(A-9352) כרמיה

אילן פרץ, רשות העתיקותFollow

הרשאה/רישיון

A-9352

דוח חפירה

בחודש יולי 2022 נערכה חפירת הצלה בקיבוץ כרמיה (הרשאה מס' 9352-A; נ"צ 156665-732/612462-511; איור 1), בעקבות עבודות בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי א' פרץ (צילום), בסיוע י' אלעמור (מנהלה), א' לוי (צילום ולוגיסטיקה), א' אזולאי (תכניות ומפה), א' אלג'ם (פוטוגרמטריה), א' פרייברג (תיעוד דיגיטלי), א' גולני (הנחיה), ס' טליס (כלי חרס מתקופת הברזל והנחיה), ת' וינטר (זכוכית), ר' לואיס-בלום (רפאות כלי זכוכית), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי זכוכית), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), נ' וילר (פריט אבן וייעוץ גיאוגרפיה) ול' פרץ.

בקיבוץ כרמיה, בשיפולים של רכס כורכר, כקילומטר מצפון לנחל שקמה, התגלו שרידים עתיקים בשטח של כ-20 × 35 מ'. בחלקו המזרחי של השטח, שבו השתמרות השרידים טובה יותר, נפתחו שני ריבועי חפירה (איורים 2, 3) והתגלו בהם פסולת בית יוצר מתקופת הברזל 2ג, מבנה וקבר, המתוארכים על סמך הממצא הקרמי והזכוכית לתקופה הביזנטית, וכן חרסים מעטים מהתקופות ההלניסטית והרומית.

בסקר מפת זיקים תועדה במקום פזורת של אבני בנייה, פיסות טיח, אבני פסיפס וממצאים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והאסלאמית הקדומה, במקום שבו ניצב בעבר קברו של השיח' סעיד (ברמן, סטארק וברדה תשס"ד: אתר 122). בסקרים נוספים (רישיונות מס' 146/1998-G, 486/2014-G, 558/2015-G) התגלו במקום חרסים ופריטי צור מתקופות הברזל 2 והפרסית. בחפירות שנערכו בעבר בקיבוץ ובסביבתו נחשפו קברים וגת מהתקופה הביזנטית וממצאים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה (גופנא ומירון 1969; פורת ומירון 1977; בישוף-בריינצ'וס 2022 [איור 1: 8809-A], ור' שם הפניות לחפירות נוספות).

תקופת הברזל 2ג

בחלק הצפוני-מערבי של החפירה (L3) נחשפו בשטח של כ-7 × 10 מ' מפלס אפר, ריכוז של לבנים צרופות ומתפוררות, סיגים ושברים רבים של כלי חרס משלהי המאה הז' לפסה"נ. אלה הם שרידים של פסולת כבשני כלי חרס, המלמדים שבמקום פעל כנראה בית יוצר. בחתך הדרומי של החפירה וסמוך אליו התגלתה הצטברות דומה של פסולת כבשן ובה שברים רבים של כלי חרס משלהי המאה הז' לפסה"נ (L6; אינה מופיעה בתכנית), הגבוהה במטר אחד לפחות מלוקוס 3 והיא העמיקה עד לסלע הכורכר. מדרום-מזרח לפסולת הכבשנים בלוקוס 3 נחשפו מילוי של חול מעורב בחרסית חומה (L5, L18, L19, L20, L22, L23) ומפלס אדמה צהבהבה (L21), ובהם שפע של חרסים שרובם מהמאה הז' לסה"נ ומעט מהם (L5, L18, L19) מהתקופה הביזנטית; מעליהם נבנו הקבר והמבנה מהתקופה הביזנטית (איור 4).

