(A-8260) ח'ירבת א-תינה

הרשאה/רישיון

A-8260

דוח חפירה

בחודשים אפריל–מאי 2018 נערכה חפירת בדיקה בח'ירבת א-תינה שמצפון-מערב לקיבוץ כפר מנחם (הרשאה מס' 8260-A; נ"צ 182873-3101/628193-235; איור 1), בעקבות הרחבת כביש 383 וחיבורו לתחנת הרכבת הסמוכה קריית מלאכי – יואב. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון רכבת ישראל, נוהלה על ידי א' שמואלי, בסיוע י' ווסל (ניהול שטח), י' אלעמור (מנהלה), א' אלג'ם, מ' קאהן וא' אזולאי (מדידות, שרטוט ותכניות), ד' דגן (צילום שטח והנחיה), א' שפירו (פטרוגרפיה), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), ע' שטרן (כלי חרס), ת' גונן (רפאות כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), י' גורין-רוזן וב' אונונה (כלי זכוכית), א' לסטר (משקולת זכוכית), כ' הרש (ציור זכוכית), ד' גזית (צילום ממצא), ל' סנדברג (נומיסמטיקה; נספח 1), א' רזניצקי ול' קופרשמידט (מעבדת מתכת), א' ג'רמן-לבנון (מעבדה לתיעוד דיגיטלי) וי' אשר וא"ד פיטרס (מעבדה אנליטית). כן סייעו פ' בצר, ס' גנור, ו' ליפשיץ וס' טליס ממרחב דרום ועובדי חברת תיגבור.

ח'ירבת א-תינה משתרעת על גבעה מלאכותית, התחומה כיום מכל צדיה במסילת רכבת ובכבישים. נראה ששרידי החורבה משתרעים מעבר לכבישים ולמסילת הרכבת של ימינו. בחפירה שנערכה בגבעה בעבר נחשפו שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית ומשלהי התקופה העות'מאנית (הדד 2020 [איור 1: 7755-A], ור' שם תולדות המחקר באתר).

בחפירה הנוכחית נפתחו כ-20 ריבועי חפירה בשלושה שטחים (C–A; איורים 2–4) משני צדי כביש 383, והתגלו בהם שרידי יישוב בארבע שכבות מהתקופות הביזנטית (שכבה IV), האסלאמית הקדומה (שכבה III), הממלוכית (שכבה II) והעות'מאנית המאוחרת–ימי המנדט הבריטי (שכבה I); בשכבה II מהתקופה הממלוכית התגלה גם בית קברות (ר' איור 4). בממצאי החפירה שברי כלי חרס וזכוכית, משקולת זכוכית, מטבעות (נספח 1) וטבעת מתכת.

שכבה IV — התקופה הביזנטית

בשטח A נחשפה גת (איור 5), ובה שני משטחי דריכה, ראשי (L116) ומשני (L128). הגת משתרעת אל מחוץ לגבולות החפירה והיא נפגעה מבורות שחדרו את משטחי הדריכה בתקופה העות'מאנית (להלן), ולכן קשה לשחזר את תכניתה. משטח הדריכה הראשי 116 (3.4 × 4.9 מ') רוצף באבני פסיפס גדולות לבנות (4 טסרות לדצימטר), שהונחו על תשתית (0.35 מ' עובי לכל הפחות) עשויה חומר מליטה על בסיס סיד מעורב עם אבנים קטנות וצדפים. בכמה קטעים בקצוות של המשטח נחשף פס (0.15 מ' רוחב) של שלוש שורות של אבני פסיפס, התוחם את המשטח. צמוד למשטח התגלה קיר (W301; כ-3 מ' אורך חשיפה, כ-1.15 מ' רוחב) שתחם אותו ממזרח. הקיר נבנה מיציקה של אבנים קטנות מלוכדות בחומר מליטה גירני מעורב בפסולת כבשן. הקירות התוחמים המערבי והדרומי של משטח הדריכה לא שרדו אך ניתן לשחזר אותם על פי התוואי של תעלות היסוד שלהם (L115 ו-L145; כ-2.1 מ' רוחב). משטח הדריכה המשני 128 מוגבה בכ-0.2 מ' ממשטח הדריכה הראשי, והוא רוצף באבני פסיפס קטנות (8 טסרות לדצימטר) שהונחו על תשתית של אבני שדה קטנות. ממערב וממזרח לגת נחשפו קטעים מחצר (L117 ,L114 ,L113), ובה שברים של קנקני יין מטיפוס קנקני עזה המתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ. עוד התגלו בחפירה בשכבה זו שברי כלי זכוכית מהמאות הד'–הה' לסה"נ ומטבע המתוארך למאה הו' לסה"נ (נספח 1: מטבע מס' 2). ממצאים אלה מלמדים שראשית הפעילות באתר בשכבה IV בתקופה הביזנטית. בקבוק זכוכית שנחשף ותוארך לשלהי התקופה הביזנטית (ר' להלן) מלמד על פעילות באתר עד לסוף התקופה.

