(A-8420) דימונה
הרשאה/רישיון
A-8420
דוח חפירה
בחודש פברואר 2019 נערכה חפירת בדיקה בצפון–מערב דימונה (הרשאה מס' 8420-A; נ"צ 20180-218/55390-430; איור 1), לקראת בניית שכונה חדשה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי ט' אבולפיא (צילום שטח), בסיוע מ' חמד (ניהול שטח), א' אלג'ם (מדידות וצילום אוויר), י' אלעמור (מנהל לוגיסטי), נ' פארן (ייעוץ), א' אזולאי (תכניות), ד' אייזנברג-דגן (הנחיה), א' דובובסקי (ציור צור), א' פרייברג (סריקה דיגיטלית), מ' פסטרנק (ייעוץ כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), ס' טליס מרשות העתיקות ופועלים מערערה בנגב וכסייפה.
החפירה נערכה בשוליים הדרומיים-מזרחיים של הרי דימונה שבצפון הר הנגב, מדרום לנחל דימונה, בהמשך לסקר פיתוח מקדים שנערך על ידי המחברת (רישיון מס' 815/2017-S). פרט לסקר זה, נערכו באזור דימונה והסביבה סקרים נוספים (אלדר-ניר ושמש 2014; רישיונות מס' S-872/2018 ,S-820/2017 ,S-648/2016), ובהם זוהו אתרי סיתות מהתקופה הפליאוליתית התיכונה ומהתקופה האפיפליאוליתית, אתרים עונתיים מתקופות פרוטו-היסטוריות ואתרי חנייה מהתקופות הביזנטית והאסלאמית עד התקופה העות'מאנית. בחפירות שנערכו בעבר בדימונה וסביבתה התגלו אתרים מהתקופות הפליאוליתית התיכונה (אבולפיא ואורון 2023 [איור 1: 8685-A ו-8770-A]; הרשאות מס' A-9197 ,A-9176 ,A-8888 ,A-8432), הניאוליתית, הכלקוליתית והברונזה הקדומה (הרשאות מס' 9176-A ו-9197-A) וכן הברונזה הביניימית (פארן ואלג'ם 2014 [איור 1: 4584-A]; פארן 2018א [איור 1: 6863-A]; פארן 2018ב [איור 1: 6939-A]; פארן 2018ג [איור 1: 7060-A]; פארן 2018ד [איור 1: 7273-A]).
בחפירה נפתחו שלושה שטחים (C–A; איור 2), כל אחד בשלוחה אחרת, והם נחפרו במתודת חפירה פרהיסטורית בריבועים של 2 × 2 מ'. כל הסדימנט עבר ניפוי מלא בנפה ובה חורים בגודל 2 מ"מ. בשטח A (65 מ"ר) התגלו שרידי מבנים ומתקנים, שהובחנו בהם שני שלבי בנייה, המתוארכים לתקופות הכלקוליתית (5000–3500 לפסה"נ) והברונזה הקדומה (3500–2250 לפסה"נ). בשטח B (68 מ"ר) נחשפו מבנים המתוארכים גם כן לתקופות אלו. בשטח C (12 מ"ר) התגלה פיזור צור מסותת ומעט שברים קטנים של כלי חרס מהתקופה העות'מאנית. בנוסף, נחפרו מצפון ומצפון-מזרח לשטחים אלה ארבעה קירות, אך לא התאפשר לתארכם.