התקופה הביזנטית

בשלב זה נבנו קבר ארגז (L17; 0.55 × 1.55 מ'; איורים 4–6) ומעליו מבנה; קבר הארגז נבנה במקביל לאחד מקירות המבנה ולכן נראה שהם קשורים זה לזה. הקבר נחפר לתוך ההצטברויות הקדומות ונבנה מלוחות קירטון, שהוקצעו היטב והונחו על צדם הצר, וביניהם אבנים קטנות. על דופנותיו וקרקעיתו התגלה חומר לבן ומתפורר, אולי שרידי טיח. בקבר התגלו עצמות אדם שהשתמרותן גרועה, ובהן עצמות מחלק גופו התחתון של פרט בוגר שמינו לא ברור וגילו למעלה מ-15 שנים (ר' איור 5). בהצטברות חול (L19) מצפון לקבר התגלה שבר של בקבוק זכוכית מהתקופה הביזנטית (ר' להלן) שמקורו בהפרעה הקשורה בבניית המבנה והקבר. מעל הקבר הונח מילוי (L15, L16) של חול, חרסית חומה, חומרי מליטה, מעט אבנים וחרסים שמתוארכים ברובם לתקופת הברזל; מעל מילוי זה נבנתה אחת מרצפות המבנה (L7, להלן).

מהמבנה התגלו כמה קירות (L10, L12, L13, L24; וקיר נוסף W4 בחתך הדרומי של החפירה שאינו מוצג בתכנית), התוחמים שני חדרים (1, 2), ואולי אף חדר נוסף (3) ממזרח לחדרים אלה. קירות המבנה נבנו מאבני גוויל ומאבני כורכר מהוקצעות למחצה, שלוכדו בחומר מליטה אפור בהיר. בחדר 1, הדרומי מהשניים, התגלה קטע קטן של רצפת פסיפס (L7; 0.4 × 0.5 מ'; איור 7), שלה תשתית עשויה מלט, שהונחה מעל מילויים 15 ו-16. רצפת הפסיפס נבנתה מאבנים בצבעים לבן, אדום וכחול (כ-1 × 1 ס"מ גודל כל אבן), והיא מעוטרת בדגם של חצי עיגול, התחום כנראה במסגרת. הרצפה לא השתמרה ליד קירות המבנה, אך נראה שניגשה אליהם. במילוי 15 מתחת לרצפת פסיפס 7 התגלה שבר אחד של קערה מטיפוס ARS מהמחצית הראשונה של המאה הה' לסה"נ (להלן, איור 3:12), המתארך את זמן בניית המבנה. בחדר 2 התגלו מילויים מעורבים של חול ואבנים ובהם כלי חרס מהתקופות הברזל והביזנטית (L11). בחדר 3 נחשף קטע קטן מרצפת אבן (L25) וכן חומר מליטה ששימש אולי תשתית לרצפת האבן (L26). בין קיר 10 לקיר 24 התגלתה אבן מהוקצעת היטב, אולי אבן סף המלמדת על פתח שחיבר בין חדר 2 לחדר 3. במבנה התגלו שברי רעפים (להלן), המלמדים שהמבנה קורה ברעפים.

שבר הקערה מטיפוס ARS ושבר בקבוק הזכוכית מתארכים את בניית המבנה למחצית הראשונה של המאה הה' לסה"נ. בנוסף, התגלו בזיקה למבנה חרסים מהתקופה הביזנטית בשכבות מופרעות ובהן ממצא קרמי מעורב המתוארך גם לתקופת הברזל 2ג. כלי החרס והזכוכית המאוחרים ביותר בחפירה מתארכים את סיום השימוש במבנה לסוף התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (אמצע המאה הו' עד סוף המאה הז' לסה"נ).

