(G-10/2023 ,G-3/2022) חורבת סוסיתא (היפוס) — 2022, 2023

הרשאה/רישיון

G-3/2022, G-10/2023

דוח חפירה

בשנים 2022 ו-2023 נערכו חפירות בחורבת סוסיתא שבגן לאומי סוסיתא (היפוס; רישיונות מס' 3/2022-G, ו-10/2023-G; נ"צ 261829-2421/742664-895; היתרי רט"ג מס' A001-22 ו- A006-23) בידי משלחת חפירות סוסיתא מטעם המכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה, בניהולם של א' קובלבסקה ומ' איזנברג, ובסיוע ר' תומשבסקי, ג' רנץ וא' ברנרד (מנהלי שטחים), י' קדם (שימור בשטח), י' איסקובה (עיבוד ממצא), נ' קוסקנן (שימור ממצא מתכת), א' ירמולין (שימור ממצא קטנים ואיור חפצים), ד' שיאון (נומיסמטיקה), מ' אזבנד (כלי חרס), ג' שטאב (אפיגרפיה יוונית) וי' יחזקאל, מנהל הגן הלאומי סוסיתא, וצוותו (סיוע לוגיסטי במהלך עונת 2023). בחפירה השתתפו מתנדבים מכל רחבי העולם, ובהם סטודנטים מאוניברסיטת חיפה (2022) וממרכז למדעי השדה (Center for Field Sciences) שבלוס אנג'לס, ארה"ב (2023).

החפירות בחורבת סוסיתא (היפוס; הידועה גם כאנטיוכיה היפוס של הדקפוליס), המרוחקת 2 ק"מ ממזרח לכנרת, נערכות מאז שנת 2000 (קובלבסקה ואיזנברג 2023; אתר פרויקט חפירות היפוס). בשנים 2022 ו-2023 נערכה החפירה בארבעה שטחים (איור 1): מערת קבורה B בבית קברות האוכף (NSD; איור 1:B); השער הקדמי שמעל החפיר באוכף (HDSL/PRT; איור 18:1); הקרדו שמדרום לדקומנוס מקסימוס המערבי (DMW; איור 1: 12I); והכנסייה הדרומית-מערבית (SWC; איור 14:1).

מערת קבורה B (NSD). מערת קבורה B נמצאת במדרון המזרחי של האוכף, במרחק כ-35 מ' מצפון לחפיר (איור 1:B). החפירה בה החלה באפריל 2022, לאחר שהתגלתה כתובת חרותה בסלע מעל לפתחה (איור 2). הכתובת כוללת שבע או שמונה שורות ביוונית (כ-2 ס"מ גובה האותיות). רבות מהאותיות אינן ברורות או חסרות עקב נזק שנגרם לפני השטח, ועל כן קריאת הכתובת אינה פשוטה והטקסט טרם פוענח.

המערה נחשפה במלואה (איור 3), והיא כוללת שלושה כוכי קבורה; הם נשדדו בעת העתיקה. הפתח נמצא חסום באבנים גדולות, ובהן חוליה אחת מצינור הלחץ מבזלת של מערכת אספקת המים לעיר. בחפירה במערה התגלו שברים של כלי חרס וכלי זכוכית המתוארכים בעיקר למאות הב'–הג' לסה"נ ולא יאוחר מהמאה הד' לסה"נ, ועל כן נראה כי היא בת זמנם של קברים אחרים בבית קברות האוכף.

השער הקדומני שמעל החפיר באוכף (PRT/HDSL). שטח זה נפתח בגבעה קטנה, מעל ומצפון לחפיר שנחצב באוכף. ההנחה בטרם החפירה הייתה שזהו ביצור קדומני (proteichisma), שהיה חלק ממערך הביצורים שמחוץ לחומות העיר מהתקופות ההלניסטית–הרומית הקדומה, אשר בתקופה הרומית הוסבה לשמש שער קדומני. בחפירה מצומצמת בחלקו הדרומי של השטח, ממש מעל החפיר, נחשף החלק הדרומי של השער, ובעיקר חלק ממה שנראה כמגדל המזרחי שלו (איור 4). אבני הגזית והאבנים המעוטרות שנחשפו נמצאו באתרן, והן עשויות מבזלת ומסותתות היטב. הבנייה של המגדל דומה לשיטת הבנייה של הפרופילאום (השער המונומנטלי; איור 23:1), הבנוי במרחק 30 מ' בלבד ממערב, ליד החלק המערבי של החפיר (Eisenberg 2019). הפרופילאום נבנה בתחילת המאה הב' לסה"נ וקרס במהלך רעידת האדמה בשנת 363 לסה"נ; זהו התיארוך המוצע בשלב זה גם של השער הקדומני, משום שלא נמצא חומר מתארך הקשור אליו.