שטח A (איור 3)
השלב הקדום. התגלו שרידי מבנה עגול (מבנה 1; כ-2.5 מ' קוטר), התחום בקיר (W127) שנבנה מאבני שדה בינוניות וקטנות; השתמר רק בסיס הקיר. אל קיר 127 ניגש מדרום–מזרח קיר נוסף (W129), שנבנה מאבני שדה קטנות. היעדרם של שרידים בחלקו הדרומי והדרומי–מזרחי של המבנה עשוי ללמד על קיומו של פתח או לחלופין על השתמרות לקויה. בחלקו המזרחי והדרומי של המבנה התגלתה תשתית רצפה (L135), שנבנתה מאבנים שטוחות, קטנות, הצמודות זו לזו. מעל תשתית המבנה התגלתה הצטברות אדמה מועטה, ובה מעט פריטי צור מהתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה. בנוסף, זוהתה במבנה אבן ששימשה כנראה בסיס לעמוד; נראה כי היא הוסטה מעט ממקומה המקורי.
השלב המאוחר. התגלו שרידי מבנה עגול נוסף (מבנה 2), שהוקם מעל מבנה 1 מהשלב הקדום. בקרבת מבנה זה התגלו שלושה מתקנים עגולים (L142 ,L117 ,L105) ושני קירות (W113 ו-W140), שהשתמרותם דלה. שרידים אלו התגלו על פני השטח, ורק בסיסי האבנים שקועים באדמה. הקיר התוחם את מבנה 2 (W126; כ-2.2 מ' קוטר) נבנה מאבני שדה בינוניות, שהונחו בשתי שורות צמודות או בשורה אחת. במרכז המבנה התגלתה אבן, ששימשה בסיס עמוד. הקירות והמתקנים שהתגלו בקרבת המבנה נבנו כולם מאבני שדה בינוניות וקטנות. במתקן 105 (כ-2 מ' קוטר; איור 4) התגלתה אבן שחיקה (0.2 × 0.5 מ'). מתקנים 117 (1.5 מ' קוטר) ו-142 (0.5 מ' קוטר) צמודים זה לזה. קיר 140 שימש כנראה לתיחום חצר או מכלאה.
בשטח התגלה ממצא מועט, בעיקר על פני השטח ובאזור המבנים. התגלו פריטי צור האופייניים לתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה, וכן שבר גוף יחיד של כלי חרס, שתיארוכו לא ברור.
שטח B (איור 5)
נחשפו שרידים של שלושה בסיסי מבנים מעוגלים (מבנים 3, 4, 5), הצמודים זה לזה ויוצרים מקבץ, ומצפון-מערב להם קיר (W207). באחד המבנים זוהו שני שלבי משנה. השתמרות המבנים אינה טובה, ולכן קשה לשחזרם. בסיסי המבנים נבנו מאבני שדה גדולות ובינוניות ונשתמרו בחלקם. מבנה 3 (L204; כ-4 מ' קוטר) הוא המבנה הגדול ביותר מבין אלו שנחשפו, אולם השתמר ממנו רק החלק הדרומי של הקיר התוחם (W205). צמוד לקיר 205 התגלה מתקן מעוגל קטן (L220; כ-0.5 מ' קוטר), שנבנה מאבנים קטנות; לאבנים גוון ורדרד ועל כן נראה כי הן עברו חימום. במבנה 4 (L212; כ-2 מ' קוטר) השתמר רק חלקו המערבי של הקיר התוחם (W209). במרכז המבנה נחשפה אבן בינונית (0.3 מ' אורך), שכנראה שימשה בסיס עמוד. במבנה 5 (L216; כ-2 מ' קוטר) השתמר בעיקר חלקו הצפוני של הקיר התוחם (W210). במבנה זה זוהה שלב בנייה מאוחר, שבו חולק החלל לשני תאים באמצעות קיר שמהלכו מעוגל (W218) שנבנה מאבנים קטנות. קיר 207 נבנה מאבני שדה בינוניות, שהונחו בשתי שורות לא מסודרות.
