(A-7408) חורבת עשה

הרשאה/רישיון

A-7408

דוח חפירה

בחודשים מאי–יוני 2015 נערכה חפירת הצלה בחורבת עשה שברמת הגולן (הרשאה מס' 7408-A; נ"צ 28212/76418; איור 1), בעקבות פגיעה בעתיקות. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הביטחון, נוהלה על ידי א' ברון וא' זינגבוים, בסיוע י' יעקובי (מנהלה), ק' קובלו-פארן (הנחיה), מ' אזבנד, ל' לירן ור' משייב (מדידות ושרטוט), ח' בן דוד וש' פרידמן (כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס וזכוכית), א' שפירו (מפה), א' אקר (כתובת על חרסים), א' קרסיק (צילום כתובת).

האתר תועד לראשונה בסוף המאה הי"ט לסה"נ (Schumacher 1888:124), והחל משנת 1967 נערכו בו כמה סקרים (הרטל ובן אפרים 2012: אתר 8, ור' שם סקירה נרחבת על האתר). בסקר ובחפירה שנערכו באתר בשנת 2013 (זינגבוים 2015) התגלו חרסים מהתקופות הכלקוליתית וחמש שכבות (5–1), ובהן חרסים מתקופת הברונזה הקדומה 2 (שכבה 5), שרידי יישוב למן התקופה ההלניסטית ועד לתקופה העבאסית (שכבות 4–2) ומבנה בן זמננו (שכבה 1).

בחפירה הנוכחית נפתחו שמונה ריבועי חפירה (איורים 2–4) מצפון-מזרח להר פרס, על גבול ישראל–סוריה. התגלו שרידים מחמש שכבות, המתוארכות לתקופות הברונזה הקדומה 2 (שכבה 7), ההלניסטית המאוחרת (שכבה 6), הרומית (שכבה 5), הרומית המאוחרת (שכבה 4) והביזנטית (שכבה 3). שכבות 2 ו-1, המתוארכות לתקופה העבאסית ולימינו, התגלו רק בחפירה בשנת 2013.

שכבה 7 — תקופת הברונזה הקדומה 2 (סוף האלף השני לפסה"נ). מעל סלע האם נחשפה שכבה עבה של אדמה כהה ואפר (L131 ו-L133; איור 5), ובה חרסים מתקופת הברונזה הקדומה 2: טסים (איור 1:6–3), פערורים (איור 4:6, 5), קנקן (איור 6:6) ובסיס קנקן או פיטס (איור 7:6). אפשר ששכבה זו מלמדת על שרפה וחורבן באירוע אלים.

שכבה 6 — שלהי התקופה ההלניסטית (תחילת המאה הב'–המאה הא' לפסה"נ). לאחר תקופה ארוכה שבה היה האתר נטוש הוא אוכלס מחדש בתקופה ההלניסטית. התגלו שרידי קירות (W13 ,W9 ,W6), שנבנו מאבני גוויל גדולות ואדמה חומה כהה, אולי לבני בוץ שהתפוררו. כן התגלה יסוד של קיר מתחת לקיר 2 משכבה 3 (להלן). הקירות פורקו ברובם ואבניהם שימשו בשכבה 5, ולכן גודלו ושימושו של המבנה אינם ברורים. התגלו כלי ייבוא מסוג טרה סיגילטה מזרחית, ובהם קערות (איור 1:7–6), וכן קנקנים (איור 7:7–10).

שכבה 5 — התקופה הרומית (המאות הא'–הג' לסה"נ). בחפירה נחשפו שברי כלי חרס מהתקופה, ובהם קערות (איור 1:8–5), סירי בישול (איור 6:8–8) ופכים או קנקנים קטנים (איור 9:8, 10). חלק מהקערות ומכלי הבישול דומים לטיפוסים המוכרים מבית היוצר בכפר חנניה (Adan-Bayewitz 1993; 2003; Ben David 2014), ואילו חלקם יוצר על סמך הטין בגולן (Osband 2014:198–208). חלק ניכר מהחרסים התגלו סמוך לקיר 5 משכבה 4 (L122, להלן) ולכן ייתכן שהקיר נבנה בשכבה 5.

