(A-9473) חורבת ענים
הרשאה/רישיון
A-9473
דוח חפירה
בחודש מרס 2023 נערכה חפירה בחורבת ענים, סמוך ליער יתיר (הרשאה מס' 9473-A; נ"צ 206011-46/584557-89; איור 1), לקראת פיתוח האתר והכשרתו לביקור קהל. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון הקרן הקיימת לישראל, נוהלה על ידי א' שמואלי, בסיוע י' אלעמור (מנהלה), ד' גזית (צילום שטח וממצא), מ' קהאן (מדידות ושרטוט), י' שמידוב (מודל תלת-מימד), א' משה (בטיחות), ע' כהן-ויינברג (פטרוגרפיה), ק' ציטרין, ע' עד וא' איילון (ייעוץ), י' בוקנגולץ (רפאות כלי חרס), ע' שחר, א' משיח, ר' שואף, י' ועקנין וא' עבד סאלם (שימור) וי' שוורץ וא' אלג'ם (דוברות רשות העתיקות). כן סייעו מ' עג'מי, א' נבו, ע' ברזלי, ס' טליס, פ' קוברין וד' אייזנברג-דגן מרשות העתיקות וז' צפון, נ' שטרן-ביברס, ע' לזר, א' גינת וע' אבו אלקיעאן מהקרן הקיימת לישראל.
חורבת ענים נמצאת בחבל יתיר שבדרום הר חברון, ובה מצודה מתקופת הברזל, בית כנסת מהתקופה הביזנטית ועשרות מערות חצובות ששימשו למגורים בתקופות האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית (לסקירה נרחבת של תולדות המחקר, ר' עמית תשס"ג:114–116). בחפירה שנערכה בחורבה בעבר נחשפו שני מכלולים תת-קרקעיים: מערה חצובה בסלע, ובה בית בד לעצירת שמן זית, ומבנה קשתות הבנוי בתוך בור חצוב בסלע (שמואלי ועמית 2014). במערת בית הבד הובחנו ארבע שכבות מהמאות הז'–הח' לסה"נ (שכבה IV), הט'–הי' לסה"נ (שכבה III), הי"ג–הי"ד לסה"נ (שכבה II) והי"ט–המחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ (שכבה I). בחפירה הנוכחית הושלמה חשיפתו של בית הבד על כל מרכיביו האדריכליים.
שכבה IV (המאות הז'–הח' לסה"נ). בחזית המערה נחצבה חצר פתוחה ששימשה מבואה, ובה גרם מדרגות בנוי שירד למערה (שמואלי ועמית 2014: איורים 2, 3). בזמן זה נבנה במערה בית הבד, הכולל מתקן לריסוק זיתים (מפרכה), מסחטת זיתים ומשטח עבודה. המפרכה (איור 2) הותקנה בחלקו הצפוני של חלל המערה והיא נחשפה בחלקה. בסיס המפרכה הוא שקע רדוד שנחצב ברצפת המערה, ובו הונח במקור אגן ריסוק עגול; הוא לא השתמר. לצד בסיס המפרכה נחשפה אבן פריכה. בתקרה, מעל המקום שבו ניצב אגן הריסוק, נחצבה גומה ששימשה לקיבוע ציר אנכי שהיה עשוי עץ וסביבו נעה אבן הפריכה.
המסחטה הותקנה במרחק של כ-1 מ' מדרום למפרכה על גבי מסד המורכב משני נדבכים של אבני גזית. סיתותן של אבני הגזית שבנדבך התחתון מוקפד, וזה של האבנים בנדבך העליון גס יותר. המסחטה היא מטיפוס 'ניצבי יהודה' (איורים 3, 4) ומורכבת משני ניצבים מאבן וביניהם בור איגום עשוי אגן עגול מאבן גיר שהונח בתוך בור חצוב בסלע; מעל בור האיגום עמד במקור מכבש עץ. הניצב האחד נחשף באתרו, ואילו הניצב השני התגלה מונח על רצפת הפסיפס של משטח העבודה (להלן); הוא הונח שם כנראה בזמנה של שכבה III.
משטח העבודה נחשף ממערב למסחטה (2.0 × 2.1 מ'; איור 5); הוא פולס בחציבה ורוצף בפסיפס תעשייתי לבן, העשוי אבנים (טסרות) גדולות (צפיפות של 8 אבנים לדצימטר). המשטח נתחם בקירות שנבנו מאבני גזית לגובה של שני נדבכים (0.8 מ' גובה) וטויחו בשכבה דקה של טיח. הרווח שבין דופן הסלע של המערה לקירות מולא בשבבים של סלע גיר. המשטח שקוע ונמוך מעט מבסיס המסחטה, כדי לאפשר גישה נוחה לניקוי המסחטה ולאיסוף הסלים המלאים בזיתים המרוסקים (עקלים).
