(A-8767) לוד, צומת גינתון

איילה זילברשטיין, רשות העתיקותFollow

הרשאה/רישיון

A-8767

דוח חפירה

בחודש יוני 2020 נערכה חפירת הצלה בלוד, מדרום-מערב לצומת גינתון (הרשאה מס' 8767-A; נ"צ 191155-70/651405-25; איורים 1, 2), לקראת הקמתה של שכונת נופי בן שמן. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברה הכלכלית לוד, נוהלה על ידי א' זילברשטיין, בסיוע י' עמרני וז' לוטן (מנהלה), י' מרמלשטיין (חתכי בדיקה), מ' קאהן וע' יוניש (מדידות ושרטוט), א' ויגמן (צילום ופוטוגרמטריה), ש' קריספין (פיקוח, גלאי מתכות וזיהוי פריטי מתכת), י' טפר (הנחיה), י' דלרזון (תכנית), פ' גנדלמן וא' טקסל (סיוע בזיהוי כלי חרס), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), ת' וינטר (זכוכית), כ' הירש (ציור זכוכית), ה' סוקולוב ול' סנדברג (נומיסמטיקה), ס' גורליק וא' רזניצקי (מעבדת מתכת) וד' גזית (צילום ממצא). כן סייעו ד' בן-עמי ארכיאולוג המרחב, ע' עזב ארכיאולוג המחוז וי' קורנפלד ארכיאולוג הנפה.

החפירה נערכה ממערב לנחל איילון ולכביש 40, ומדרום לתל לוד שהיה מיושב החל מהתקופה הניאוליתית הקרמית ועד לימינו (קפלן תשל"ז; ינאי ומרדר תשס"א; גולני 2012, ור' שם הפניות נוספות). במרחק כ-150 מ' מצפון-מערב לחפירה התגלו שרידים מרצף התיישבות ממושך שראשיתו בתקופה הרומית הקדומה (המאות הא'–הב' לסה"נ) וסופו בתקופה העבאסית (המחצית השנייה של המאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ), ובהם ראוי לציון בית אמידים מן התקופה הרומית המאוחרת ומכלול פסיפסים צבעוניים ייחודי ('פסיפס לוד'), וכן שרידים אחדים מן התקופה העות'מאנית המאוחרת ומימי המנדט הבריטי (אבישר תשנ"ו; אבישר תשנ"ט; גורזלזני ואחרים 2016; Gorzalczany 2015). מצפון-מערב לבית האמידים מהתקופה הרומית המאוחרת נחשפה חצר פריסטילית שהשתייכה כנראה לבית אמידים נוסף מן התקופה הביזנטית (זילברשטיין 2019 [איור 1: 8154-A]).

נפתחו ארבעה ריבועי חפירה (איורים 3, 4), והתגלו בהם שרידים של בנייה חד-תקופתית של גת משוכללת מהמאה הז'–ראשית המאה הח' לסה"נ, ובור ספיגה מהמאה הכ' לסה"נ שחתך את משטח הדריכה של הגת. בממצא שהתגלה חרסים, כלי זכוכית, כלי אבן, פריט עצם, חפצי מתכת ו-25 מטבעות ברונזה, שחמישה מהם זוהו. קודם לחפירה הוסרו בכלים מכניים הצטברויות עפר ופסולת מימינו (כ-2.5 מ' עובי).

גת משוכללת

התגלו שרידי גת משוכללת, שנבנתה כנראה במקור בתכנית דו-מפלסית. מהגת השתמרו שרידים מהמפלס התחתון בלבד, ובהם משטח דריכה (L129), מצפון לו שני תאי תסיסה (L139 ו-L140) וממערב לו רצפת פסיפס של מתקן נוסף (L137) שלא השתמר ברובו. בצפון השטח נחשף קיר רחב וארוך (W105 ו-W111), שנבנה מאבני גוויל גדולות וביניהן חלוקים והפריד בין שני מפלסי הגת. מדרום לקיר נחשף מפלס חלוקים מאורגן (L122 ו-L123), אולי תשתית של משטח פעילות שלא השתמר במרכז הגת.

בהסתמך על דוגמאות של גתות דומות המוכרות מאתרים בסביבה (מסארווה 2022; Avrutis 2015:7–81) ניתן להציע כי המפלס התחתון כלל תאים מקורים שנבנו סביב משטח הדריכה, וכי בגובה ראשם של התאים המקורים היה בנוי מפלס פעילות עליון.