ממצא כלי החרס

תקופת הברזל 2ג (המאה הז' לפסה"נ). מרבית ממצא כלי החרס מהחפירה תוארך לתקופה זו. רוב החרסים המוצגים בלוחות התגלו בהצטברות החול והחרסית שמעליה נבנה המבנה בתקופה הביזנטית, ומעט מהם התגלו בפסולת הכבשנים. טיפוסי הכלים שהתגלו מוכרים מאתרי החוף בפלשת, ובמיוחד מאשקלון. התגלו קערות (איור 1:8–5), מורטריה (איור 6:8–8), המוכרות גם מאתרים מהתקופה הפרסית, קדרות (איור 1:9–8), סירי בישול (איור 9:9, 10), פערור (איור 1:10), קנקנים (איור 2:10–8), קנקנים/פכים (איור 9:10, 10), פכים (איור 1:11–6), פכית (איור 7:11), כן (איור 8:11) ובסיס קובעת או גביע (איור 9:11). כן התגלתה צלמית סוס או תרנגול (איור 10:11), הדומה לצלמיות שהתגלו בעבר בתל אשקלון, שמלמדות על השפעת התרבות הפיניקית באזור במאה הז' לסה"נ (Cohen 2011:443).

התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. התגלו שני שברים של כלי חרס מהתקופות ההלניסטית והרומית ללא הקשר אדריכלי: שבר של קדרה (איור 1:12; Berlin 2015:636) מהתקופה ההלניסטית, מטיפוס המוכר גם מתקופת הברזל, ובסיס קערה ממשפחת ETS מהתקופה הרומית (לא צויר).

החרסים מהתקופה הביזנטית כוללים שתי קערות ייבוא מטיפוס ARS Form 67 (איור 2:12, 3); שבר קערה מטיפוס LRC Form 3 (איור 4:12); ספל מטיפוס FBW (איור 5:12); קדרת בישול (איור 6:12); בסיס אמפורה, כנראה מדרום ספרד, המתוארך לסוף המאה הג'/ראשית המאה הד' לסה"נ–המחצית הראשונה של המאה הה' לסה"נ (איור 7:12); קנקן עזה או פערור (איור 8:12); קנקני עזה/אשקלון (איור 9:12–14), שחלקם (מס' 9–11) מטיפוס המוכר מהמאה הד' עד למחצית הראשונה של המאה הה' לסה"נ; ושברי רעפים (איור 15:12, 16).

ממצא הזכוכית

תמר וינטר

ממצאי הזכוכית מהחפירה כוללים 18 שברים, המייצגים שישה כלים האופייניים לתקופה הביזנטית בסוריה-פלסטינה, ובהם נר-קערה ובקבוק (איור 13), וכן שפת כוס או נר, ידית נר ושברים של שני בסיסים (L1, L2; לא צוירו). כמו כן, נמצאו שברים אחדים מהעת החדשה (L2; לא צוירו).

הנר (איור 1:13) נתגלה סמוך לקיר 12, ושרדו ממנו שפה חתוכה ובלתי אחידה וידית שחלקה התחתון מעוצב כסרט גלי. הנר, האופייני לתקופה הביזנטית, שייך לטיפוס שלו שפה חתוכה, גוף כדורי, בסיס מעוגל ושלוש ידיות אוזן שלהן סרט גלי בקצה התחתון. חוט מתכת או חבל הושחל דרך הידיות כדי לאפשר את תליית הנר (Winter 2019:58–62, Types LGLsh, LGLte and LGLdh). נרות דומים נתגלו בכל רחבי הארץ, ודוגמאות ממערב הנגב נמצאו למשל בניצנה (Harden 1962:76–77, 85–86, Pl. XXVIII:56), באשקלון (Katsnelson and Jackson-Tal 2004:106–107, Fig. 3:2), ברחובות בנגב (Patrich 1988:140–141, Pl. XIV:38) ובגבעות בר (נ"ש פארן; הרשאות מס' 4479-A, 5960-A).

