תל שילה (דרום) (3-3-2013, 5-2-2022)

הרשאה/רישיון

3-3-2013, 5-2-2022

דוח חפירה

בחודשים אוקטובר 2013 ויולי–ספטמבר 2022 נערכו חפירות בבריכה חצובה המרוחקת כ-300 מ' מדרום לתל שילה (רישיונות קמ"ט מס' 3-3-2013, 5-2-2022; נ"צ 227607/662186; איור 1), במסגרת עבודות פיתוח בתל. החפירה, מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי של יהודה ושומרון, נוהלה על ידי ר' לויתן בן אריה, בסיוע א' הילמן (חישוף בכלי מכני), י"ה פלייטמן ממן (פוטוגרמטריה, שרטוט, כלי חרס, צילום וסריקת ממצא), א' בחרנו (שרטוט חתך), מ' יונס (סריקת ממצא), ח' שקולניק (נומיסמטיקה), י' קופרשמידט (מעבדת מתכות) וע' אליהו (זיהוי פיאנס באמצעות טכנולוגיית FTIR). כן סייעו מתנדבים מבית הספר 'אוהל שילה בנים' ופועלי המנהל האזרחי.

הבריכה נמצאת באוכף רחב מדרום לתל שילה, בפתחו של ערוץ קטן התוחם את התל ממזרח וזורם צפונה אל נחל עלי. היא נחשפה לראשונה בידי המשלחת הדנית (Andersen 1985:81). באזור הבריכה התגלו בעבר עדויות לפעילות המתוארכת בעיקר לתקופות הביזנטית והאומיית (Livyatan Ben-Arie 2021). במרחק של כ-60 מ' מדרום-מזרח לבריכה חשפה המשלחת כנסייה המכונה 'כנסיית הצליינים', ובמרחק של כ-30 מ' מדרום-מערב לבריכה נחשפה גת מורכבת (Andersen 1985:61–77). במרחק של כ-30 מ' מצפון לבריכה התגלה כבשן יוצר (רישיון קמ"ט מס' 4-3-2018).

בעונת החפירות הראשונה בבריכה בשנת 2013 נפתחו שלושה ריבועי חפירה בצפון הבריכה, במרכזה ובדרומה, וכן נוקה קיר (W8001, להלן) שהיה חשוף בדרום הבריכה טרם החפירה. בעונה השנייה בשנת 2022 הוסרה מכל שטח הבריכה הצטברות אדמה ואבנים עד לחשיפת רצפתה ונערך חתך ברצפת הטיח של הבריכה. הממצא הקרמי שהתגלה מלמד על פעילות בתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית עד האומיית, ובתקופות הצלבנית–הממלוכית עד העות'מאנית.

הבריכה (כ-249 מ"ר; 370 מ"ק; כ-13 × 18 מ' מידות מרביות, כ-2.5 מ' עומק; איורים 2, 3) חצובה ברובה בסלע גיר קשה וצורתה אינה סדורה. דופן הבריכה בחלקה המערבי אנכית וחלקה (איור 4), ואילו בצפון ובמזרח היא משופעת במתינות ואינה חלקה. בצד הדרומי של הבריכה הדופן לא נחצבה בסלע אלא נבנתה משני קירות צמודים (איורים 5, 6). על דופן הבריכה השתמרו לעתים שרידים מועטים של טיח, בעיקר בדופן הצפונית ממזרח למדרגות, בדופן המערבית ובדופן הדרומית; מצב השתמרות הטיח בכי רע. התיאור להלן יתמקד בדופן הדרומית, בארבעה קירות שנבנו על שפת הבריכה, בחתך בפינה הצפונית-מערבית, במדרגות סמוך לדופן הצפונית וברצפת הבריכה.