בתוך המבנים ומסביבם נמצאו פריטי צור מסותתים (להלן) ושברי כלי חרס שחוקים, המתוארכים ברובם לתקופה הכלקוליתית ובמקצתם לתקופת הברונזה הקדומה. מכלול כלי החרס כולל 216 שברי גוף, שש ידיות ושני שברי צוואר. חומר הגלם צרוף ברמה בינונית עד טובה ומכיל בדרך כלל חסמים חוליים (גריסים) בגודל בינוני או גדול ולעיתים אף חסמים אורגניים. החומר שממנו עשויים רוב הכלים דומה בצבע ובאיכות, ומתאים לכלים מהתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה. כמה מהכלים תוארכו לתקופה הכלקוליתית, ובהם שברי קנקנים (איור 1:6, 2) וידית קנקן שלה פרופיל משולש (איור 3:6; להשוואה, ר' כהן תש"ס:19). כן התגלתה בחפירה בשטח אבן שחיקה אחת.
שטח C
נחפרו שלושה ריבועים, והתגלו בהם ממצאים רק בחלקם העליון (5 ס"מ עליונים). מתחת לשכבת פני שטח זו התגלתה קרקע סטרילית. הממצאים כוללים בעיקר פריטי צור, מעט שברי חרס קטנים מטיפוס כלי עזה שחורים וממצא בן ימינו (מסמרים, קליעים ומתכות), שמקורו אולי בשהות של צה"ל באזור. לא נערך עיבוד לממצא הצור, מפני שהשטח עבר הרס רב.
קירות
נחשפו שרידים של ארבעה קירות (W121 ,W120 ,W110 ,W109), שנבנו מאבני שדה בינוניות וקטנות. קירות 109 ו-110 (1.1 מ' רוחב מרבי, 0.3 מ' גובה השתמרות מרבי; איור 7) התגלו במעלה ערוץ. על סמך מיקומם ועוביים הרחב נראה כי הם שימשו סכרים. קירות 120 ו-121 (0.7 מ' רוחב מרבי; איור 8) נבנו ברישול והשתמרו לגובה של נדבך אחד. בזיקה לקירות לא התגלה ממצא המאפשר לתארכם.
מכלול הצור
חומר הגלם של עיקר פריטי הצור שהתגלו בשטחים A ו-B הוא מקומי, ובו חלוקים לא גדולים (כ-10 ס"מ אורך) בגווני בז' עד חום כהה שלהם קליפה כהה ולעיתים חלוקים עם כתמים בגוונים שונים. חומר גלם זה נחצב כנראה במחשופי סלע במעלה גבעה, המרוחקים כ-200 מ' מערבה משטח החפירה. חומרי גלם נוספים ששימשו למקצת מהפריטים הם צור קלצדוני שקוף וצור אפרפר, שאינם נמצאים במחשופי הצור הקרובים.
בשטח A נאספו 303 פריטי צור (טבלה 1), בעיקר מפני השטח, ומהם כ-69.31% הם פסולת סיתות (debitage), אשר רובה נתזים ונתזים ראשוניים, 17 כלים וארבעה גרעינים. עיקר הגרעינים שנאספו בשטח נוצלו כמעט עד תום, ובהם גרעינים זעירים (איור 1:9), שנועדו להפקת להבונים ונתזים זעירים. ייתכן כי גרעינים אלו הגיעו במקור משטח B, מפני שהם שימשו להכנה של נקרים מיקרוליתים אשר זוהו בשטח B בלבד. אחד הגרעינים שבור (איור 2:9). טיפוסי הכלים שנמצאו בשטח A כוללים מקדחים עדינים (2=N) שנעשו מלהבונים, חלקם מחומר גלם חום אטום וחלקם מצור קלצדוני (איור 3:9), מגרדים פשוטים (2=N; איור 4:9), מגרד משונן ומגרד מיקרוליתי (micrograttoir; איור 5:9). זוהו שלושה להבים בעלי גב קמור. באחד מלהבי המגל (איור 6:9) זוהתה מכת נקר בקצה הדיסטלי, שנוספה כנראה בשלב מאוחר יותר של השימוש. להב זה עשוי מחומר גלם בעל גוון אפור ומרקם מחוספס יותר בשונה משאר הכלים העשויים מחומר גלם בגוון חום-בז'. כמו כן, זוהו כלים בעלי שקערוריות (3=N), מרצעים (2=N) שני נתזים משובררים וכלי קטום. מכיוון שמכלול הכלים מצומצם, קשה לזהות טיפוסים שכיחים. עם זאת, ניתן להבחין במקדחים עדינים, להבים בעלי גב ומגרד מיקרוליתי, האופייניים לתקופה הכלקוליתית וחלקם גם לתקופת הברונזה הקדומה.