שכבה 4 — שלהי התקופה הרומית (המאות הג'–הד' לסה"נ). נחשפו שרידי מבנה רחב ידיים בכיוון מזרח–מערב, שקירותיו (W14 ,W12–W10 ,W7 ,W5; רוחבם 0.6–0.9 מ'; איור 9) נבנו מאבני גוויל במגוון מידות. קיר 6 משכבה 6 שימש אף הוא במבנה זה, ותחם חדר יחד עם קירות 5 ו-12. קירות 7 ו-10 תחמו חדר נוסף (איור 10), שבו התגלתה רצפה של אבנים קטנות (L130), הניגשת אל קיר 10. אל קיר 7 ניגשת מצפון רצפה נוספת (L125) עשויה מאבני גוויל מבזלת בינוניות וקטנות, החותמת את שכבת האדמה והאפר (L133) משכבה 7. התגלו שברי כלי חרס, ובהם קערות מטיפוס African Red Slip (איור 1:11–3; Kingsley 1999; Hayes 2008:76–77, Plate 5:1–3); כלים הדומים לכלי חוורית מצפון הגולן (Hartal, Hudson and Berlin 2008) אך עשויים מחומר שנראה שמקורו ממזרח לאתר, ובהם קערות (איור 4:11–7), סיר בישול (איור 8:11) וקנקנים (איור 9:11–12); קנקנים (איור 13:11–15); ושברי פיטסים מטיפוס יטורי, ובהם בסיס עם סיבוב (איור 16:11) וידית ובה שלושה חריצים (איור 17:11). האתר הוא המקום הדרומי ביותר שבו התגלו ממצאים המלמדים על התיישבות של האוכלוסייה היטורית, המוכרת מצפון הגולן. נוסף על כך נחשפו שני שברי גוף של קנקן או אמפורה הנושאים כתובת ביוונית (L122, סלים 1050, 1052; א' אקר, להלן).

שכבה 3 — התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ). על המבנה משכבה 4 נבנה מבנה גדול יותר, שלו קירות רחבים (W4–W1 ו-W8; איורים 12–14) שנבנו מאבני גוויל. קיר 6 המשיך לשמש וכן החדר המערבי שהוא תחם. נראה שקיר 1 תחם את המבנה מדרום לכל אורכו. למבנה נוסף חדר (L115), שרצפתו נבנתה מאבני גוויל מעל לוקוס 122 משכבה 4. בדרום-מערב החפירה נחשפה רצפה נוספת (L116; איור 15), שנבנתה מאבני גוויל גדולות ובינוניות וניגשת אל קירות 3 ו-4. רצפות השכבה חותמות את רוב הקירות והרצפות מהשכבה הקודמת.

התגלו שברי כלי חרס פשוטים להגשה ואחסון, ובהם קערות (איור 1:16–4), שאחת מהן (איור 5:16) מטיפוס African Red Slip ועשויה מחומר בהיר וחיפוי אדום, קדרת בישול (איור 6:16), קנקן (איור 7:16) ושבר גוף של קנקן הנושא עיטור סרוק גיאומטרי (איור 8:16).

ממצא הזכוכית

יעל גורין-רוזן

בחפירה התגלו 19 שברים של כלי זכוכית (איור 1:17–11) המתוארכים ברובם לתקופה הרומית, שחלקם מייצגים טיפוסים מוכרים ונפוצים בארץ ישראל.

כלי מס' 1 הוא שפת קערה והוא השבר הקדום ביותר שהתגלה בחפירה. על השפה עיטור בפס זכוכית מוסף. הטיפוס מכונה'Bowls with crimped trails' והוא מתוארך לשלהי המאה הא' והמחצית הראשונה של המאה הב' לסה"נ. זהו כלי המשמש מאובן מנחה לפרק הזמן של מרד בר כוכבא, שכן כמויות גדולות מהטיפוס הזה נחשפו במערות המסתור והמפלט. כמו כן הקערות הללו התגלו בירושלים וסביבתה במכלולים המתוארכים לתקופה שבין המרד הגדול למרד בר כוכבא (Katsnelson 2009). בצפון הגולן התגלו שפות מטיפוס זה בחפירות בבאב אל-הווא (הרטל תשס"ו:225, איור 3:159–4) ובבניאס (Gorin-Rosen and Jackson-Tal 2008:82, Fig. 5.1:2–3, ור' שם הפניות נוספות גם לאתרים סביב הכנרת, ובהם למשל קבר בכפר נחום ובית ציידה).

כלי מס' 2 הוא שבר קטן בגוון כחלחל-ירקרק של קערה עם שפה נוטה חוצה, עדינה ומעוגלת באש. השבר קטן מכדי לשחזר את כל צורת הקערה.