הדופן הדרומית של הבריכה. נחשפו שני קירות צמודים (W8001 ו-W8002; ר' איורים 5, 6), היוצרים את הדופן הדרומית. קיר 8001 (6.9 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב) נבנה משני פנים של אבנים גדולות, רבועות ברובן ומסותתות, וביניהן ליבה עשויה אבני גוויל קטנות. הקיר השתמר לגובה חמישה נדבכים לפחות; נדבך נוסף מסתתר ככל הנראה מאחורי קיר 8002. הפן הדרומי של הקיר לא נחשף. הקצוות המערבי והמזרחי של הקיר ניגשים אל הסלע. הפן הצפוני של הקיר מטויח בטיח שמשולבים בו חרסים שאינם ניתנים לזיהוי. בחלקיו המרכזי והמזרחי של הקיר ניכר כי הטיח נמשך כלפי מטה מאחורי קיר 8002, עובדה המלמדת כי מתחילה עמד הקיר חשוף ורק בשלב מאוחר יותר נבנה צמוד אליו קיר 8002 המסתיר אותו. קיר 8002 (כ-4.5 מ' אורך, 0.3–0.8 מ' רוחב) נבנה מפן צפוני של אבנים חצי-מהוקצעות וליבה של אבני גוויל קטנות שהונחה בין הפן הצפוני לבין קיר 8001; הוא השתמר לגובה של ארבעה נדבכים. הקיר צר יותר בקצהו המזרחי, ורחב בקצהו המערבי. ייתכן שהוא נועד לתמוך בקיר 8001 מפני לחץ המופעל עליו מדרום. צמוד לקצה המערבי של הקיר התגלתה שורה של אבני שדה גדולות (L8022) שנמשכת ממנו למערב. מתחת לאבנים וכן בינן לבין דופן הסלע המטויחת התגלה מילוי אדמה. נראה כי אבנים אלה הן המשכו של הקיר, אף שבקטע זה הוא נשען על הסלע ולא על קיר 8001, והשתמרותו טובה פחות. קיר 8002 מטויח בשכבה אחת של טיח הנמשכת ממנו אל רצפת הסלע (L8020, להלן; איור 7); שכבת טיח זו נמשכת גם אל דופן הסלע ממערב לקיר, ומשם מטפסת אל החלק המערבי, העליון של קיר 8001. עובדה זו מלמדת כי קיר 8002 לא כיסה את קיר 8001 לכל גובהו, ולכן בזמן טיוח קיר 8002 היה צורך לטייח שוב את חלקו העליון של קיר 8001. השוני באבני הבנייה של שני הקירות, הישענותו של קיר 8002 על קיר 8001 והעובדה שהטיח של קיר 8001 נמשך מאחורי קיר 8002, מלמדים כי הם לא נבנו באותה העת ויש ביניהם פער כרונולוגי.

ממערב לקירות נחשף קיר נוסף (W8024; איור 8), שנבנה מארבעה נדבכים הנשענים על דופן סלע חצובה: נדבך תחתון של אבנים גדולות ומסותתות ומעליו שלושה נדבכים של אבני גוויל ואבנים חצי מהוקצעות. הקיר נטוי, בסיסו רחב ונדבכיו נעשים צרים כלפי מעלה. נראה שהוא נועד לסתום סדק בסלע ולמנוע בריחה של מי הבריכה החוצה וחדירה של אדמה לתוך הבריכה. זמן בנייתו אינו ידוע, אך נראה שהוא נבנה יחד עם קיר 8002 לכל המאוחר בשל הטיח הקושר בין השניים.

הדופן הדרומית של הבריכה היא היחידה שאינה חצובה בסלע אלא בנויה, אולי מכיוון שמפלס הסלע בצד זה נמוך בשל חריץ טבעי ברצפת הבריכה, הנמשך ממרכזה לכיוון דרום (להלן). ייתכן שהאדמה ומי הגשמים שהתנקזו אל החריץ בחלקו שמחוץ לבריכה, יצרו לחץ רב על קיר 8001, והיה צורך לעבות אותו בבניית קיר 8002. עם זאת אין לשלול אפשרות שהבריכה נמשכה דרומה וקירות 8001 ו-8002 יצרו מחיצה בין שני חלקים של הבריכה.