משטח דריכה 129. משטח הדריכה נחשף רק בחלקו הצפוני. הוא תחום בקירות אבני גזית (W131 ,W130 ,W120; כ-0.4 מ' רוחב), שהונחו על צד הפתין (איור 5) וטויחו בטיח בהיר בפן הפנימי. רצפת המשטח (L118 ו-L129) עשויה פסיפס תעשייתי, שממנו השתמרו שורות אחדות בלבד סמוך למפגש עם הקירות. תשתית רצפת הפסיפס עשויה משישה מפלסים בעוביים שונים, שנועדו להבטיח את יציבות המתקן (איור 6). ארבעה מבין ששת המפלסים העליונים נחשפו במהלך החפירה ויתוארו מהגבוה לנמוך: (א) מפלס טיח לבן עבה ונוקשה (0.1 מ' עובי); (ב) מפלס של חלוקים בינוניים (0.1–0.2 מ' עובי); (ג) מפלס טיח נוסף; (ד) ומפלס של אבני שדה גדולות ובינוניות (0.30–0.35 מ' עובי), שלוכדו בחומר מליטה נוקשה. אף שהחפירה לא העמיקה מתחת לארבעת מפלסי תשתית אלה, זוהו עדויות לשני מפלסי תשתית נוספים לכל הפחות שהורכבו מאבני שדה קטנות ובינוניות (כ-0.2 מ' עובי) וחומר מליטה נוקשה. מבנה התשתית מעיד על איכות הבנייה הגבוהה ועל הידע ההנדסי והמשאבים שהושקעו בהקמת הגת.

תאים 139, 140. התאים נתחמו במחיצות שנוצקו מחומר מליטה אפור ונוקשה מעורב באבני גוויל קטנות. תא 139 השתמר כמעט בשלמות, והוא רוצף בפסיפס תעשייתי שהונח ברישול מה. בפן החיצוני של קירות התא נחשפו שרידי יציקה נוספת (L143), אולי תיקון או בסיס של תעלה חיצונית.

רצפת מתקן 137. ממערב למשטח הדריכה נחשפו שרידים דלים של רצפת פסיפס נוספת, שמעידה כנראה על קיומו של מתקן או תא נוסף שניצב במקום.

תאריך הקמת הגת. מדרום לקיר 105 העמיקה החפירה מתחת לגובה יסודות הגת במטרה לעמוד על תאריך הקמתה ולשלול את קיומן של שכבות בנייה קדומות יותר. תחת מפלס חלוקים 122 נחשפה שכבת מילוי של אדמה כהה בגוון חום-אפור (L134), ותחתיה תפזורת אבני גוויל גדולות ושכבת עפר בגוון דומה (L144). המשכן של שכבות 134 ו-144 נחשף גם מזרחה יותר (L109 ו-L147, בהתאמה). תחת שכבת עפר 144 נחשפה קרקע חרסיתית בתולה ללא שרידי תרבות חומרית, המעידה על היעדרה של בנייה קדומה יותר במקום. מיקומן של שכבות האדמה והעפר שהיו חתומות מתחת למפלס החלוקים ומעל לקרקע בתולה מעיד שהן שימשו תשתית למרכיבי הגת. בשכבות אלה התגלו ממצאים רבים, ובהם שברי כלי חרס וכלי זכוכית, שני מטבעות ופריטי מתכת ועצם, המתארכים כנראה את הקמת הגת לתקופה האומיית (המאה הז'–ראשית המאה הח' לסה"נ) לכל המוקדם.