הקרדו שמדרום לדקומנוס מקסימוס המערב (DMW). החפירה באזור הקרדו הדרומי שמדרום לאודיאון היא המשך לזו של עונת 2019 (קובלבסקה ואיזנברג 2021). בשנים 2022 ו-2023 נחשף המשך מהלך הקרדו (איור 5), וחלק מהמבנים שלצדיו נחקרו חלקית.

כל חתכי הבדיקה הראו דפוס בנייה מחדש של אזור זה שהתרחש לקראת סוף המאה הד' לסה"נ, והמשך השימוש בו לאורך התקופה הביזנטית, ללא המשכיות לתקופה האסלאמית הקדומה. בתקופה הביזנטית הקדומה נבנו כמעט כל המבנים מחדש ואילו השרידים האדריכליים הקודמים מהתקופות ההלניסטית והרומית הוסרו לחלוטין עד ליסודות. למרות כל השינויים הללו, התכנית האורתוגונלית של הרחובות נשמרה, ולפחות חלק מהרחובות, לרבות הקרדו, המשיכו את רשת הרחובות מהתקופה הרומית. המשך החפירות בעונות הבאות אמור לספק ראיות שיאפשרו למקד טוב יותר את מועד השיפוץ הגדול הזה, ולהעריך האם ניתן לקשר אותו להרס שנגרם ברעידת האדמה בשנת 363 לסה"נ.

אחת מנקודות העניין העיקריות שנחקרו היו המבננים (אינסולות) הנמצאים לאורך הקרדו וסמוך למפגשו עם הדקומנוס מקסימוס. בחלק המזרחי של השטח התגלו ממצאים מעניינים במיוחד, ובהם שני שלבי בנייה מובחנים היטב מהתקופה הביזנטית. השלב הקדום, שתוארך באופן זמני למאה הה' לסה"נ, כולל רצפת פסיפס צבעונית ומעוצבת היטב, המעוטרת במדליון, ובו כתובת קצרה ביוונית ("ברכות לזקנים") מלווה בצלב ובאותיות אלפא ואומגה (Staab, Kowalewska and Eisenberg 2025). המדליון מוקף בציפורים גדולות (אווזים מצריים), עצים וספינים עם חוגלות אוכלות ענבים מגפנים. רק חלק מפסיפס זה נחשף עד כה .השלב המאוחר התגלה בגובה 0.5 מ' מעל השלב הקדום, והוא תוארך לפי שעה למאות הו'–הז' לסה"נ. התגלה בו חדר מקורה ובו מתקנים מטויחים שיוחסו לשני שלבי בנייה. המתקן המאוחר ביותר השתמר היטב, והוא כולל רצפה מטויחת היטב ובמרכזה אגן רדוד ללא נקודת ניקוז (1 × 3 מ', 0.15 מ' עומק; איור 6), שטויח באותו טיח כמו זה של הרצפה. טרם זוהתה מקבילה למתקן זה.

במפלסים הנמוכים ביותר בחתכי הבדיקה בשטח זה, ממש מעל הסלע, נחשפו גם חרסים מהתקופה הכלקוליתית הקדומה והתיכונה. חרסים אלה מתווספים למכלול החרסים מהתקופה הכלקוליתית מהאתר, שפורסם לאחרונה (Hruby et al. 2024). נוכחות זו מהתקופה הכלקוליתית הייתה כנראה חלק מהיישוב היחיד ששכן באתר לפני התקופה ההלניסטית.

הכנסייה הדרומית-מערבית (SWC). החפירה בכנסייה זו היא המשך של החפירה בה בעונת 2019 (קובלבסקה ואיזנברג 2021). בעונות 2022 ו-2023 נחשפה הכנסייה כמעט במלואה (איור 7), לרבות האולם הראשי, החדר הצפוני-מזרחי (הוא מולא באדמה לאחר חפירתו), שני חדרים באגף הדרומי, האכסדרה המזרחית של החצר ומאגר מים מתחת לחצר. על רצפת הפסיפס של הכנסייה נחשפו שבע כתובות (איור 1:7–7; Staab, Kowalewska and Eisenberg 2022; Staab and Eisenberg 2024). רצפות האגף הדרומי והאכסדרה המזרחית של החצר נחשפו במלואן ושומרו, ולאחר מכן כוסו בחול, יריעת צל ואדמה להגנתן, כפי שנעשה בעבר בפסיפס באולם הראשי. שימור נרחב נערך גם לטיח שכיסה את הקירות והעמודים בכנסייה, למרות שזהו טיח לבן ללא עיטורים או צבע.

באגף הדרומי של הכנסייה נבנו שני חדרים. החדר המערבי רוצף ברצפת טיח, והוא חובר בפתח רק לחצר. החדר המזרחי, המחובר בפתח אל הכנסייה, שימש כנראה קפלה; התגלתה בו רצפת פסיפס צבעונית עם כתובת המנציחה תרומה אשר משובצת במדליון. החדר פונה למזרח, ובצד זה הוא הופרד חלקית לשני חללים באמצעות שני גזעי עמודים שהוצמדו לקירות. ייתכן שזה היה מקום המזבח, אך לא נמצא בחדר ריהוט ליטורגי ולא נמצא חלל בפסיפס המעיד על מיקום מזבח.