כלי מס' 3 הוא קערה עם שפה נוטה חוצה, מעובה ומעוגלת באש, שיוצרה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק נקי. לפי קוטר הקערה נראה כי היא אופיינית לגליל בשלהי התקופה הרומית. לקערות אלה יש לרוב בסיס טבעת חלול דחוף פנימה. שפת קערה דומה נחשפה בחמת גדר והושוותה לחומר מג'למה שתוארך למאה הד' לסה"נ (Cohen 1997:401, Pl. 2:4).

כלים 4–6 הם בסיסים של קערות השייכים לטיפוס שעשוי מרצועת זכוכית שלופפה סביב תחתית הכלי ועוצבה כבסיס; הם מכונים 'Pad bases'. הם עשויים מזכוכית בדרגת שקיפות גבוהה, המכילה מעט בועיות, בגוון ירקרק-כחלחל, ומכוסים במעט בלייה חולית. בסיס מס' 4 מרוסק לשברים רבים ותחתיתו שטוחה; ובבסיס רואים את סימני הכריכה של החוט. תחתיתו של בסיס מס' 6 מעובה ושקועה מעט כלפי מטה; אין סימנים לצלקת מוט הזגג. שלושת הבסיסים דומים מאוד זה לזה ונראה שהם נעשו על ידי אותו בעל מלאכה בשלהי התקופה הרומית. בסיסים אלה נפוצים מאוד, למשל בחמת גדר, שם הושוו לבסיסים ממצרים ומג'למה (Cohen 1997:402, Pl. 2:9–10, 12).

כלי מס' 7 הוא שפה של כוס, נוטה חוצה מעוגלת באש, העשויה מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב מאיכות טובה באופן יחסי. שפה זו יכולה להשתייך לכוס שלה בסיס מוצק בדומה למס' 8 או עם בסיס צבוט חלול בדומה למס' 9 (להלן). כלי מס' 8 הוא בסיס כוס מוצקה מטיפוס המאפיין את שלהי התקופה הרומית ונפוץ ביותר בגליל, כמו גם באזורים אחרים. הבסיס עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומכוסה בלייה חולית. על תחתיתו צלקת גסה עם שאריות זכוכית ממוט הזגג. כלי מס' 9 הוא בסיס נוסף של כוס או פכית. זהו בסיס טבעת צבוט החוצה ודחוף במרכזו כלפי פנים, העשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק. שברי שפות ובסיסים בדומה למס' 7–9 התגלו בחמת גדר ותוארכו על סמך השוואות למאה הד' לסה"נ (Cohen 1997:409–410, Pl. 3:9, 12–19).

כלים 10 ו-11 הם שברים של בקבוקים: לכלי מס' 10 שפה נוטה חוצה ומעוגלת באש, העשויה מזכוכית בגוון ירקרק המכוסה בלייה חולית, ולכלי מס' 11 בסיס קעור נמוך ללא צלקת, העשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק.

כמו כן התגלה צמיד מזכוכית כחולה, מסובב לדגם צלעות אלכסוניות (איור 12:17). צמידים מסוג זה החלו להופיע בשלהי התקופה הרומית והמשיכו עד התקופה העות'מאנית.

כלי הזכוכית מייצגים טיפוסים נפוצים ומוכרים בארץ ישראל בתקופה הרומית. כולם יוצרו בבתי מלאכה מקומיים, בסיסים 5–7 הם דוגמא מובהקת לתוצרת של בית מלאכה כזה שפעל באזור.

חרסים נושאים כתובת

אבנר אקר

התגלתה כתובת ביוונית (איור 18) חרותה על שני שברי גוף (כתף?) של קנקן או אמפורה. בכתובת שתי שורות שנחרתו על הכלי לאחר צריפתו: [--]ΕΙ LCΔ ו-ΑΡΙCΤѠ[--].

הן שוחזרו ותורגמו כדלהלן: 'μηνί...ἔικοσ?]ει (ἔτους) σδ] — בעשרים בחודש....? שנת 104; [νος]Ἀρίστω — (רכושו של?) אריסטון?

קריאת האותיות ברורה למדי. נראה כי בשורה הראשונה נכתב תאריך, שכן הסימן בצורת L מוכר לציון שנה, ועל כן יש לקרוא את שתי האותיות שבעקבותיה כמספר. הסימן מופיע בכתב עילי לצד המספר. שתי האותיות הראשונות שהשתמרו בשורה הראשונה הן אפסילון ואיוטה, שנמצאות בליגטורה. כאן, באופן משוער בלבד, משוחזרת סוף מילה שמציינת את המספר עשרים, ואפשר גם שזהו היום בחודש ולפניה הופיע שם החודש. בשורה השנייה מופיע השם אריסטון, כנראה בעל הכלי או יצרנו. הכתובת מופיעה על כלי אחסון, ולכן ייתכן שהיא מסחרית ואינה אישית.