בשטח B נאספו 1965 פריטי צור (טבלה 1), ומהם 46.31% פסולת סיתות, כמות הנמוכה מזו שהתגלתה בשטח A, ובה בעיקר נתזים ומעט להבים ולהבונים, חידושי גרעין ותוצרי תחזוקה. הכלים הם 9.01% מהמכלול, והגרעינים הם 1.63% מהמכלול. במכלול זוהו שלושה פריטים הקשורים לשלבי הכנת כלים מיקרוליתיים בטכנולוגיית נקר מיקרוליתי (MBT), אולם לא זוהו כלים מיקרוליתיים המתאימים להסרות אלו.
בשטח B נאספו 32 גרעינים (טבלה 2). המכלול מכיל בעיקר גרעינים להפקה של נתזים (59.38%) וגרעינים ששימשו להפקה של נתזים ולהבים גם יחד (28.1%), אולי תוצרי לוואי לא מכוונים; בשתי הקבוצות הללו הטיפוס הבולט הוא גרעין בעל משטח נקישה אחד. שניים מהגרעינים הם גרעינים זעירים מצור קלצדוני (12 × 14 × 15 מ"מ), ששימשו אולי להפקת בלנקים שנועדו למיקרו מקדחים. ארבעה גרעינים (12.5%) שימשו להפקת להבים ולהבונים (איור 1:10); כמות גדולה ביחס לשכיחות הלהבים והלהבונים במכלול (5.9%). נראה כי רוב הגרעינים ננטשו כתוצאה מנתז ציר (hinge) או התשה של הגרעין. ברוב הגרעינים (N=14) נספרו 3–5 צלקות; בעשרה גרעינים נמנו 6–8 צלקות; ובשמונה גרעינים נמצאו 9–13 צלקות, כמות גבוהה של צלקות ביחס לממדים המצומצמים של הגרעין (פחות מ-30 מ"מ אורך בממוצע).
מרבית כלי הצור שנאספו בשטח B הם כלי אד-הוק (טבלה 3). קבוצת הכלים השכיחה ביותר (23.2%) היא נתזים משובררים. כלים אלו נעשו בעיקר מצור בגוונים של חום–בז' שהוא חומר הגלם האופייני לשאר המכלול. רוב הכלים ללא קליפה ורק שמונה פריטים עוצבו על נתז ראשוני. שתי קבוצות הכלים השניות בשכיחותן הן שקערוריות ומגרדים. השקערוריות נעשו על חומר גלם מקומי; שלושה מהפריטים מתאפיינים במספר שקערוריות על כל אחד מהם.
קבוצת המגרדים מורכבת מכמה טיפוסים, חלקם נחשבים כלי אד-הוק וחלקם מאפייני תקופה. הטיפוס הנפוץ במכלול הוא מגרד לא-טיפוסי (Atypical end-scraper; 6=N; איור 2:10) ולאחריו מגרד טיפוסי/פשוט (4=N). במכלול ישנם סוגים שונים של מגרדים: שלושה מגרדים מזווים המעוצבים על נתזים עבים ושניים מהם בעלי קליפה, מגרד לוחי בעל מתאר מלבני (איור 3:10) ומגרד מניפה. טיפוסים אלו אופייניים לתקופה הכלקוליתית, והשימוש בהם נמשך לעיתים גם במהלך תקופת הברונזה הקדומה.