שכבה III — התקופה האסלאמית הקדומה

בשטח B נחשפו מבנה ותשתית של מתקן תעשייתי. מהמבנה נחשפו שלושה קירות (W304 — כ-1.5 מ' אורך חשיפה, 0.6 מ' רוחב; W305 — כ-1.5 מ' אורך חשיפה, 0.5 מ' רוחב, כ-1.2 מ' גובה השתמרות; W306 — כ-2.2 מ' אורך חשיפה, 0.4 מ' רוחב; איור 6), התוחמים שני חדרים (L134 ו-L135). הקירות נבנו משתי שורות של אבני שדה שהוקצעו בפן החיצוני בלבד, וביניהן ליבה של אבנים קטנות. תשתית המתקן (L140; איור 7) נבנתה מאבנים קטנות שלוכדו בחומר מליטה בצבע אפור בהיר. בפינה הצפונית-מערבית של הריבוע שבו התגלתה התשתית, נחשף בחלקו אגן חרס שלו דופן כפולה.

בחפירת השכבה נחשפו שברי כלי חרס וכלי זכוכית (להלן) מהמאות הח'–הי' לסה"נ, וכן מטבעות מהתקופות האומיית והפאטימית (נספח 1: מטבעות מס' 4, 5). מטבע נוסף מהתקופה האומיית התגלה בשכבה IV (נספח 1: מטבע מס' 3). המטבע מהתקופה הפאטימית מלמד כי הפעילות באתר נמשכה גם בזמן זה.

שכבה II — התקופה הממלוכית

בשטח B נחשפו כבשן, שלושה קירות ומתקן. הכבשן (L142; כ-1.2 × 1.3 מ'; איור 8) נחפר בקרקע ודופן בטין (0.3 מ' עובי הדופן; 0.1 מ' עובי הרצפה); הטין נצרף במהלך השרפה. לכבשן פתח הזנה (0.4 מ' רוחב) בצד מזרח, שנבנה מאבני גיר. מעל רצפת הכבשן הצטברה שכבת פיח (0.1 מ' עובי), ומעליה התגלתה מפולת של טין צרוף בצבע כתום, שהתמוטטה כנראה מדופן הכבשן. בתוך הכבשן נחשפו חרסים מהתקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית ופסולת של טין, המלמדים שהכבשן שימש אולי לייצור של כלי חרס. מחוץ לכבשן (L121) נחשף מפלס של אפר, כנראה פסולת שמקורה בכבשן.

שניים מהקירות (W303 ו-W310) נחשפו סמוך לכבשן ואולי קשורים אליו. קיר 303 (2 מ' אורך השתמרות) נבנה מאבנים לא מהוקצעות שהונחו על צדן הצר, ואילו קיר 310 נבנה מאבנים בינוניות מסותתות, שרק שלוש מהן השתמרו. הקיר השלישי (W308; כ-2 מ' אורך, 1.8 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה השתמרות) נבנה מאבנים גדולות בשימוש משני וביניהן אבנים קטנות. מצפון לקיר 308 נחשף מפלס של אפר (L138) מעורב בכמות גדולה של חרסים מהתקופה הממלוכית, כנראה חלק מבור אשפה ששימש להטמנת פסולת מהכבשן.

