להרים את רצפת חדר הקבר ולהשוות את מפלסה לרצפת חדר המבואה, כחלק מפעולות הבנייה שהתקיימו במקום בתקופה האסלאמית הקדומה או בימי הביניים.

ריבוע B. נחשפו שבעה נדבכים של אומנה I הבנויה בקיר המזרחי (W5) של מבנה הקלויסטר, שנבנה במאה הי"ד לסה"נ צמוד למבנה קבר דוד מדרום. האומנה נבנתה מאבני גזית רבועות קטנות, שלהן שוליים מסותתים, והושתתה על יסוד (W13), שנבנה מאבני גוויל גדולות. היסוד זוהה גם בחפירה הקודמת (איור D:1; ראם 2012).

שרידים נוספים. בקצה הדרומי של המסדרון המזרחי של הקלויסטר נחשף קטע מהרצפה המקורית של הקלויסטר (L212), הכוללת לוחות אבן מלבניים (0.28 × 0.40 מ'; איור 18).

שכבה I — התקופה העות'מאנית (המאות הט"ו–הכ' לסה"נ)

ריבוע A. מעל רצפות 102 ו-103 משכבה II התגלתה רצפת טיח נוספת (L100); פינקרפלד תיארך רצפה זו לתקופה הצלבנית (פינקרפלד תשי"ח:128–130). בחפירה הנוכחית התברר כי רצפה 100 ניגשת לאריחי קרמיקה מאיזניק, שחיפו את קירות 1 ו-4 (איור 19), המתוארכים למאה הט"ו לסה"נ ומתארכים את רצפה 100.

ריבוע B. בפינת קירות 4 ו-5 התגלה מתקן מים (L201a), התחום בקירות 4 ו-5 מצפון וממזרח. קירות אלה טויחו בקטע של המתקן בטיח הידראולי אפרפר קשה ובו גריסי אבן (איור 20). רצפת המתקן עשויה מטין מהודק. במילוי אדמה (L202) שנחשף בתוך המתקן נמצא פרופיל שלם של צלחת ממשפחת FBW (איור 1:12), המתוארכת למן המאה הז' ועד תחילת המאה הי' לסה"נ. מדרום למתקן נחשפה תעלת מים מכוסה בלוחות אבן קטנים (L213; ר' איור 20).

שרידים נוספים. בתעלת בדיקה שנפתחה מדרום לריבוע B התגלה מתקן מלבני בנוי (L205; כ-0.8 × 2.1 מ', 0.3 מ' גובה; ר' איור 18), ששימושו אינו ברור. קירות המתקן נבנו מאבני גוויל שלוכדו באדמה ופיסות מלט אפרפר, ורצפתו עשויה לוחות אבן רבועים (0.3 × 0.4 מ'; איור 21). הקיר המערבי של המתקן ניצל סתימה שנבנתה בין אומנות הקלויסטר. על רצפת המתקן נחשפה שכבת שרפה של עפר ופחם, אשר לא הכילה ממצא. המתקן תוארך לתקופה העות'מאנית על סמך מפלסו הגבוה והשימוש בסתימה שבין אומנות הקלויסטר.

סיכום ומסקנות

תוצאות החפירה נוגעות בשתי סוגיות מרכזיות: (1) קיומם של שרידים משמעותיים מן התקופה הרומית הקדומה באתר; (2) וזיהוי שרידים מהתקופה הביזנטית (סוף המאה הד' לסה"נ).

באשר לשרידים מהתקופה הרומית הקדומה, הוצע בעבר כי ייתכן שחלק מאבני הבנייה הגדולות במבנה שהתגלה בשכבה III, מקורן בבנייה מהתקופה הרומית הקדומה או המאוחרת וכי הן שימשו בשימוש משני לבניית כנסיית הדור מציון (ראם תשע"ג:101–129). שימוש דומה באבנים מהתקופה הרומית הקדומה לבנייה מאוחרת התגלה בחפירה שנערכה בשנת 2015 במרחק כ-140 מ' מדרום לקבר דוד, בתחומי הגן היווני ועל קו המצוק הדרומי של הר ציון. בחפירה זו התגלה מבנה מן התקופה הרומית המאוחרת, ובו שלבי שימוש מאוחרים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (הרשאה מס' 7564-A). בקירות המבנה שולבו בשימוש משני אבני ריצוף גדולות, אבני בנייה ובסיס עמוד מרשים, שמקורם כנראה במבנים סמוכים מהתקופה ההרודיאנית. שרידים נוספים מהתקופה הרומית הקדומה, המחזקים את ההשערה כי במקום עמד מבנה משמעותי בן התקופה, התגלו בחפירה שנערכה בשנת 2010 בשוליים המערביים של הר ציון, ובהם גרם מדרגות מרשים המטפס מגיא בן הינום אל פסגת ההר, שתוארך למחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ (Re’em 2022:89–228). ייתכן שגרם מדרגות זה היה חלק מדרך מדורגת, שהובילה לשער בחומה שתחמה את הר ציון בתקופה ההרודיאנית. אפשר לשער שהמדרגות הובילו למבנה מונומנטלי בפסגת ההר. עדות נוספת לבנייה קדומה על הר ציון נרשמה בתעודה ארכיונית של הקוסטודיה טרה סנטה, ולפיה רכשו הפרנציסקנים בשנת 1345 לסה"נ חלקה ממזרח לחדר הסעודה האחרונה, שבה דווח על 'בנייה רומית' (De Sandoli 1990:87). עדויות אלה רומזות לקיומו של מבנה גדול בפסגת הר ציון בתקופה הרומית הקדומה (ההרודיאנית). מבנה זה, אם אכן התקיים, פורק כנראה בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית ואבניו שימשו לבניית מבנים וכנסיות בהר ציון. אמנם, אופיו של המבנה אינו ידוע, אך יוסף בן מתתיהו מתאר כי הורדוס בנה "בפי הקבר [של דוד המלך] מצבה של אבן לבנה יקרת מציאות" (קדמוניות היהודים טז, ז, א). עם זאת, אין בכתוב רמז לכך שהמבנה עמד בהר ציון, וזיהוי השרידים מן התקופה ההרודיאנית בהר ציון עם מבנה זה נותר בגדר השערה בלבד.