קבוצה גדולה נוספת היא הלהבים והלהבונים המשובררים (13.56%), שכוללת כלי אד-הוק וגם כלים אינדיקטיביים, כגון להבים בעלי גב ולהבי מגל. הלהבים (6.3 × 16.6 × 32.2 מ"מ בממוצע) סותתו לרוב מצור בגוונים בז'–חום. לשבעה מהלהבים ישנה קליפה, ובהם שלושה להבים ראשוניים. ללהבונים (3.5 × 11.0 × 24.4 מ"מ בממוצע) ישנו בעיקר שברור עדין עד חצי זקוף. במכלול זוהו שלושה להבי מגל (איור 4:10) בעלי שברור זקוף בצד השמאלי ושינון עדין בימין. הם סותתו מחומר גלם אפרפר, השונה מחומר הגלם הנפוץ בסביבת האתר, ולכן יש להניח שחומר זה הובא ממקום מרוחק יותר. למרות שהלהבים והלהבונים המשובררים שכיחים במכלול, כמותם קטנה ביחס לכמותם באתרים צפוניים יותר (אזור ספר המדבר ואזורים ים תיכוניים). תופעה זו מוכרת לנו גם מאתרים נוספים מהתקופה באזור המדבר. ורדי (תשס"ה) שיער כי הסיבה לכך בכלכלת קיום שאינה מבוססת על חקלאות של גידולי שדה.
הלהבים והלהבונים המשוננים (10.17%; איור 5:10) שכיחים במכלול גם הם, והם סותתו לרוב מנתזים פשוטים, רובם פריטים עם קליפה. רק ארבעה כלים סותתו מנתזים ראשוניים, ורק שני כלים סותתו מלהבים.
מקדחים מיקרוליתיים (11=N; איור 6:10) הם 6.2% ממכלול הכלים; הפריטים קטנים מאוד (3.4 × 6.7 × 18.2 מ"מ), הם יוצרו מצור קלצדוני וצורתם הנפוצה היא משולש או ישר וצר. המקדח המיקרוליתי מופיע באתר בעיקר בצורה משולשת או ישרה וצרה; כלי זה מוכר מהתקופה הכלקוליתית ועד תקופת הברונזה הקדומה. מורפולוגיה זו אופיינית יותר לאתרי התקופה הכלקוליתית בנגב (Rosen 1997:68–71). אף שכלי זה נועד לייצור חרוזים, לא נמצאו כאלו בחפירת הבדיקה.
המקדחים והמרצעים אינם רבים באתר, אך הם מאפיינים את התקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה ומוכרים מאתרים סמוכים בני אותן תקופות (פסטרנק 2018; אבולפיא 2023). אחד הפריטים שזוהו מבין המקדחים יוצר על התזה עבה ועובד משני פניו (איור 7:10). בנוסף נאסף ראש חץ רוחבי אחד, המאפיין גם הוא את התקופה הכלקוליתית ונותר בשימוש עד תקופת הברונזה הקדומה (Rosen 1997:39–44). הוא יוצר על שבב מחומר גלם ורוד, כנראה מחומם (לא צויר).
סיכום
השרידים האדריכליים שהתגלו בחפירה מאופיינים בבסיסי מבנים מעוגלים קטנים יחסית, וסביבם מתקנים קטנים וקירות ששימשו אולי לתיחום. הממצא העיקרי בחפירה הוא של פריטי צור מסותתים ומעוצבים לכלים. המבנים הוקמו צמוד לערוצי נחל דימונה ולמחשופי צור, אם כי נראה כי הם שימשו לתקופות שהייה קצרות מועד. לעתים נערכה חזרה לאותו תא שטח ואף לאותו מבנה, כפי שהובחן בשני השלבים של המבנים בשטח A.