מהמתקן (L125) השתמרו דופן אחת עשויה טין שנצרף באש (1.2 מ' אורך, 0.1 מ' רוחב) ומשטח של אפר מהודק; ייתכן שהוא שימש תנור.

פרט לחרסים שנחשפו בכבשן, התגלו בשכבה גם שברים של צמידי זכוכית מטיפוסים המוכרים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית (להלן). כן נחשף על פני השטח סמוך לכבשן מטבע מהמאה הי"ב לסה"נ (נספח 1: מטבע מס' 6), המתארך אולי את תחילת ההתיישבות באתר בשכבה זו לשלהי התקופה הצלבנית.

בשטח C התגלה בית קברות (איור 9), שנפגע בעבודות בנייה מימינו אך השתמרו בו שני קברי ארגז (L504 ו-L507) וארבעה קנקני שק (B5018–B5016 ו-B6000). קבר 504 (2.4 × 0.8 מ') נבנה בכיוון מזרח–מערב מלוחות של אבני גיר (מידות ממוצעות: 0.4 מ' אורך, 0.2 מ' עובי) שהונחו על צדם הצר. בחלק המזרחי של הקבר השתמר לוח כיסוי יחיד. בקבר נחשף נקבר יחיד ממין זכר, שגילו למעלה מ-30 שנים. הנקבר הונח על גבו, ידיו משולבות על החזה, ראשו בצד מערב ופניו פונות לדרום. קבר 507 (0.7 × 1.8 מ') השתמר באופן חלקי; הוא נבנה מאבני גיר בינוניות ולא השתמרו בו אבני כיסוי. בקבר התגלו שרידי אדם מעטים, ונראה כי הוא נשדד או נפגע בתקופה מוקדמת יותר. מדרום לקבר 504 נחשפה שורת אבנים (L506), אולי חלק מקבר נוסף שלא השתמר. ארבעת קנקני השק נחשפו ממזרח לשני הקברים (L503). הם נקברו באדמה כשפתחם פונה כלפי מטה והשתמרו בשלמותם. שלושה מהקנקנים נחשפו טמונים בשורה, והרביעי נטמן מעט מזרחה מהם.

בית הקברות נמצא בדרום האתר ומסמן את הגבול הדרומי של היישוב בתקופה זו. גורזלזני (Gorzalczany 2009) במאמרו על הקברים מהתקופה הממלוכית וראשית התקופה העות'מאנית, עמד על כך שבמרכז מישור החוף קיים טיפוס מיוחד של בתי קברות המתאפיין בקבורה בקברי ארגז המכוסים בכלי חרס, לרוב בקנקנים. לדעתו, קברים מטיפוס זה הם עדות לאוכלוסייה זרה, ככל הנראה טורקמניים ממזרח אסיה שהיגרו לשטחי האימפריה הממלוכית (Gorzalczany 2009:234–236). נראה כי בית הקברות שנחשף בשטח C שייך לטיפוס זה.

שכבה I — התקופה העות'מאנית המאוחרת וימי המנדט הבריטי

בשטח A נחשפה חצר, ובה שני בורות עגולים (L108 — כ-1.8 מ' קוטר; L126 — כ-1.1 מ' קוטר; ר' איור 5), שנחפרו לתוך רצפת הפסיפס של הגת מהתקופה הביזנטית. בתוך הבורות התגלה אפר, ולכן נראה כי הם שימשו לבישול. סמוך לבורות התגלה תנור עגול עשוי טין (L111; 1.1 מ' קוטר). עוד יוחסו לשכבה זו שני קירות (w300 ו-W302). קיר 300 (2.6 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב) נבנה מאבני שדה בינוניות, שלוכדו בחומר מליטה עשוי טין מעורב באבנים קטנות; הוא השתמר לגובה נדבך אחד. קיר 302 (1 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב) נבנה מיציקה של טין.