הקירות על שפת הבריכה (W8027–W8025; איור 9). הקירות נבנו מעל דופן הסלע החצובה של הבריכה והשתמרותם אינה טובה. קירות אלו נבנו מאבני גוויל גדולות ומאבנים חצי מהוקצעות גדולות. בקטעים מסוימים בפן הפנימי של הקירות, הפונה אל הבריכה, שולבו בקירות אבני שדה קטנות. הקירות נבנו בגובה מרבי של כ-2.5 מ' מעל קרקעית הבריכה. המיקום של הקירות מעל שפת הבריכה והדמיון ביניהם מלמדים שהם נבנו בשלב אחד ונועדו כנראה לתחום את הבריכה כדי להפחית סחיפה של אבנים ואדמה לתוכה. חלקו המערבי של קיר 8001 נבנה בצורה דומה מעל לסלע בצד דרום, ונראה שהוא חלק משלב בנייה זה. ייתכן כי גם אבן גדולה מאוד שהתגלתה מעל קיר 8024 השתמרה מקיר דומה. קירות אלה אינם מחופים טיח, ואין ממצא שיוכל לעזור בתיאורכם.

הפינה הצפונית-מערבית של הבריכה לא נחפרה ונותר בה חתך (איור 10) שנראית בו אדמת סחף ואבנים שהצטברו למלוא גובה הבריכה (L8000 ו-L8003); הצטברות זו הוסרה מיתר שטח הבריכה. בגובה 1.1 מ' מעל רצפת הבריכה ניכרות בחתך כמה אבנים גדולות המונחות בקו אחד ונראות כאבני בנייה. בשלב זה אין לדעת אם הן חלק מקיר שנבנה עד תחתית הבריכה, כמו קיר 8001, או שמא מקורן בסחף. ייתכן גם שהן נפלו מקיר 8027.

המדרגות (איור 11). בצד הצפוני של הבריכה התגלו שש מדרגות חצובות בסלע ושחוקות, היורדות מזרחה אך לא מגיעות עד רצפת הבריכה. במדרגה השנייה מלמעלה התגלו ספלול חצוב קטן ולצדו שקע נוסף שקשה לקבוע אם הוא טבעי או חצוב.

רצפת הבריכה. בשני השלישים המזרחיים של הבריכה נחצבה רצפה שטוחה בסלע, ואילו בשליש המערבי של הבריכה נבנתה רצפת טיח. במרכז החלק החצוב של הרצפה עובר חריץ טבעי רדוד (איורים 12, 13) מצפון לדרום. בתוך החריץ ניכרים שרידי טיח לבן בהשתמרות גרועה (איור 14). ממערב לחריץ רצפת הבריכה אופקית יחסית, ונחצבו בה שלוש תעלות רדודות בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח, המקבילות זו לזו (1.2–2.3 מ' אורך, 0.18–0.28 מ' רוחב, 0.1 מ' עומק; איור 15). אפשר שהתעלות היו חלק ממתקן כלשהו, אך ייתכן גם שאלו סימנים שנותרו מחציבת הסלע.

הרצפה בשליש המערבי של הבריכה נבנתה משכבת טיח (L8020; איור 16, ור' גם איורים 4, 7), שהונחה על תשתית של אבני שדה וחומר מילוט חזק ודחוס (L8023). מתחת לתשתית נחשפה שכבת טיח נוספת בצבע אפור בהיר (L8028), שהיא אולי רצפה שקדמה לרצפה 8020 או שנבנתה יחד איתה. לשכבת טיח זו אין תשתית והיא הונחה הישר על אדמה אדמדמה אחידה ללא ממצא (L8029), המונחת על הסלע. האדמה היא כנראה קרקע טבעית שהייתה בחריץ הסלע לפני שנבנתה הבריכה. נראה כי רצפות הטיח שבמערב הבריכה נועדו לסתום חריץ סלע רחב שעובר לאורך הבריכה, מחלקה הצפוני-מערבי אל חלקה הדרומי.