מניין השנים הסביר ביותר לחורבת עשה הוא זה של בניאס שהחל בשנת 2 לפסה"נ (Di segni 2022:17), ועל כן השנה בכתובת האמורה היא ככל הנראה שנת 102 לסה"נ. יחד עם זאת, שכבה 4 באתר מתוארכת לתקופות מאוחרות יותר. אם כך, ייתכן שהחרס הגיע כפסולת לשכבה המאוחרת או שהכתובת אינה מקומית אלא נכתבה על החרס במקום מוצאו. במקרה כזה, אפשר להציע גם את מניין הפרובינקיה ערביה שהחל בשנת 106 לסה"נ. כתיבת הספרות בסדר יורד ממאות לאחדות מתאימה לאופן כתיבת הספרות הנהוגה בתקופה זו (Di Segni 2022:19). אם כך, השנה המופיעה בכתובת יכולה גם להיות שנת 209 לסה"נ.

סיכום

בחפירה נחשפו שרידי מבנה שנבנה היטב, ככל הנראה בסוף התקופה ההלניסטית, ושימש עד לתקופה העבאסית. לאחר כ-1200 שנים נבנה על גבי שרידיו מבנה פשוט שהיה חלק מהכפר עשה ששכן במקום. מהממצאים שהתגלו באתר בסקרים ובחפירות עולה כי האתר יושב למן תקופת הברונזה הקדומה וכנראה כמעט לאורך כל ההיסטוריה, וזאת בשל קרבתו לדרך שהוליכה למזרח, לקרקע פורייה, למי נגר עילי, למעיינות ולמסלע שאפשר בנייה במקום. ייתכן שגם הקרבה להר פרס — ההר הגבוה במרחב — הובילה להתיישבות במקום.

ייחודה של החפירה הוא במיקומה בנקודה המזרחית ביותר ברמת הגולן, על הגבול עם סוריה. בממצא הקרמי מהחפירה התגלו כלים משלהי התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית שמקורם כנראה באזור שממזרח לשטח החפירה, אולי באזור העיר הסורית נווה. עדויות היסטוריות להתיישבות יהודית במרחב זה ולקשרי האוכלוסייה היהודית עם זו שבגליל ניתן למצוא בתלמוד הירושלמי. במסכת ברכות (ירושלמי, ברכות, פ"ה, ה"ב) נכתב כי בנווה שכנה קהילה יהודית אשר בעקבות עצירת גשמים גם בחודש ניסן, שבו לא מתענים, פנו לר' יהודה הנשיא שישב בגליל על מנת לקבל תשובה האם ניתן להתענות. עדות נוספת מופיעה בברייתא דתחומין, שבה מוזכרות העיירות היהודיות האסורות בתחום נווה (תוספתא, שביעית ד, ה, דמאי א, ד; ירושלמי, שביעית, פרק ו', הלכה א', דמאי, פרק ב', הלכה א'). זמנה של הברייתא אינו ברור אך ייתכן שהיא משקפת בכתיבתה את ימי חכמי המשנה (המאות הב'–הג' לסה"נ; קליין תרפ"ה:43; ור' דיון אצל זוסמן תשל"ד). ברייתא זו מופיעה גם בכתובת רחוב (קליין תרפ"ה; זוסמן תשל"ד:121–125; תשל"ו:123–128; ספראי תשל"ח:16–18, 28–34; מעוז 79:1986–84). בנוסף, בסקר שנערך באתר בשנת 1995 התגלתה אבן גבול מימי דיוקלטינוס (שלהי המאה הג' לסה"נ), ובה נזכר בין היתר היישוב אגרפינה, ששכן כנראה בגבול הדרומי של הפרובינציה פיניקיה (הרטל ובן אפרים 2012: אתר 8); שם זה משמר כנראה אם השם גרופינה, המוזכר בספרות חז"ל כאחת התחנות שבה הודלקו משואות להודעה על תחילת החודש. אפשר שהמקום שבו השיאו את המשואות היה הר פרס הסמוך. אם אכן כך הדבר, אזי ניתן להציע כי במקום ישבה אוכלוסייה יהודית, הקשורה אל העיר נווה ששכנה ממזרח (רוזנפלד תשנ"ט:83–94).