בשטח B נחשפו שרידי בנייה דלים בלבד כיוון שהשטח נפגע בעבודות בנייה בימינו. נחשף קיר (W307; כ-2 מ' אורך חשיפה, 0.75 מ' רוחב), שנבנה משתי שורות של אבנים בינוניות שהונחו על צדן הצר וביניהן ליבה עשויה אבנים קטנות. צמוד לקיר 307 נחשף קיר נוסף, צר יותר (W309; כ-1.5 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב), שנבנה מאבנים קטנות. ממזרח לקירות נחשף מפלס של אדמה מהודקת מעורבת עם שבבים של חומר גירני (L136), וממערב להם נחשף משטח של אפר מהודק הניגש לקירות (L137), אולי רצפה.

סמוך לקיר 309 נחשף מצבור שברי כלי עזה שחורים, המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית ולימי המנדט הבריטי. ממצא זה תואם עדויות חוקרים מהמאה הי"ט לסה"נ על קיומו של יישוב במקום (הדד 2020). בפני השטח נחשף מטבע מהמאות הי"ז–הי"ח לסה"נ (נספח 1: מטבע מס' 7) המלמד, ככל הנראה, על ראשית ההתיישבות באתר בתקופה זו.

ממצא כלי החרס

התקופה הביזנטית. ממצא כלי החרס מתקופה זו מתוארך ברובו למאות הה'–הז' לסה"נ. הוא כולל קערות מיובאות מאסיה הקטנה מטיפוס LRC (איור 1:10–3), המתוארכות למחצית הראשונה של המאה הו', העשויות טין מפולם וצרוף היטב, ולהן שפה ישרה המשתפלת מעט כלפי חוץ, מהן קערה אחת (מס' 1) המעוטרת בדגם מקדה; קנקן שק (איור 4:10) שלו צוואר קצר וזקוף הנוטה מעט החוצה ושפה משוכה מעט כלפי חוץ, המתוארך לסוף התקופה הביזנטית והתקופה האומיית; קנקני עזה (איור 5:10, 6), שגופם צר, ארוך ומצולע ובסיסם מעט קמור (מטיפוס 4 על פי החלוקה הטיפולוגית של מג'ראק; Majcherek 1995:169, Pl. 3 Form 4), מהטיפוסים המאוחרים של קנקני עזה שהיו נפוצים במאות הו'–הז' לסה"נ; ופכית מטיפוס FBW (איור 7:10), שגופה מעוטר בפסים אלכסוניים ולה ידית המשתפלת מהשפה לצוואר, הנפוצה במאות הה'–הז' לסה"נ.

התקופה האסלאמית הקדומה. ממצא כלי החרס מתקופה זו מתוארך ברובו למאות הח'–הי' לסה"נ. הוא כולל קערה פשוטה (איור 1:11) מעוטרת בחלקה הפנימי בזיגוג בצבע חום-צהוב ומחופה בחיפוי בצבע אפור מבחוץ; קערות עשויות מטין צלהב ומעוטרות בזיגוג עופרת ומשיכות צבע (איור 2:11, 3), הנפוצות במחצית השנייה של המאה הח'–במאה הי' לסה"נ, המחקות אולי כלי יבוא שיוצרו במסופוטמיה; קדרה (איור 4:11) מעוטרת בסרוק גלי אופקי, ששפתה מעובה ומשתפלת כלפי חוץ, כמוה נפוצות בסוף התקופה הביזנטית ובתקופה האסלאמית הקדומה; כוס עשויה מטין מפולם וצרוף היטב ומעוטרת בחריתות (איור 5:11), המתוארכת לתקופה העבאסית, כנראה וריאנט של כוסות מטיפוס FBW שהיו נפוצות בסוף התקופה הביזנטית ובתקופה האומיית; קדרת בישול (איור 6:11) ששפתה חתוכה ונוטה כלפי פנים ולה שתי ידיות אופקיות, הנפוצה במאות הו'–הי' לסה"נ; מחבת בישול (איור 7:11) שלה שפה משתפלת כלפי חוץ המעוטרת בביהון וחלקה הפנימי מזוגג בזיגוג בצבע שחור, הנפוץ במאות הי'–הי"ב לסה"נ; סיר בישול (איור 8:11) שלו זיווי בצוואר ושפה נוטה כלפי חוץ, הנפוץ בסוף המאה הה' ותחילת המאה הח' לסה"נ; קנקן שק (איור 9:11) שלו צוואר ישר ושפה נוטה מעט כלפי חוץ, הנפוץ בארץ ישראל מסוף המאה הו' ועד המאה הח' לסה"נ; פכים (איור 10:11–12) עשויים טין צלהב, שלהם בסיס שטוח, הנפוצים מהמחצית השנייה של המאה הח' ועד המאה הי' לסה"נ, מהם לפך 12 ידית סרט עשויה גדילים ומעוטרת בעיטורים פלסטיים; צפחת (איור 13:11) עשויה בדפוס מטין צלהב, האופיינית לתקופה האסלאמית הקדומה; ונרות (איור 14:11, 15) עשויים בדפוס, שלהם גוף דמוי שקד המעוטר בטביעות של מוטיבים צמחיים וגיאומטריים, כמוהם נפוצים בין המחצית השנייה של המאה הח' עד המאה הי"א לסה"נ.