ההערכה כי בית הבד נבנה בשכבה IV מסתמכת בעיקר על נר שמן האופייני לתקופה האומיית, שהתגלה בתעלת יסוד שלו. בסוף המאה הח' לסה"נ יצא בית הבד משימוש.
שכבה III (המאות הט'–הי' לסה"נ). לאחר פרק זמן שבו המערה עמדה נטושה, היא הוכשרה לשמש למגורים. חזית המערה וגרם המדרגות נבנו מחדש ואגן הריסוק הוצא ממקומו. מעל למסחטה נבנה קיר, ששימש ככל הנראה מחיצה. אחד הניצבים של המסחטה הוזז ממקומו והונח בשכיבה על רצפת הפסיפס של משטח העבודה, ומעל המשטח נשפך עפר. על גבי חלק מהמסד של המסחטה הונח סלע שעליו נחצבה בודדה, ששימשה מתקן ביתי לייצור שמן זית (ר' איור 5 בצד שמאל). בין המסחטה לניצב השכוב נחשפה תשתית אבני גוויל קטנות וחומר מליטה (1.0 × 1.2 מ') של מתקן כלשהו. תיארוך שכבה זו מתבסס בעיקר על כלי החרס שהתגלו, ובהם כלים מטין צלהב, האופייניים לתקופה העבאסית. ממצא ייחודי שהתגלה בשכבה זו הוא פך עשוי מטין צלהב מעוטר בדמויות של בעלי חיים (איור 6; שמואלי ואחרים 2025). בתום שכבה זו ננטשה המערה.
שכבה II (המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ). המערה יושבה מחדש והוכשרה בשנית למגורים. חזיתה נבנתה באמצעות קירות, גרם המדרגות שופץ והפתח נבנה מחדש. בתוך המערה נבנו קירות שחילקו אותה לכמה חללים (שמואלי ועמית 2014, ור' שם פרטים נוספים על המערה בשלב זה). תיארוך שכבה זו מתבסס בעיקר על שפע של כלי החרס שהתגלו, העשויים ביד וצבועים בדגמים גאומטריים בצבעי אדום ושחור, והיו בשימוש בתקופה הממלוכית.
שכבה I (המאה הי"ט–המחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ). פתחי המערה נחסמו באבנים, ונראה שהחצר שימשה מכלאה לבעלי חיים. תיארוך שכבה זו מתבסס בעיקר על כלי החרס שהתגלו, ובהם כלים ממשפחת כלי עזה השחורים, שהיו בשימוש בסוף התקופה העות'מאנית וראשית ימי המנדט הבריטי.
בחפירה נחשף בית הבד בשלמותו. הוא נבנה בתקופה האומיית, וכלל מתקן לריסוק זיתים (מפרכה), מסחטת זיתים ומשטח עבודה (לשחזור בית הבד, ר' איורים 7, 8). אבן הפריכה הסתובבה על אגן הפריכה העגול, כנראה בעזרת בעל חיים. המסחטה הורכבה משני ניצבי אבן, מכבש עץ, ששימש לסחיטת עקלי הזיתים, ובור איגום לאיסוף שמן הזית. בנייתו של משטח העבודה במפלס נמוך מעט מבסיס המסחטה אפשרה עבודה נוחה ויעילה. נראה כי בית הבד נבנה בקפידה במטרה להפיק שמן זית בכמות גדולה ובאיכות גבוהה ולמצות באופן מיטבי את השמן מהזיתים.
בתקופה העבאסית הוצא בית הבד משימוש והמערה הוכשרה לשמש למגורים. לאחר תקופה זו, היישוב במקום ננטש. בתקופה הממלוכית חזרו להתיישב במקום והכשירו מחדש את המערה לשמש למגורים. בסופה של תקופה זו, ננטשה המערה ולא שבה לשמש למגורים עד לשלהי התקופה העות'מאנית–ראשית ימי המנדט הבריטי.
הפניות
עמית ד' תשס"ג. בתי הכנסת בחורבת מעון ובחורבת ענים והיישוב היהודי בדרום הר חברון. עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית. ירושלים.
שמואלי א', אייזנברג-דגן ד', ציטרין ק' וכהן-וינברג ע' 2025. פך חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה מעוטר בדמויות בעלי חיים מחורבת ענים. בתוך ד' אייזנברג-דגן, י' צחנובץ וע' רסיוק, עורכות. חפירות ומחקרים ארכיאולוגיים בדרום הארץ, קובץ מחקרים ז': כנס דרום הכ'. ירושלים. עמ' 49–61.
שמואלי א' ועמית ד' 2014. חורבת ענים. חדשות ארכיאולוגיות 126. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.10618-he
מילות מפתח
דרום הר חברון, יער יתיר, בית בד, הפקת שמן זית, מפרכה, מסחטת זיתים, פסיפס תעשייתי, התקופה האומיית, התקופה העבאסית, התקופה הממלוכית, התקופה העות'מאנית, מערה
תאריך פרסום
07/10/2026
סוג מסמך
דוח ראשוני