הממצא החומרי בחפירה מתאים לשתי תקופות: הכלקוליתית והברונזה הקדומה. הממצא בשטח B, כולל מספר לא מבוטל של מקדחים מיקרוליתיים ששימשו להכנת חרוזים. כמו כן, הכמות המועטה של להבי המגל והלהבים בעלי גב מלמדת כנראה כי כלכלת הקיום במקום התבססה בעיקר על רעיית צאן ואולי גם על מעט חקלאות בעל (ורדי תשס"ה:21). שרידי הבנייה שהתגלו בחפירה אופייניים ליישובי מדבר עונתיים, שבהם שכנה אוכלוסייה נוודית למחצה (ורדי תשס"ה; Dever 1992). החפירה מצטרפת לחפירות של השנים האחרונות סביב דימונה, שהתגלו בהן עדויות להתיישבות נוודית בתקופות הפרוטו-היסטוריות (פארן ואלג'ם 2014; פארן 2018א; פארן 2018ב; פארן 2018 ג; פארן 2018ד; פסטרנק 2018; אבולפיא 2023; Atkins 2021:174–200).
הפניות
אבולפיא ט' 2023. אבו קורינאת. חדשות ארכיאולוגיות 135. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26411-he
אבולפיא ט' ואורון מ' 2023. דימונה, אזור התעשייה. חדשות ארכיאולוגיות 135. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26347-he
אלדר-ניר א' ושמש נ' 2014. מפת דימונה – 174 (אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל).
ורדי י' תשס"ה. ניתוח מכלול הצור מעין זיק, אתר מתקופת הברונזה הקדומה ד' (2300–2000 לפסה"נ) באזור הר הנגב. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בן גוריון. באר שבע.
כהן ר' תש"ס. ההתיישבות הקדומה בהר הנגב א': התקופה הכלקוליתית, תקופת הברונזה הקדומה ותקופת הברונזה התיכונה א' (מחקרי רשות העתיקות 6). ירושלים. https://doi.org/10.69704/iaaRepV000.1996.75
פארן נ"ש 2018א. דימונה, שכונת ממשית (א). חדשות ארכיאולוגיות 130. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25500-he
פארן נ"ש 2018ב. דימונה, שכונת ממשית (ב). חדשות ארכיאולוגיות 130. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25499-he
פארן נ"ש 2018ג. דימונה, שכונת ממשית (ג). חדשות ארכיאולוגיות 130. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25498-he
פארן נ"ש 2018ד. דימונה, שכונת ממשית (ד). חדשות ארכיאולוגיות 130. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25497-he
פארן נ"ש ואלג'ם א' 2014. הרי דימונה: חמישה אתרים מתקופת הברונזה התיכונה 1. חדשות ארכיאולוגיות 126. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.11636-he
פסטרנק מ"ד 2018. נחל טלה. חדשות ארכיאולוגיות 130. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25474-he
References
Atkins S.P. 2021. The Role of Negev Highland Pastoral Nomadic Societies in Interactions Between Nilotic and South-West Levantine Groups During the 4th and Early 3rd Millennia BC. Ph.D. diss., Ben-Gurion University. Be’er Sheva‘.
Dever W.G. 1992. Pastoralism and the End of Urban Early Bronze Age in Palestine. In O. Bar Yosef and A. Khazanov eds. Pastoralism in the Levant: Archaeological Materials in Anthropological Perspective. Madison. Pp. 83–91.
Rosen S.A. 1997. Lithics After the Stone Age: A Handbook of Stone Tools from the Levant. Walnut Creek–London–New Delhi.
מילות מפתח
הר הנגב, נחל דימונה, יישוב עונתי, התיישבות נוודית, אתר פרהיסטורי, שרידי מבנים, מתקנים, סכרים, ממצא צור, התקופה הכלקוליתית, תקופת הברונזה הקדומה, התקופה העות'מאנית
תאריך פרסום
20/10/2026
סוג מסמך
דוח סופי