התקופה הממלוכית. ממצא כלי החרס מתקופה זו עשוי בחלקו באבניים ובחלקו ביד. הממצא העשוי באבניים (איור 1:12–15) מתוארך למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ, וכולל קערות פשוטות (איור 1:12–3), העשויות בטין בצבע חום-כתום ולהן דופן עבה, כמוהן נפוצות מהתקופה הביזנטית עד לתקופה הממלוכית, ומהן לקערה 1 שפה פשוטה ואילו לקערות 2 ו-3 שפה הנוטה כלפי חוץ; קערה שלה בסיס דיסק (איור 4:12) הנפוצה במאות הי"ב–הי"ג לסה"נ; קערות מזוגגות בזיגוג בצבע אחיד (Monochrome; איור 5:12–7), המתוארכות לסוף המאה הי"ב עד אמצע המאה הי"ג, ומהן לקערה 5 שפה פשוטה המשתפלת מעט כלפי חוץ וחלקה הפנימי מזוגג בצבע חום-כתום, לקערה 6 שפה מעוטרת בביהון המזוגגת בחלקה הפנימי בזיגוג בצבע צהוב ולקערה 7 שפה זקופה המזוגגת בחלקה הפנימי בזיגוג בצבע ירוק; קערה מיובאת (Zeuxippus Ware; איור 8:12), עשויה מטין מפולם היטב וצרוף בטמפרטורה גבוהה וצבעו חום, שלה בסיס דיסק וגוף חצי כדורי והיא מעוטרת בעיטור סגרפיטו ירוק עם מעגלים חד מרכזיים בצבע חום; קערה מזוגגת שלה שפה נוטה כלפי חוץ (איור 9:12), המעוטרת בצבע חום וברצועות גיאומטריות בצבע צהוב, הנפוצה החל מהמחצית השנייה של המאה הי"ב ובתקופה הממלוכית; קערה מזוגגת (איור 10:12) מעוטרת בסגרפיטו בצבעים ירוק, צהוב וחום, שהייתה נפוצה במאה הי"ג לסה"נ; קנקני שק (איור 11:12, 12) הנפוצים בתקופה הממלוכית ובראשית התקופה העות'מאנית, שלהם בסיס מעוגל, גוף נפוח מעט, רכס מתחת לשפה וידיות אוזן רחבות, מרוכסות וזקופות, היוצאות סמוך לבסיס הצוואר ונמשכות לכתף הכלי, וכן עיטור של חריטה גלית בצוואר של קנקן 11 ועיטור של סירוק גלי בחלקו התחתון של קנקן 12; קנקן שק שלו שפה משתפלת כלפי חוץ וצוואר הנוטה מעט כלפי חוץ (איור 13:12), הנפוץ בתקופה הממלוכית ובראשית התקופה העות'מאנית; קנקן שלו צוואר ארוך ושפה נוטה מעט כלפי חוץ (איור 14:12) הנפוץ בתקופה הממלוכית; צפחת (איור 15:12) שלה רכס על הצוואר ושפה פשוטה, האופיינת לתקופה הממלוכית; ונר (איור 16:12) עשוי בדפוס, שגופו מעוטר בדגמים גאומטריים, ולו ידית אחיזה מעוגלת, הנפוץ בתקופה הממלוכית. הקנקנים מהחפירה נמצאו נעוצים בקרקע, ושימשו ככל הנראה לכיסוי קברי ארגז.