במכלול הקרמי משכבות המילוי שבתשתית הגת (L147 ,L144 ,L142 ,L134) זוהו שתי קבוצות כלים: הקבוצה האחת כוללת כלים שראשיתם כבר בשלהי התקופה הביזנטית והם מוסיפים להופיע בתקופה האומיית (המאות הו'–הז' לסה"נ, ולעיתים עד המאה הח' לסה"נ; איור 7), ואילו הקבוצה השנייה כוללת כלים שהופעתם אינה קודמת לתקופה האומיית והם מוסיפים להופיע גם בראשית התקופה העבאסית (המאות הז'–הח' לסה"נ; איור 8). המכלול הקרמי כולל בעיקר כלים מקומיים ולצדם כמה קערות מיובאות. הכלים המקומיים מהקבוצה הקדומה כוללים קערת FBW (איור 1:7), אגן (איור 4:7), סיר בישול (איור 5:7), קדרות בישול (איור 6:7, 7), קנקנים (איור 8:7–12), פך (איור 13:7), פכית (איור 14:7) ונר (איור 15:7). כן יוחסו לקבוצה הקדומה כמה קערות מיובאות, ובהן קערה מצפון אפריקה, שלה שפה בעלת כתף (איור 2:7), וקערה קופטית מעוטרת בצבעים שחור ואדום (איור 3:7), אשר זוהתה כקערת יבוא בין היתר על סמך הרכב הטין הצהבהב והגריסים שבו. קבוצת הכלים המאוחרת כוללת קערות (איור 1:8–3), ובהן שתי קערות FBW מיובאות (איור 2:8, 3), קנקנים (איור 4:8–7) וצפחת (איור 8:8).

ממצא כלי הזכוכית (מלוקוסים 109, 134, 144 ו-147) מתוארך ברובו לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית (המאות הו'–הז') ובמקצתו מעט מאוחר יותר לתקופה האומיית או ראשית התקופה העבאסית (המאות הז'–הח' לסה"נ; להלן, ת' וינטר).

שני המטבעות (מלוקוס 109) תוארכו לתקופה הביזנטית (שלהי המאה הו' לסה"נ), ובהם מטבע של יוסטינוס הב' שהונפק בשנת 570/1 לסה"נ בניקומדיה (ר''ע 173787) ומטבע מימי מאוריקיוס טיבריוס (582–602 לסה"נ; ר''ע 173786).

פריטי המתכת והעצם כוללים שרשרת חוליות מברונזה (איור 2:9) ושבר של פריט עצם גלילי (L109, סל 1159; איור 10).

הפסקת השימוש בגת. השתמרותו הירודה של מכלול הגת מעידה כי נעשה בו שוד של אבני הפסיפס ממשטח הדריכה ושל אבנים מקירות המשטח ותאי התסיסה. הישר מעל שרידי הגת התגלו הצטברויות עפר חתומות, ובהן ממצא קרמי המתארך את יציאת הגת משימוש לסוף התקופה האומיית או לראשית התקופה העבאסית (המאה הח' לסה"נ), וכן שבר כלי זכוכית וממצא מתכת. מעל הצטברויות העפר התגלו הצטברויות עפר עליונות (L114), שנחתמו בשכבות פסולת מודרנית; בהצטברויות אלה התגלו שברי כלי חרס וזכוכית, כלי אבן, שני מטבעות ופריטי מתכת.

הממצא הקרמי מהצטברויות העפר שחתמו את משטח הדריכה ואת תא 139 כולל שברי קדרה (איור 2:11), קנקנים (איור 3:11–6) ונר (איור 7:11), המתוארכים ברובם לתקופות האומיית–ראשית העבאסית (המאות הז'–הח' לסה"נ). קנקנים מס' 4 ו-5 הם קנקני זיר, ומהם קנקן מס' 5 אופייני לתקופה העבאסית בלבד (המאות הח'–הט' לסה"נ). שבר קנקן מס' 6 התגלה בהצטברויות העפר שמעל משטח 129 והוא אופייני לתקופה העות'מאנית (איור 6:11). שבר כלי הזכוכית שהתגלה בהצטברויות עפר אלה הוא שבר בקבוק זכוכית מהמאות הז'–הח' לסה"נ (להלן, ת' וינטר; איור 12:14). ממצא המתכת מהצטברויות אלה כולל חפצי ברונזה, ובהם מסמר זעיר מכופף (איור 3:9), סוגר (איור 4:9) ואבזמי חגורות (איור 5:9, 6), וכן גוש סגסוגת עופרת (איור 7:9).