לבקבוק (איור 2:13) גוף כדורי פחוס ובסיס קעור, והוא אופייני לבקבוקים מהתקופה הביזנטית שלהם צוואר ארוך (Winter 2019:38–42, Types BTrr, BTir). הבקבוק נמצא צמוד לדופן הצפונית של קבר הארגז בתוך מילוי אדמה (19L) ובו שברי כלי חרס המתוארכים בעיקר לתקופת הברזל (ר' לעיל). בקבוקים דומים נתגלו בכל רחבי הארץ, ודוגמאות מצפון הנגב נמצאו למשל באשקלון ובחורבת כרכור עילית (Katsnelson 1999:*72–*74, Fig. 3:8–12; 2004:277–278, Fig. 62:1–6).

בחפירה התגלתה פסולת של בית יוצר מתקופת הברזל 2ג (המאה הז' לפסה"נ), ועל כן נראה כי באתר פעל בתקופה זו בית יוצר. הוא מתווסף לכבשן יוצר מאותה תקופה שנחשף בח'ירבת בַּכִּיתָּה הסמוכה, וייתכן כי יחד הם מלמדים על התמחות מקומית. האתר שוכן בתחומי פלשת, בעורף הכפרי של אשקלון בתקופות הברזל 2ב–ג (Shavit 2008). ההתיישבות המשמעותית הבאה במקום התרחשה בתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ), שבה נבנו המבנה והקבר. בניית המבנה תוארכה על סמך ממצא כלי החרס והזכוכית למאה הה' לסה"נ. כלי החרס המאוחרים ביותר שהתגלו ונר הזכוכית מלמדים שהמבנה שימש עד לשלהי התקופה הביזנטית (אמצע המאה הו' לסה"נ)–ראשית התקופה האסלאמית (סוף המאה הז' לסה"נ). גודלו של המבנה, רצפת הפסיפס, קירוי הרעפים ונר הזכוכית מלמדים אולי כי המבנה שימש כנסייה, קפלה או מאוזוליאום. ייתכן שרצפת הפסיפס שנבנתה מעל הקבר מלמדת על חשיבותו של הנקבר. קבר הארגז מצטרף לקברים שהתגלו במקום בעבר (גופנא ומירון 1969; פורת ומירון 1977), המלמדים שהאזור שימש לקבורה בתקופה הביזנטית. אפשר שמסורת הקבורה השתמרה במקום לאורך הדורות עד לשנת 1948, כפי שמלמד קבר שיח' סעיד שהתגלה במקום (ברמן, סטארק וברדה תשס"ד: אתר 122). ייתכן שקבר הארגז שהתגלה הוא חלק מבית הקברות של העיר סאראפיה המוזכרת במקורות מהתקופות הרומית והביזנטית, וזוהתה בח'ירבת א-שרף והירביא הסמוכים כדיוקלטיאנופוליס (פוקס תשס"א:76–77; ברמן, סטארק וברדה תשס"ד: אתרים 87, 123).

הפניות

בישוף-בריינצ'וס א' 2022. כרמיה, הירביא. חדשות ארכיאולוגיות 134.https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26187-he

ברמן א', שטרק ה' וברדה ל' תשס"ד. מפת זיקים (91) (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.

גופנא ר' ומירון ד' 1969. מערת קברים בכרמיה. חדשות ארכיאולוגיות לא–לב:25.

פורת י' ומירון ד' 1977. כרמיה. חדשות ארכיאולוגיות סא–סב:36.

פוקס ג' תשס"א. עיר רבת ימים: אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית. ירושלים.

References

Bachi G. 1971. Area D: The Finds. In M. Dothan. Ashdod II–III: The Second and Third Seasons of Excavations 1963, 1965; Soundings in 1967. Text (‘Atiqot [ES] 9–10). Jerusalem. Pp. 94–113.

Berlin A.M. 2015. Hellenistic Period. In S. Gitin ed. The Ancient Pottery of Israel and Its Neighbors from the Iron Age through the Hellenistic Period 2. Jerusalem. Pp. 629‒671.