הממצא. בבריכה התגלו חרסים המסייעים בתיארוך הפעילות בה. בטיח של קיר 8002 שבדופן הדרומית התגלו שתי שפיות של קנקנים דמויי שק המתוארכים לתקופה הביזנטית (איור 5:17, 6). סמוך לקיר זה, תחת שורת אבנים שנחשפה בהמשכו, התגלו חרסים המתוארכים לכל המוקדם לתקופה הרומית המאוחרת ולכל המאוחר לתקופה האומיית, ובהם קערה (איור 1:17), אגן (איור 4:17), קנקנים (איור 7:17, 8) ושבר ידית עם טביעות עיטור 'מקדה' (איור 11:17), וכן רעף שוכב (איור 1:18). בתשתית הרצפה התגלו חרסים שאינם ניתנים לזיהוי, אך החומר הקרמי והצילוע על חלקם החיצוני מלמד אולי שזמנם המאות הג'–הח'/הט' לסה"נ. ממצאים אלה מייצגים את שלב הבנייה של הבריכה ומתארכים אותו לתקופה הביזנטית או האומיית.

בהצטברות של אדמת סחף ואבנים סמוך לקירות שבדופן הדרומית, התגלו חרסים רבים הנושאים שאריות טיח הדומה לזה שעל הקירות ולכן נראה שמקורם בטיח הקירות. בחרסים אלה קנקן אחסון (איור 9:17) מטיפוס בית שאן המוכר בעיקר מהתקופה האומיית, קערה מזוגגת ומעוטרת (איור 2:17) מטיפוס שהחל להופיע במאה הי"ב לסה"נ (התקופה האיובית) והיה נפוץ לאורך התקופה הממלוכית. כן התגלה שם רעף רוכב הנושא טיח (איור 2:18), המוכר בעיקר מהתקופה הביזנטית.

על קרקעית הבריכה בחלקה הצפוני-מזרחי התגלו שברים של קערה רחבה עשויה בעבודת יד (איור 3:17, ר' איור 14), שהייתה שכיחה ביישובים כפריים בעיקר במאות הי"ב–הי"ד לסה"נ. מעל תשתית 8023, בחלק שבו הטיח לא השתמר, התגלתה שכבה של אבנים קטנות ואדמה בהירה (L8021) הנראית כהצטברות דקה שנוצרה בתחתית הבריכה לאחר בלייה של הטיח. בשכבה זו התגלה שבר גוף של פך או קנקן שולחן עשוי ביד וצבוע (איור 10:17), המוכר מהמאה הי"ב לסה"נ והיה שכיח בתקופה הממלוכית. שני טיפוסי הכלים שהתגלו על קרקעית הבריכה המשיכו לשמש גם בתקופה העות'מאנית. הן הקערה, שמקורה כנראה בטיח הקירות, והן החרסים שהתגלו על קרקעית הבריכה מלמדים שהבריכה המשיכה לשמש עד המאה הי"ב לסה"נ לכל הפחות, ואולי אף עד התקופה העות'מאנית.

באדמת הסחף שהצטברה בבריכה התגלה ממצא קרמי מעורב ממגוון תקופות, החל מתקופת הברזל ועד ימינו. מרבית החרסים שחוקים וכמחציתם מתוארכים לתקופות הרומית, הביזנטית והאומיית. אחד החרסים שהתגלה הוא שבר מצולע ובתוכו בועיות אוויר (איור 13:17). על פי החומר והצילוע נראה שיש לתארכו לתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית/האומיית. כיוון שהוא נראה פגום, סביר שהוא פסולת ייצור של כלי חרס ומקורו בכבשן שהתגלה בקרבת מקום (ר' לעיל). כמו כן התגלו לבנים: לבנה הנושאת חריטה של האות M (איור 3:18), שעל פי החומר והכתב נראה שיש לתארכה לתקופה הביזנטית או האומיית; לבנה שעליה מוטבעות האותיות RO(M)… (איור 4:18); ושבר לבנה ועליה טביעה עגולה (איור 5:18). עוד נחשפו באדמת הסחף ידית שעיצובה ייחודי (איור 12:17), אבן קלע (איור 1:19), פריט מתכת בלתי מזוהה (איור 2:19), תליון מתכת שחוק (איור 3:19), טבעות מתכת (איור 4:19, 5), שבר מגל ממתכת (איור 6:19), חרוזי אבן (איור 7:19–10) ופריטים שלא צוירו, ובהם שני שברים של פריט עשוי פיאנס שאינו מזוהה, שמונה שברים של צמידי זכוכית המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה ואילך, שתי אבני יד, ידית מתכת, שבר שפה של כלי קלל עשוי קירטון מימי בית שני ושתי מקטרות מהתקופה העות'מאנית. לצד ממצאים אלה התגלו שישה מטבעות המתוארכים לימי החשמונאים (ר"ע 47501) ולתקופות הרומית (ר"ע 42855), הביזנטית (ר"ע 47499, 47500) והממלוכית (ר"ע 47498) וימי המנדט הבריטי. כן התגלו במילוי הבריכה עד הרצפה ממצאים מימינו, המלמדים שרוב הסחף הצטבר בבריכה לאחר חפירתה בידי המשלחת הדנית (Andersen 1985:81).

