(A-9503) ארז

מעיין מרגוליס, רשות העתיקותFollow

הרשאה/רישיון

A-9503

דוח חפירה

בחודש ינואר 2023 נערכה חפירת הצלה בחלקו הדרומי של קיבוץ ארז (הרשאה מס' 9503-A; נ"צ 158715-869/607433-522; איור 1), לקראת בניית הרחבה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון הקיבוץ, נוהלה על ידי מ' מרגוליס, בסיוע א' אלג'ם וא' מונטגיו (מדידות ופוטוגרמטריה), ו' ליפשיץ (צילום אוויר), ש' ליפשיץ (צילום שטח), י' אלעמור (מנהלה), א' גולני (הנחייה), ג' סרי (כלי חרס), א' פרייברג (תיעוד דיגיטלי), א' אזולאי (ציור תכניות וחתכים), ג' סמאורה-כהן וי' נגר (אנתרופולוגיה פיזית). כן סייעו ע' ברזילי, ע' רסיוק, א' לוי, ש' טל, י' רדשקובסקי, ר' פרוקופייב, ל"ו דייויס, א' קפרנוב, ג' וסיוטין מרשות מרשות העתיקות ופועלים מהרשות הפלסטינית.

החפירה נערכה בשיפולים המזרחיים של גבעה, מצפון לגדר ההיקפית של קיבוץ ארז. הקיבוץ הוקם על גבי חורבות הכפר הערבי דמרה שנבנה על גבי ח'ירבת אבו חדאיד. בסקרים שנערכו באזור תועדו יסודות קירות, רצפת פסיפס, מערות, בורות, עמודים וכותרות ולוקטו ממצאים מתקופות הברונזה התיכונה 2, הברזל והביזנטית (רישיונות מס' S-137/2021 ,S-768/2017 ,S-588/2015 ,S-486/2014). בחפירות בסביבה נחשפו שרידי מבנה המתוארך לתקופה הביזנטית ופסולת בית יוצר (פארן 2007), וכן שלושה קברי ארגז המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (פרייברג 2020).

בחפירה הנוכחית התגלו קברים חפורים באדמה (איור 2), המתוארכים ברובם לתקופה העות'מאנית ובמקצתם לימינו.

התגלו 25 קברים שנחפרו באדמה בכיוון כללי מזרח–מערב. רוב הקברים תוארכו לתקופה העות'מאנית, פרט לארבעה קברים בני ימינו (100L–103L). הקברים מהתקופה העות'מאנית מתחלקים לשני טיפוסים: קברי שוחה וקברי ארגז. התגלו 11 קברי שוחה (L127 ,L126 ,L124 ,L121 ,L120 ,L116–L113 ,L106 ,L104; 0.4 × 1.4 מ', כ-0.3 מ' עומק) חפורים באדמה ומכוסים באבני שדה מגיר או כורכר (כ-0.3 × 0.3 × 0.4 מ' מידות האבנים), ו-14 קברי ארגז (L123 ,L122 ,L119 ,L118 ,L112–L110 ,L108 ,L107 ,L105 ,L103–L100; כ-0.6 × 2.0 מ', 0.50–0.75 מ' עומק) חפורים באדמה, מדופנים באבני שדה ומכוסים בגמלון שנבנה מאבני כורכר מלבניות (0.3 × 0.3 × 0.4 מ'). ברוב הקברים התגלו שרידי עצמות אדם (להלן).

סמוך לקברים 111, 114, 118 ו-126 נמצאו ארבעה שברים של כלי עזה שחורים המתוארכים לתקופה העות'מאנית, ובהם קדרה (איור 1:3), שני שברי קערה (איור 2:3, 3) וקנקן אגירה (איור 4:3). בקבר 105 נמצאו כמה תכשיטים: שלוש טבעות ברונזה, ששתיים מהן נמצאו באזור יד ימין והשלישית באזור יד שמאל; צמיד ברונזה שנמצא באזור יד ימין; וחרוזי זכוכית רבועים שנמצאו באזור הצוואר, שמקורם כנראה בשרשרת. בקבר 111 נמצאו חרוזי תפילה מעץ סמוך לשלד.