Cohen S.L. 2011. Terracotta Figurines. In L.E. Stager, D.M. Master and J.D. Schloen eds. Ashkelon 3: The Seventh Century B.C. Winona Lake. Pp. 441–471.

Dothan M. 1971. Ashdod II–III: The Second and Third Seasons of Excavations, 1963, 1965; Soundings in 1967 (‘Atiqot [ES] 9–10). Jerusalem.

Gilboa A. 2015. Iron Age IIC: Northern Coast, Carmel Coast, Galilee, and Jezreel Valley. In S. Gitin ed. The Ancient Pottery of Israel and Its Neighbors from the Iron Age through the Hellenistic Period 1. Jerusalem. Pp. 301–326.

Gitin S. 2015. Iron Age IIC: Philistia. In S. Gitin ed. The Ancient Pottery of Israel and Its Neighbors from the Iron Age through the Hellenistic Period 1. Jerusalem. Pp. 383–418.

Harden D.B. 1962. Glass. In H.D. Colt ed. Excavations at Nessana (Auja Hafir, Palestine) I. London. Pp. 76–91.

Hayes 1972. Late Roman Pottery. London.

Katsnelson N. 1999. Glass Vessels from the Painted Tomb at Migdal Ashqelon. ‘Atiqot 37:67*−82*.

Katsnelson N. 2004. Glass Objects. In P. Figueras. Horvat Karkur ‘Illit, A Byzantine Cemetery Church in the Northern Negev: Final Report of the Excavations 1989−1995 (Beer-Sheva Archaeological Monographs 16). Beer Sheva. Pp. 265−291.

Katsnelson N. and Jackson-Tal R.E. 2004. The Glass Vessels from Ashqelon, Semadar Hotel. ‘Atiqot 48:99−109. https://doi.org/10.70967/2948-040X.2215

Keay S.J. 1984. Late Roman Amphorae in the Western Mediterranean: A Typology and Economic Study; The Catalan Evidence (BAR Int. S. 196) (2 vols.). Oxford. https://doi.org/10.30861/9780860542506

Magness J. 1993. Jerusalem Ceramic Chronology: Circa 200–800 CE (JSOT/ASOR Monograph Series 9). Sheffield.

Majcherek G. 1995. Gazan Amphorae: Typology Reconsidered. In H. Meyza and J. Młynarczyk eds. Hellenistic and Roman Pottery in the Eastern Mediterranean—Advances in Scientific Studies (Acts of the II Nieborów Pottery Workshop, Nieborów, 18–20 December 1993). Warsaw. Pp. 163–178.

Mazar A. and Panitz-Cohen N. 2001. Timnah (Tel Batash) II: The Finds from the

First Millennium BCE (Qedem 42) (2 vols.). Jerusalem.

Patrich J. 1988. The Glass Vessels. In Y. Tsafrir. Excavations at Rehovot-in-the-Negev I: The Northern Church (Qedem 25). Jerusalem. Pp. 134−141.

Shavit A. 2008. Settlement Patterns of Philistine City-States. In A. Fantalkin and A. Yasur-Landau eds. Bene Israel: Studies in the Archaeology of Israel and the Levant during the Bronze and Iron Ages in Honour of Israel Finkelstein (Culture and History of the Ancient Near East 31). Leiden–Boston Pp. 135–164. https://doi.org/10.1163/ej.9789004152823.i-308.79

Stager L.E., Master D.M. and Schloen J.D. 2011. Ashkelon 3: The Seventh Century B.C. Winona Lake.

Stern E. 2015. Persian Period. In S. Gitin ed. The Ancient Pottery of Israel and Its Neighbors from the Iron Age through the Hellenistic Period 2. Jerusalem. Pp. 565–617.

Winter T. 2019. Lucid Transformations: The Byzantine–Islamic Transition as Reflected in Glass Assemblages from Jerusalem and Its Environs, 450–800 CE (BAR Int. S. 2946). Oxford.