(A-9598) תל ערד (צפון-מזרח)
הרשאה/רישיון
A-9598
דוח חפירה
בחודש יוני 2023 נערכה חפירת הצלה כ-250 מ' מצפון-מזרח לתל ערד (הרשאה מס' 9598-A; נ"צ 21228/57675-6; איור 1), לאחר שהתגלו ריכוזי אבנים בחתכי הבדיקה שנערכו על תוואי קו מים מתוכנן. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, נוהלה על ידי נ"ש פארן, בסיוע י' אלעמור (מנהלה), ד' ביטון (ניהול שטח), א' מונטגיו (מדידות ושרטוט), א' בישוף-בריינצ'וס (חתכי בדיקה), י' עבאדי-רייס (ממצא צור), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), ד' אייזנברג-דגן (ייעוץ והנחיה) ופ' קוברין וס' טליס ממרחב דרום ברשות העתיקות.
בתל ערד נערכו בעבר חפירות רבות ונחשפו שרידי עיר מתקופת הברונזה הקדומה, מצודות מתקופת הברזל, מאגרי מים ומערכות הניקוז שלהם (עמירן ואחרים 1997; טליס 2015; טליס 2020; Amiran 1978; Herzog 2002; רישיונות מס' G-45/2011 ,G-55/2009 ,G-23/2008 ,G-47/2007 ,G-46/2005). בתחום החפירה הנוכחית טרם נערכו חפירות ארכיאולוגיות. בחפירה התגלו שבעה קברי שוחה, כנראה קברים מוסלמיים.
טרם החפירה נראו על פני השטח חרסים מתקופות הברונזה הקדומה והברזל ומעט צור. לאחר חישוף באמצעות כלי מכני החלו להתגלות ריכוזי האבנים שהתגלו בחתכי הבדיקה (0.3–0.7 מ' עומק), והתברר כי אלה הם כיסויי קברים. בחפירה נחשפו שבעה קברי שוחה (L114–L111 ,L109 ,L108 ,L104; איור 2), שנחפרו לתוך אדמת לס קשה סטרילית בכיוון כללי מזרח–מערב, וכולם מכוסים בשורת אבני גוויל (איור 3). קברים 104, 109 ו-112 (0.6–1.0 מ' אורך, כ-0.3 מ' רוחב) קצרים ביחס לקברים 108, 111, 113 ו-114 (1.5–1.8 מ' אורך, 0.4–0.8 מ' רוחב), ובכולם התגלתה אדמה רכה.
בשלושת הקברים הקצרים 104, 109 ו-112 לא נמצאו עצמות, אולי כיוון שנקברו בהם תינוקות שהשלד שלהם לא השתמר. בקברים הארוכים 108, 111, 113 ו-114 נמצאו עצמות אדם במצב השתמרות גרוע. העצמות נבדקו בשטח החפירה ונטמנו בחזרה. זוהו שרידים של ארבעה נקברים, שנטמנו בקבורה ראשונית בקברי יחיד. הנקברים הונחו על צד ימין, בכיוון כללי מזרח–מערב, ראשם בצד מערב ורגליהם כפופות, כמקובל בקבורה מוסלמית (איור 4; Gorzalczany 2007). על פי דרגת שחיקת השיניים ושלבי הסגירה של האפיפיזות בעצמות הארוכות, כל הפרטים הם בוגרים, בטווח גילים 18–50 (Hillson 1986:176–201; Johnston and Zimmer 1989). הפרט המבוגר ביותר זוהה כזכר על סמך מדידות בעצם הירך (Bass 2005:230); הערכת המין של שאר הנקברים לא התאפשרה.
הממצא בקברים ובסביבתם כלל מעט צור טבעי וחרסים שחוקים, שתוארכו לתקופות הברונזה הקדומה והברזל, שתי התקופות ששרידיהן התגלו בתל, ומקורם כנראה באדמה שהובאה לכיסוי הנקבר.
היעדר מנחות קבורה בקברים אינו מאפשר לתארך אותם, אולם על פי מאפייני הקברים והקבורה נראה כי אלה הם קברים של בדואים ממאות השנים האחרונות.
הפניות
טליס ס' 2015. תל ערד. חדשות ארכיאולוגיות 127. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.22788-he
טליס ס' 2020. תל ערד. חדשות ארכיאולוגיות 132. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25799-he
עמירן ר', אילן א', סבן מ' והרצוג ז' 1997. ערד. תל אביב.
References
Amiran R. 1978. Early Arad I: The Chalcolithic Settlement and Early Bronze City; First–Fifth Seasons of Excavations, 1962–1966 (Judean Desert Studies). Jerusalem.
Bass W.M. 2005. Human Osteology. A Laboratory and Field Manual (5th edition). Columbia, MI.
Gorzalczany A. 2007. The Kefar Saba Cemetery and Differences in Orientation of Late Islamic Burials from Israel/Palestine. Levant 39:71–79. https://doi.org/10.1179/lev.2007.39.1.71
Herzog Z. 2002. The Fortress Mound at Tel Arad: An Interim Report. Tel Aviv 29:3–109. https://doi.org/10.1179/tav.2002.2002.1.3
Hillson S. 1986. Teeth. Cambridge, U.K.
Johnston F.E. and Zimmer L.O. 1989. Assessment of Growth and Age in the Immature Skeleton. New York.
מילות מפתח
תל ערד, תקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל, מצודות, מאגרי מים, קברי שוחה מוסלמיים
תאריך פרסום
07/09/2026
סוג מסמך
דוח סופי