החלק של הכנסייה הסמוך לשלושת פתחי הבזיליקה ולפתח החדר הדרומי-מערבי, רוצף גם הוא בפסיפס, שנתחם בטור העמודים בקצהּ המערבי. בעונות אלה הועמדו מחדש כמה בסיסים וגזעי עמודים שנמצאו בין אבני המפולת של הכנסייה, והם התווספו לשני הבסיסים שנמצאו באתרם על הסטילובט של האכסדרה המזרחית של החצר, כחלק מהאמצעים להגנתם ולצורך שיפור חוויית המבקר בגן הלאומי. הפסיפס שבתוך האכסדרה כולל מדליון, הממוקם על ציר הפתח הראשי, ובו כתובת המנציחה תרומה וריבועים מלאים במוטיבים צמחיים שונים, ציפורים וסמלים גיאומטריים. חלל זה תחום בקירות בצדיו הצפוני והדרומי. ממערב לטור העמודים נחשף משטח מטויח בחלק הפתוח של החצר. מכיוון שלא זוהתה אכסדרה אחרת, גבולות החצר אינם ידועים.

בחלקה הדרומי-מזרחי של החצר נחשף אגן קטן ומטויח. בדופן הצפונית של האגן, בגובה כ-0.1 מ' מעל קרקעיתו, נקבע צינור חרס שניקז אותו אל מאגר מים מלבני. המאגר (3.0 × 4.5 מ', כ-5 מ' עומק; איור 8) השתמר טוב במיוחד, ונותרו בו חלקים גדולים מהטיח ההידראולי הלבן שכיסה את דופנותיו. המאגר נבנה היטב וקורה בקורות בזלת הנשענות על קשתות גזית מבזלת מסותתת בקפידה. בתוך המלט שכיסה את קורות הבזלת של תקרת הבור התגלו חרסים המתוארכים כולם לתקופה הרומית הקדומה (לא יאוחר מהמאה הא' לסה"נ). בתחתית המאגר נמצאו הרבה אבנים גדולות, שכיסו את כל קרקעיתו; רצפת הטיח של המאגר נחשפה רק בבור בדיקה קטן. פתח נוסף של המאגר הובחן בפינה הצפונית-מערבית של התקרה. המאגר הוא אחד ממאגרי המים הקשותים היחידים שהשתמרו במלואם מראשית התקופה הרומית. סביר להניח שבמקורו הוא שירת שכונת מגורים מהתקופה הרומית, אשר נמחקה כמעט לחלוטין בעת בנייה בתקופה הביזנטית. בסוף החפירות נאטם פתח המאגר באבנים המקוריות.

בחפירות באתר בשנים 2022 ו-2023 נחשף שפע של מידע נוסף על העיר היוונית–הרומית, ובמיוחד על החלק הדרומי-מערבי שלה שכמעט ולא נחקר, ועל היקף הבנייה בסוף המאה הד' לסה"נ.

הפניות

קובלבסקה א ואיזנברג מ' 2021. חורבת סוסיתא (היפוס) – 2018, 2019. חדשות ארכיאולוגיות 133. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25930-he

קובלבסקה א' ואיזנברג מ' 2023. חורבת סוסיתא (היפוס) – 2012. חדשות ארכיאולוגיות 135. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26294-he

References

Eisenberg M. 2019. The Propylaeum of the Extra Muros Sanctuary at Hippos. In A. Eisenberg and A. Ovadiah eds. Cornucopia: Studies in Honor of Arthur Segal (Archaeologica 180). Rome. Pp. 95–121.

Eisenberg M., Staab G. and Kowalewska A. 2025. The Martyrion of Theodoros at Hippos above the Sea of Galilee. Byzantinische Zeitschrift 118/1:103–140. https://doi.org/10.1515/bz-2025-0005

Hruby K., Kowalewska A., Rosenberg D. and Eisenberg M. 2024. A Chalcolithic Presence East of the Sea of Galilee: The Earliest Finds on Mt. Sussita. PEQ 156:295–321. https://doi.org/10.1080/00310328.2023.2277625

Staab G. and Eisenberg M. 2024. Two New Mosaic Inscriptions from the Martyrion of Theodoros at Hippos above the Sea of Galilee and a Summary of All Seven Inscriptions. ZPE 230:127–135.

Staab G., Kowalewska A. and Eisenberg M. 2022. Two Additional Inscriptions from the Martyrion of Theodoros in Hippos of the Decapolis. ZPE 222:131–137.

Staab G., Kowalewska A. and Eisenberg M. 2025. An Inscription to the Elders: A Possible Identification of a Home for the Elderly (ΓΗΡΟΚΟΜΕΙΟΝ) in Hippos Above the Sea of Galilee. ZPE 234:212–216.