העצמות מהקברים

גלית סמאורה-כהן ויוסי נגר

ב-21 מהקברים שנחשפו נמצאו עצמות אדם (נספח 1). העצמות נבדקו בשטח החפירה ולאחר מכן נטמנו בשנית באתר. השתמרות העצמות גרועה, בעיקר בשל שורשים שחדרו לקברים, ולכן היה קושי בשחזור מדדים אנתרופולוגיים מלאים. הערכת הגיל התבססה בעיקר על שלבי בקיעת שיניים, התפתחות השיניים ושחיקתן (Hillson 1986:176–201), אורך מקסימלי של עצמות ארוכות (Ubelaker 1989), איחוי של קצוות בעצמות הארוכות, בחוליות ובאגן (Johnston and Zimmer 1989) ושינויים במבנה העצם הקשורים בגיל הפרטים, בחוליות ובאגן (Brooks and Suchey 1990, Waldron 1991). הערכת המין, המתאפשרת בפרטים בוגרים בלבד, התבססה בעיקר על המורפולוגיה של הגולגולת והאגן ועל מדידות בעצמות הזרוע והירך (Bass 1987:82, 153, 207–215, 230). במקרים אחדים התאפשרה הערכת גובה הפרט, שנקבעה על פי מדידה של אורך עצם הירך (Feldesman, Kleckner and Lundy 1990). במידת האפשר, נעשה רישום של פתולוגיות ותכונות אפיגנטיות בעצמות הגולגולת וביתר עצמות השלד על פי רשימה קבועה (Nagar 2011).

למרות ההשתמרות הגרועה של העצמות, מנח הקבורה במרבית הקברים היה ברור. הקברים שימשו לקבורת יחיד, למעט קבר אחד (L108) ששימש לקבורה של שני ילדים. שני הפרטים נמצאו במנח אנטומי זה לצד זה, ולפיכך סביר שנטמנו בו זמנית. למעט מקרה יוצא דופן אחד (להלן) כל הפרטים הונחו על צד ימין, ראשם בצד מערב ופונה לדרום; מנהג זה מוכר בקבורה המוסלמית (Avni 1996:25–26; Gorzalczany 2007). בקבר 105 נמצא שלד של בחורה צעירה בגיל 15–16 שנים, ובין רגליה זוהו עצמות עובר בגיל לידה. ייתכן שזהו מקרה של מוות כתוצאה מסיבוכים הקשורים בלידה. הנקברת נטמנה על גבה, בניגוד למקובל בקבורה המוסלמית, אולי בשל הריון אסור. הערכת המין התאפשרה בכ-85% מהנקברים הבוגרים, ונמצא ששני המינים מיוצגים באופן שווה למדי. עובדה זו מלמדת שבית הקברות מייצג אוכלוסייה אזרחית רגילה בטווח גילים רחב — בין שנה לשישים שנים. הפרטים נטמנו ללא מנחות קבורה, פרט לחפצים אישיים, כגון צמידים ועגילים שנמצאו לצד עצמותיהם של ילדים או נשים. הערכת הגובה התאפשרה בארבעה נקברים, שבהם נמצאו עצמות ירך שלמות. נקברים אלו זוהו כזכרים בגובה 162, 169, 173 ו-175 ס"מ; ממוצע של כ-170 ס"מ גובה לאדם. העצמות כבדות מאוד למראה ולהן סימני שרירים ברורים.

הפניות

פארן נ"ש 2007. ארז (מזרח). חדשות ארכיאולוגיות 119. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.599-he

פרייברג א' 2020. ח' אבו חדאיד. חדשות ארכיאולוגיות 132. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25800-he

References

Avni G. 1996. Nomads, Farmers and Town-Dwellers: Pastoralist-Sedentist; Interaction in the Negev Highlands, Sixth–Eighth Centuries CE (Supplement to the Archaeological Survey of Israel). Jerusalem.

Bass W.M. 1987. Human Osteology: A Laboratory and Field Manual. Columbia.

Brooks S. and Suchey J.M. 1990. Skeletal Age Determination Based on the Os Pubis: A Comparison of Acsádi–Nemeskéri and Suchey–Brooks Methods. Human Evolution 5:227–238. https://doi.org/10.1007/BF02437238

Feldesman M.R., Kleckner J.G. and Lundy J.K. 1990. Femur/Stature Ratio and Estimates of Stature in Mid- and Late-Pleistocene Fossil Hominids. AJPA 83:359–372. https://doi.org/10.1002/ajpa.1330830309

Gorzalczany A. 2007. The Kefar Saba Cemetery and Differences in Orientation of Late Islamic Burials from Israel/Palestine. Levant 39:71–79. https://doi.org/10.1179/lev.2007.39.1.71

Johnston F.E. and Zimmer L.O. 1989. Assessment of Growth and Age in the Immature Skeleton. In M.Y. Iscan and A.R. Kenneth eds. Reconstruction of Life from the Skeleton. New York. Pp. 11–22.

Hillson S. 1986. Teeth. Cambridge.

Nagar Y. 2011. Human Osteological Database at the Israel Antiquities Authority: Overview and Some Examples of Use. Bioarchaeology of the Near East 5:1–18.

Ubelaker D.H. 1989. Human Skeletal Remains: Excavation, Analysis, Interpretation. Washington.

Waldron T. 1991. The Prevalence of, and the Relationship Between Some Spinal Diseases in a Human Skeletal Population from London. International Journal of Osteoarchaeology 1:103–110. https://doi.org/10.1002/oa.1390010206