ממצא כלי החרס העשוי ביד כולל סירי בישול (איור 13) וכלים מעוטרים בצבע (איור 14). סירי הבישול העשויים ביד יוצרו מטין גס ובו שבבי אבנים קטנות וליבה אפורה, ראשיתם במאה הי"ב והם נפוצים במאות הי"ג–הי"ד לסה"נ. לסיר 1 בסיס טבעת, לסיר 2 שפה זקופה הנוטה מעט כלפי חוץ, לסיר 3 שפה פשוטה וידית אוזן משוחה כלפי מעלה ולסיר 4 ידית נקב. הכלים המעוטרים בצבע ועשויים ביד עוטרו במשיכות צבע בדגמים גיאומטריים; הם נפוצים במאות הי"ג–הי"ד לסה"נ וממשיכים להיות בשימוש גם במאה הט"ו לסה"נ. כלי החרס ממשפחה זו מתאפיינים בטין גס מעורב בשבבי קש ושבבי אבנים קטנות, ואיכות צריפתם אינה אחידה לרוב וליבת הכלי אפורה. הם כוללים קערות (איור 1:14, 2) שלהן שפה פשוטה, המעוטרות בחלקן הפנימי; קערות (איור 3:14, 4) שבסיסן שטוח והן מעוטרות בחלקן החיצוני; פכים (איור 5:14–7) שצווארם גבוה ונוטה מעט כלפי חוץ, המעוטרים מבפנים ומבחוץ, ומהם לפך 7 ידית צבועה המשוכה מהצוואר לכתף; וידיות סל (איור 8:14, 9) מעוטרות בצביעה.

התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. ממצא כלי החרס מתקופות אלה כולל ברובו כלי חרס מטיפוס כלי עזה השחורים (איור 1:15–7), המתאפיינים בטין בגוון אפור-שחור, ובהם קערה (איור 1:15) ששפתה מעובה ומזווה ובה שני רכסים והיא מעוטרת בחריתה גלית; קערה (איור 2:15) ששפתה מעובה ומזווה; קדרות (איור 3:15, 4; ערבה ומשארת) ששימשו להכנת בצק ללחם, מהן קדרה 3 היא קדרה פשוטה שלה שפה ישרה המשתפלת מעט כלפי מטה ולקדרה 4 שפה ישרה; קנקן (איור 5:15; ג'רה) ששימש להובלת מים, שלו רכס על הצוואר ושפה גבוהה מתעגלת כלפי חוץ; פך ששימש לשתיית מים (איור 6:15; בריק), שלו צוואר גבוה, המצולע בחלקו העליון, שפה מזווה ושתי ידיות המשתפלות מבסיס הצוואר לגוף; פך עשוי מטין בצבע חום-כתום (איור 7:15; בריק), ששימש לשתיית מים, ולו צוואר גבוה מעובה בחלקו העליון, שפה מעוגלת ושתי ידיות המשתפלות מבסיס הצוואר לגוף; וזרבובית (איור 8:15) שלה גוף גלילי, השייכת לפך לשתיית מים.

עוד התגלו מקטרות חרס לעישון טבק מסוף התקופה העות'מאנית (איור 1:16–5), העשויות בדפוס ולהן קנה ארוך ורחב, שידרית שטוחה וארובה רחבה שלה בסיס קעור. מקטרות 1 ו-2 עשויות טין בגוון לבן-קרם והן היו נפוצות במאה הי"ח לסה"נ. בשידרית מקטרת 1 רכס, ידית נקב ושפה מעוגלת המעוטרת בטביעות קנה. לשידרית מקטרת 2 שפה פשוטה המעוטרת בעיטור מקדה. מקטרות 3–5 עשויות טין חום מפולם וצרוף היטב, ולהן ארובה ושפה רחבה שעוטרו בעיטורי טביעה ומקדה, והן היו נפוצות במאה הי"ט לסה"נ.