בהצטברויות העפר העליונות, שנחשפו בראש הרצף החותם את מכלול הגת (L100 ו-L121) ונחתמו בשכבות הפסולת המודרנית, התגלו שברי כלי חרס, ובהם בין היתר קערת ייבוא מצפון אפריקה (איור 1:11) ושלושה נרות נושאים כתובות (איור 8:11–10). ממצא הזכוכית מהצטברויות אלה כולל גביע יין מהמאות הו'–הז' לסה"נ ובקבוקים מהמאות הז'–הח' לסה"נ (להלן, ת' וינטר). בכלי האבן שהתגלו בהצטברויות עפר אלה (L114) קערת שחיקה רדודה משיש (סל 1090; איור 1:13), שאופיינית לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, ושבר כלי אבן (gneiss schist; סל 1199; איור 2:13) שאופייני לתקופה האסלאמית הקדומה (טורגה 2019; Chachy-Laureys 2010:304–305, Pls. 14.3–14.4). שני המטבעות שהתגלו בהצטברויות העליונות הם מטבעות אומיים שהונפקו אחרי הרפורמה המוניטרית שנערכה בחליפות בשנת 697 לסה"נ. האחד הוא מטבע רבוע מטיפוס 'ביזנטו ערבי I', כמוהו הונפקו בראשית התקופה האומיית בשנים 645–670 לסה"נ (L103; ר"ע 173790; איור 12). המטבע השני הונפק ברמלה בשנים 711–750 (L128; ר"ע 173789). פריטי המתכת שהתגלו בהצטברויות העפר העליונות (L100) כוללים ידית של כלי ברונזה קטן (איור 1:9) ושני מסמרי ברזל (לא צולמו).

בור ספיגה בן ימינו

בגבול הדרומי-מערבי של השטח נחשף בור ספיגה (L113), שנחפר באדמה ודופן באבנים (W151). הוא חותך את משטח דריכה 129 ונראה שנכרה אל תוך מתקן בורג שהיה בגת. בין אבני הדיפון התגלו חלקי פלסטיק וממצאים נוספים מימינו, המלמדים כי הבור הותקן בשלב כלשהו בעשרות השנים האחרונות. הבור כוסה אף הוא בהצטברויות העפר והפסולת מימינו, שהוסרו טרם החפירה.

ממצא הזכוכית

תמר וינטר

ממצאי הזכוכית מהחפירה כוללים 51 שברים אינדקטיביים המייצגים כלים האופייניים בעיקר לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, ובהם קערות, גביעי יין, בקבוקים ונרות; כן התגלה דיסק זכוכית ששימש שיבוץ. רוב הכלים עשויים מזכוכית בצבע כחלחל-ירקרק, ואחדים עשויים בגווני חום וכחול-טורקיז האופייניים לתקופות אלה. חלק מהקערות, גביעי היין והבקבוקים מעוטרים בשיטה הנפוצה ביותר לעיטור כלים בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית: חוט דק בצבע כחול או כחול-טורקיז, הכרוך כמה פעמים על השפה ומתחתיה (ר' להלן איור 1:14). שיטות עיטור נוספות, המופיעות בעיקר על בקבוקים, אופייניות לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, ובהן עיטור בחוט בדגם צבוט (ר' להלן איור 7:14) או בחוט עבה גלי (ר' להלן איור 8:14, 9) וכן צביטות על דופן הכלי (ר' להלן איור 10:14).

קערות. הקערות מתאפיינות ברובן בשפה מעוגלת, ומיעוטן בשפה מקופלת חוצה (לא צוירו). אחת השפות, המעוטרת בחוט כחול הכרוך בצפיפות על השפה ומתחתיה (איור 1:14), שייכת לקערה או לגביע יין. שפות מעוטרות באופן זה נמצאו בעבר במכלולים שתוארכו לרוב למאות הד'–הה' לסה"נ (Winter 2019:27, Type BLtd).

גביעי יין. גביעי היין מזוהים בעזרת שפות ובסיסים. אחת השפות (איור 2:14) מעוטרת בחוט הכרוך עליה ומתחתיה. גביעי יין הנושאים עיטור זה היו נפוצים בסוריה-פלסטינה, בעיקר במאות הו'–הז' לסה"נ. כן התגלו בסיסי גביעים משני סוגים: בסיס טבעת חלול (איור 3:14, ובסיסים נוספים מלוקוסים 109, 118, 129, 134, 145, 147), ובסיס מוצק (איור 4:14, ובסיס נוסף מלוקוס 147). גביעים שלהם בסיס טבעת החלו להופיע בראשית התקופה הביזנטית והמשיכו לשמש אל תוך התקופה האומיית, ואילו גביעים שלהם בסיס מלא הופיעו רק בשלהי התקופה הביזנטית ושימשו עד למאה הח' לסה"נ (Winter 2019:32–36, Types WGhb, WGsb).