סיכום. חציבות מטבען הן קשות לתיארוך, עמידות לאורך זמן רב ועשויות לשמש בטווח רחב של תקופות. דופנות הסלע הזקופות הטבעיות של הבריכה, הקיר הדרומי, הבנוי במקום שבו הסלע אינו גבוה דיו, והרצפה הבנויה מעל חריץ הסלע הטבעי מלמדים כי לפני חציבת הבריכה היה במקום נקיק טבעי שהורחב בשלב כלשהו לבריכה חצובה רחבת ידיים המשמשת לאגירת מים. הקירות הבנויים בדרום הבריכה ורצפת הטיח שבמערבה נועדו לשמור על מי הבריכה לאורך זמן ולצמצם את איבוד המים דרך הסדקים שבסלע.

ניתוח הממצא האדריכלי והקרמי בבריכה מלמד שהיא נבנתה בתקופות הביזנטית–האומיית, אז נבנו ככל הנראה קיר 8001 בדופן הדרומית ורצפת הטיח. התיקון הראשון נעשה בדופן הדרומית בעת בניית קיר 8002, בתקופה האומיית לכל המאוחר. נראה שמקור הטיח שהתגלה על חלק מהחרסים סמוך לקירות הוא בטיח שכיסה קירות אלה, ולכן נראה שהם טויחו תחילה בתקופה שבה נבנו ולאחר מכן טויחו שוב בתקופה הממלוכית. עם זאת ייתכן גם שהקירות ו/או רצפת הטיח נבנו דווקא בתקופה האחרונה והחרסים הקדומים נלקחו ממילוי סמוך לצורך בנייתם ועל כן הם אינם מתארכים את זמן הבנייה. מלבד זאת, החרסים שנמצאו על קרקעית הבריכה בשכבת סחף שלא הופרעה בחפירות קודמות, מתוארכים לתקופות הממלוכית עד העות'מאנית ומלמדים כי הבריכה שימשה לפחות עד לתקופה הממלוכית. נראה כי לאחר מכן היא לא נוקתה והחל להצטבר בה סחף.

קרבתה של הבריכה לכבשן יוצר המתוארך לאותה תקופה שבה היא נבנתה לראשונה, מלמדת אולי על קשר אפשרי בין השניים. תעשיית כלי חרס מצריכה סינון ופילום של החומר הנעשה באמצעות השריית האדמה במים. הבריכה, שעד היום נאגרים בה מי גשמים למשך כמה חודשים, יכולה הייתה להיות מקור מים למלאכה זו. במרחק כ-10 מ' מצפון לבריכה ישנה חורשה ובה כמה קירות בנויים וכן קיר סלע חצוב. ייתכן שאלה שרידים הקשורים גם הם באותה תעשייה. חפירות עתידיות באזור יוכלו לאשש את הקשר המוצע בין הבריכה לבית היוצר.

References

Andersen F. G. 1985. Shiloh: The Remains from the Hellenistic to the Mamluk Periods. Danish Excavations at Tall Sailun, Palestine, in 1926, 1929, 1932, and 1963. Copenhagen.

Livyatan Ben-Arie R. 2021. Shiloh in the Transition from the Byzantine to the Early Islamic Period. JSRS 30/1:21*–48*. https://doi.org/10.26351/JSRS/30-1/7