באשר לשרידים מהתקופה הביזנטית, הוצע בעבר כי הנדבכים והיסוד של קיר 4 והקירות הקשורים אליו הם חלק מהכנסייה הביזנטית הגדולה שהוקמה בסוף המאה הד' לסה"נ, שכן התגלו בהקשר אליהם מטבעות וחרסים מהמאה הד' לסה"נ (ראם תשע"ד:175–196). בשנת 2012, במהלך עבודות שימור במתחם, נחשפו שני פתחים קשותים גדולים בקיר 1, שהוליכו מהמבואה לחדר הקבר. באותה שנה נערכה בדיקת רדאר חודר קרקע ממזרח לקבר דוד (בתחום בית הקברות דג'אני), ובה התגלה קיר מתעגל גדול, ששימש אולי קיר תוחם של אפסיס (ראם תשע"ג). על סמך ממצאים אלו אפשר להניח שקבר דוד של ימינו היה חלק מכנסיית הדור מציון שהוקמה בסוף המאה הד' לסה"נ. על סמך שני הפתחים הקשותים המובילים לחדר הקבר, ניתן להניח שהחדר שימש מרטיריון או סקרריום וכי הוא נועד למעבר של מבקרים רבים.

הפניות

פינקרפלד י' תשי"ח. בשבילי אמנות יהודית. מרחביה.

ראם ע' 2012. ירושלים, הר ציון. חדשות ארכיאולוגיות 124. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.2197-he

ראם ע' תשע"ג. "המערה של פיארוטי": לפרשת החלל התת קרקעי מתחת לקבר דוד בהר ציון. בתוך א' מירון, עורך. מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 8. ירושלים. עמ' 102–109.

ראם ע' תשע"ד. קבר דוד בהר ציון: תיאוריות מול מציאות ארכיאולוגית. בתוך ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי, ש' וקסלר-בדולח וי' גדות, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ז. ירושלים. עמ' 221–242.

רוזנברג ס' תשע"ג. עיטורי הפנים בארמונות הורדוס. בתוך ס' רוזנברג וד' מבורך, עורכים. הורדוס — מסעו האחרון של מלך יהודה. ירושלים. עמ' 166–223.

References

De Sandoli S. 1990. The Peaceful Liberation of the Holy Places in the XIV Century: The Third Return of the Frankish or Latin Clergy to the Custody and Service of the Holy Places through Official Negotiations in 1333. Cairo.

Fischer M.L. 1990. Das korinthische Kapitell im Alten Israel in der hellenistischen und römischen periode, studien zur geschichte der baudekoration im Nahen Osten. Mainz am Rhein.

Gutfeld O. 2012. Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem V: The Cardo (Area X) and the Nea Church (Areas D and T), Final Report. Jerusalem.

Pinkerfeld J. 1960."David Tomb": Notes on the History of the Building. Louis M. Rabinowitz Fund for the Exploration of Ancient Synagogues Bulletin 3:41–43.

Re՚em A. and Berkovich I. 2016. New Discoveries in the Cenacle: Reassessing the Art, Architecture and Chronology of the Crusader Basilica on Mount Sion. In G.D. Stibel, J. Uziel, K. Cytryn-Silverman, A. Reem and Y. Gadot eds. New Studies in the Archaeology of Jerusalem and its Region 10. Jerusalem. Pp.56–196.

Re՚em A. 2022. A Herodian-Period Staircase on Mount Zion, Jerusalem, and a Reevaluation of the Remains from Bishop Gobat School. ʻAtiqot 106:89–128. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1873

Snyder F. and Avraham A. 2013. The Opus Sectile Floor in a Caldarium of the Palatial Fortress at Cypros. In R. Bar-Nathan and J. Gärtner eds. Hasmonean and Herodian Palaces at Jericho; Final Reports of the 1973–1987 Excavations V. Jerusalem. Pp. 178–202.

מילות מפתח

קבר דוד, כנסיית הדור מציון, התקופה הרומית הקדומה, התקופה הביזנטית, התקופה האסלאמית הקדומה, ימי הביניים, התקופה העות'מאנית, אופוס סקטילה, כותרת קורינתית