בקבוקים ועיטורים שקישטו ברובם קבוקים. רוב הבקבוקים והעיטורים (שקישטו ברובם בקבוקים) שנתגלו בחפירה טיפוסיים בעיקר לתקופה הביזנטית ולראשית התקופה האומיית, ורק אחדים אופייניים לתקופה האומיית ולראשית התקופה העבאסית. לאחד הבקבוקים שפה מקופלת פנימה (איור 5:14) והוא טיפוסי לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית (Winter 2019:41–42, Type BTir). עם זאת, לרוב הבקבוקים מתקופה זו שפה מעוגלת, וחלקם מעוטרים בחוט דק, בצבע כהה מצבע הכלי, הכרוך על השפה ומתחתיה. דוגמאות שבהן החוט כחול הן הנפוצות ביותר באזורנו (למשל מלוקוסים 109, 145, 147; לא אוירו), ואילו צבעו החום של החוט המעטר בקבוק אחר (איור 6:14) אופייני לתקופה האומיית (Winter 2019:43–46, Type BTtd).

בקבוקים נוספים שהתגלו עוטרו בחוט בדגם צבוט (bifurcated; איור 7:14) או בחוט גלי עבה (איור 8:14, 9). שתי שיטות עיטור אלה אופייניות בעיקר למאות הז'–הח' לסה"נ (Winter 2019:46–47, Types BTwt, BTpt); בקבוק מס' 8 מקושט בנוסף בעיטור מנופח לדפוס בדגם צלעות אלכסוניות. שברים נוספים המתוארכים למאות אלה כוללים שבר גוף בצבע חום המעוטר בשורת צביטות (איור 10:14; Winter 2019:68–69, Type DDrp) ודופן ובה קפל פנימי (איור 11:14). עוד נחשפו בקבוקים ששפתם מקופלת פנימה ומשוטחת (איור 12:14, 13, ושבר נוסף מלוקוס 109) האופייניים לתקופה האומיית ולראשית התקופה העבאסית (Winter 2019:47–48, Type BTTifr).

נרות. נחשפו נרות קערה ונרות כלילה. בין נרות הקערה נחשפו תחתית שבה הותקן בית פתיל (איור 14:14) ושבר הנושא חלק מידית (לא צויר). לנר הכלילה (איור 15:14) רגל גלילית חלולה שבקצה שלה שאריות מגוש זכוכית שהוצמד לנר כחלק מתהליך הכנתו. נרות משני טיפוסים אלה היו נפוצים בתקופות הביזנטית והאומיית (Winter 2019:51–57, Types LBB, LST).

שיבוץ. נחשף דיסק זכוכית חסר צבע (13 מ"מ קוטר, כ-1 מ"מ עובי; איור 16:14) שנחתך ברישול לצורה עגולה. דיסקים קטנים (בקוטר של 10–30 מ"מ), עגולים ודקים, שהיקפם גלי או משונן, שימשו כנראה כשיבוצים, לעתים בתכשיטים. דיסקים כאלה נמצאו בעבר במכלולים המתוארכים ברובם למאות הד'–הז' לסה"נ (Winter 2019:84–85, Type ARTSD).

סיכום

בחפירה נחשפה גת משוכללת מהמאות הז'–הח' לסה"נ, שהייתה קשורה כנראה לתעשיית היין בעורף החקלאי של העיר לוד בתקופה האומיית. הכנת היין נעשתה מחוץ ליישובים, סמוך לגידולי הגפנים, ולכן מיקומה של הגת עשוי ללמד כי היא נמצאת מחוץ לתחומי העיר. הממצא שהתגלה מלמד שהגת הוקמה במהלך התקופה האומיית לכל המוקדם (המאה הז' לסה"נ) והוצאה משימוש בשלהי התקופה האומיית או בראשית התקופה העבאסית (המאה הח' לסה"נ). גת זו מספקת עדות להמשכיות צריכת היין בלוד גם בראשית התקופה האסלאמית הקדומה. עדות זו מצטרפת לתופעה רחבה יותר, שהובחנה לאורך רצועת החוף ובאזורים נוספים, שבה לצד דעיכה של תעשיית היין שהחלה כבר באמצע המאה הו' ובראשית המאה הז' לסה"נ יש גם המשכיות בתעשייה זו בתחילת התקופה האסלאמית הקדומה, שנקטעת רק במאה הח' לסה"נ. הדעיכה לצד ההמשכיות מלמדות כי השינוי בצריכת היין במאות הו'–הח' לסה"נ היה שינוי הדרגתי עד לעצירה הסופית. תהליך זה הוסבר בהקשר לשינויים סביבתיים ופוליטיים שהתחוללו בתקופה זו, וכן באיסור ההלכה האסלאמית על שתיית יין שהלך והתגבש בתקופה זו (איילון תשנ"ז:163–166; Avrutis 2015:204–208).