בתקופה האסלאמית הקדומה הידלדלה ההתיישבות במקום, אולי בשל אירועים שהתרחשו באזור החל מאמצע המאה הז' ועד לאמצע המאה הח' לסה"נ, ובהם רעידות אדמה, רעב ועוד. מאוחר יותר חודש היישוב, אך שינה מעט את מקומו ועבר לחלק הצפוני של האתר, סמוך לדרך הראשית.

הפניות

אריאל י' תשל"ט. ארץ ירדן וחרמונים: עבר הירדן והגולן בהלכה. חיספין.

אריאל י' תשנ"ו. ארץ ירדן וחרמונים. חיספין.

ביכלר א' תשכ"ד. עם הארץ הגלילי (תרגם מגרמנית י' אלדד). ירושלים.

הרטל מ' תשס"ו. ארץ היטורים: ארכיאולוגיה והיסטוריה של צפון הגולן בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (מחקרי גולן 2). קצרין.

הרטל מ' ובן אפרים י' 2012. הר פרס (18/3) (אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל).

זוסמן י' תשל"ד. כתובת הלכתית מעמק בית שאן. תרביץ מג:88–158.

זוסמן י' תשל"ו. כתובת מבית הכנסת של רחוב בעמק בית שאן. קדמוניות 4(32):123–128.

זינגבוים א' 2015. חורבת עשה. חדשות ארכיאולוגיות 127. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.24848-he

מעוז צ"א 1986. רמת הגולן בעת העתיקה. קצרין.

ספראי ז' תשכ"ו. מצוות שביעית. תרביץ לה:304–328.

ספראי ז' תשל"ח. הישוב היהודי בגולן לאחר חורבן בית שני. קשת יהונתן.

קליין ש' תרפ"ה. עבר הירדן היהודי מזמן בית שני עד המאה האחרונה של ימי-הביניים. וינה.

רוזנפלד ב"צ תשנ"ט. נווה – בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש המוסלמי. על אתר ד–ה:83–94.

References

Adan-Bayewitz D. 1993. Common Pottery in Roman Galilee: A Study of Local Trade. Ramat Gan.

Adan-Bayewitz D. 2003. On the Chronology of the Common Pottery of Northern Roman Judaea/Palestine. In G.C. Bottini, L. Di Segni and L.D. Chrupcała, eds. One Land—Many Cultures: Archaeological Studies in Honour of Stanislao Loffreda OFM (SBF Collectio Maior 41). Jerusalem. Pp. 5–32.

Ben David C. 2014. Distribution of Kefar Hananya Type Kitchenware in Roman Period Golan: The Data from the Surveys. Tel Aviv 41/2:238–254. https://doi.org/10.1179/0334435514Z.00000000040

Cohen E. 1997. Roman, Byzantine and Umayyad Glass. In Y. Hirschfeld, ed. The Roman Baths of Hammat Gader: Final Report. Jerusalem. Pp. 396–431.

Di Segni L. 2022. An Introduction to Late Antique Epigraphy in the HolyLand (SBF Colectio Minor 46). Milan.

Gorin-Rosen Y. and Jackson-Tal R.E. 2008. Area B: The Glass Vessels. In V. Tzaferis and S. Israeli, eds. Paneas I: The Roman to Early Islamic Periods; Excavations in Areas A, B, E, F, G and H (IAA Reports 37). Jerusalem. Pp. 81– 89. https://doi.org/10.2307/j.ctt1fzhfcg.9

Hartal M., Hudson N. and Berlin A.M. 2008. Khirbat el-Ḥawarit: A Ceramic Workshop on the Mount Ḥermon Slopes. ‘Atiqot 59:131–155. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1419

Hayes J.W. 2008. Roman Pottery: Fine-Ware Imports (Athenian Agora XXXII). Princeton.

Katsnelson N. 2009. Early Roman Glass Vessels from Judea—Locally Produced Glass? A Preliminary Report. In Annales du 17e Congrès de l’AIHV (Anvers, 2006). Brussels. Pp. 163–169.

Kingsley S.A. 1999. The Sumaqa Pottery Assemblage: Classification and Quantification. In S. Dar, ed. Sumaqa: A Roman and Byzantine Jewish Village on Mount Carmel, Israel (BAR Int. S. 815). Oxford. Pp. 263–329.

Osband M. 2014. Ceramic Ecology of the Golan in the Roman and Early Byzantine Periods (Ph.D. diss.). Bar-Ilan University. Ramat Gan.

Schumacher G. 1888. The Jaulân. London.

מילות מפתח

רמת הגולן, תקופת הברונזה הקדומה 2, התקופה ההלניסטית המאוחרת, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית, התקופה העבאסית, כתובת יוונית, היטורים, נווה, התיישבות כפרית