דוגמאות לגתות נוספות שפעלו בסביבת לוד ורמלה עד למאה הח' לסה"נ מוכרות מחפירות מפעל נשר ברמלה (Avrutis 2015:7–54) ואולי גם מחפירה מדרום לרמלה (גורזלזני ומרכוס 2010). כפי שהראה טפר (טפר 2011; טפר תשע"ח; טפר 2019), לאור זיהוין של הגתות מטמרה, במקרים חריגים, בעיקר במקומות שבהם התרכזה אוכלוסייה נוצרית גם לאורך התקופה האסלאמית הקדומה הוסיפה להתקיים תעשיית היין גם לאחר המאה הח' לסה"נ.

תיארוך בניית הגת שנחשפה באתר למאה הז' לסה"נ, לאחר הקמתה של רמלה והפיכתה לעיר הבירה במחוז, עשוי לתרום לחקר זהותה ומנהגיה של אוכלוסיית לוד בראשית התקופה האסלאמית הקדומה.

הפניות

אבישר מ' תשנ"ו. לוד – רצפת הפסיפס. חדשות ארכיאולוגיות קה:157–160.

אבישר מ' תשנ"ט. לוד – רצפת הפסיפס. קדמוניות לב:41–43.

איילון א' תשנ"ז. סופה של תעשיית היין הקדומה במישור החוף המרכזי. בתוך ז' ספראי, א' פרידמן וי' שוורץ, עורכים. חקרי ארץ: עיונים בתולדות ארץ ישראל. רמת גן. עמ' 149–166.

גולני א' 2012. לוד. חדשות ארכיאולוגיות 124. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.1938-he

גורזלזני א' ומרכוס ג' 2010. רמלה (דרום). חדשות ארכיאולוגיות 122. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.1335-he

גורזלזני א', אבישר מ', טורגה ח', עד ע', יקואל א' ואלישע י' 2016. לוד, פסיפס לוד. חדשות ארכיאולוגיות 128. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.24984-he

זילברשטיין א' 2019. לוד, רחוב החלוץ. חדשות ארכיאולוגיות 131. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25670-he

טורגה ח' 2019. ממצא כלי חרס וכלי אבן. בתוך ר' טואג. רמלה, רחוב טרומפלדור. חדשות ארכיאולוגיות 131. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25560-he

טפר י' 2011. טמרה. חדשות ארכיאולוגיות 123. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.1808-he

טפר י' תשע"ח. כנסייה מהתקופות הביזנטית, האומיית והעבאסית ושרידים מתקופת הברזל 1 בטמרה (א-זועבייה), שברמת יששכר. עתיקות 90:*55–*106. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1834

טפר י' 2019. טמרה העמק. חדשות ארכיאולוגיות 131. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25630-he

ינאי א' ומרדר ע' תשס"א. לוד. חדשות ארכיאולוגיות 80:112–82.

מסארווה ד' 2022. כפר סירקין (דרום). חדשות ארכיאולוגיות 134. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26160-he

קפלן י' תשל"ז. שרידים ניאוליתיים וכלקוליתיים בלוד. ארץ ישראל יג:57–75.

References

Avrutis V.W. 2015. Wine Presses at Nesher-Ramla Quarry: A Thousand Years of Winemaking. Haifa.

Chachy-Laureys R. 2010. The Stone Artifacts. In O. Gutfeld. Ramla: Final Report on the Excavations North of the White Mosque (Qedem 51). Jerusalem. Pp. 303–323.

Gorzalczany A. 2015. The Roman Manor at Lod. In The Lod Mosaic: A Spectacular Roman Mosaic Floor. London–New York–Jerusalem. Pp. 38–49.

Winter T. 2019. Lucid Transformations: The Byzantine–Islamic Transition as Reflected in Glass Assemblages from Jerusalem and Its Environs, 450–800 CE (BAR Int. S. 2946). Oxford.