חפצי הזכוכית

יעל גורין-רוזן

בחפירה נמצאו כ-50 שברי זכוכית הניתנים לזיהוי ותיארוך, מהם כלים אחדים, המתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית והאומיית, ומבחר צמידים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית. כמו כן, נמצאו כלים וצמידים המתוארכים למאה הכ' לסה"נ. כלי זכוכית מתקופות אלה נמצאו גם בחפירה קודמת באתר (וינטר 2020). כן התגלה נתז של זכוכית גולמית.

הכלים. בכלים מהתקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית קערה שלה בסיס טבעת חלול מוגבה (איור 1:17), בקבוק או פכית שלה שפת משפך מעוגלת באש עם כפל הצבוט החוצה מתחת לשפה (איור 2:17) ושפת משפך של בקבוק או פכית, המקופלת פנימה ומעוטרת בחוט זכוכית אופקי עבה מתחת לשפה (איור 3:17). לקערה ולבקבוק/פכית מס' 2 יש מקבילות במכלולים מהאזור המתוארכים למאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ: מקבילות לקערה מס' 1 נמצאו בעונת החפירות הקודמת באתר (וינטר 2020: איור 4:20) ובח'ירבת אל-נענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:86–88, Figs. 6:3–7, 30:1, 2), ולבקבוק/פכית מס' 2 מקבילות בח'ירבת אל-נענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:97–98, 135, 138, Figs. 10:3, 33:13) עם השוואות לקברים בחורבת רימון, הר הזיתים, שומרון וחמת גדר. בקבוק/פכית מס' 3 עשוי מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק, והוא אופייני לתקופות הרומית הקדומה והתיכונה ולכלים שאיכותם גבוהה יותר, ובהם למשל קבוצת כלים שנמצאה בחורבת גנים מדרום-מערב לתל בית שמש (גורין-רוזן 2022: איור 20). בקבוקים ופכיות שצורתם דומה נמצאו בח'ירבת אל-נענה, אך טיב החומר ממנו הם עשויים שונה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:98–100, 103, 135, 138, Figs. 11:6, 7, 13:1, 33:7–9, ושם הפניות רבות נוספות). חיזוק לאפשרות שכלי זה משקף תקופה קדומה יותר בחיי היישוב מתקבל משבר קטן מאמצע בסיס של כלי (L139; לא צויר), שטיב הזכוכית שלו אופייני לתקופה הרומית הקדומה או התיכונה.

מהתקופה הביזנטית נחשף בקבוק (איור 4:17), שיוצר מזכוכית בגוון כחלחל בהיר המכילה הרבה בועיות וגופיפים שחורים, שפתו זקופה ומקופלת פנימה ודופנו דקה ומתעבה כלפי מטה. בקבוק דומה נמצא בחפירה קודמת באתר, במילוי מעל מפלס חיים שתוארך לתקופה הביזנטית (וינטר 2020: איור 2:20). טיפוס זה ממשיך להופיע גם בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האומיית.

מהתקופה האסלאמית הקדומה התגלו שלושה חפצי זכוכית. מהתקופה האומיית התגלתה זרבובית של אלמביק (איור 5:17). זהו כלי דמוי כוס קטנה עם זרבובית מתחת לשפה. הזרבובית שבורה בחיבור לגוף וקצהּ הצר חתוך בקפידה. כלים אלה שימשו לזיקוק או מיצוי של נוזלים, אולי תרופות או שמנים אתרים. אלמביקים רבים מהטיפוס הזה נמצאו בחפירות במכלולים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה, בעיקר במכלולים מהתקופה האומיית ברמלה, בית שאן וח' א-ט'היריה (Jackson-Tal 2012:68*, Fig. 3:51, 52, ור' שם הפניות נוספות). כן התגלה שבר מבסיס בקבוקון שחתכו מרובע (L114; לא צויר). הבקבוק יוצר מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון צהבהב-ורדרד, דופנו עבה ובסיסו מתכנס פנימה בחלק הפנימי לקצה חרוטי ואילו בחוץ הדופן ישרה. על התחתית יש צלקת גסה של מוט הזגג. בקבוקים אלה אופייניים מאוד לתקופות העבאסית והפאטימית, תכולתם קטנה וסביר להניח ששימשו לתמרוקים, לשמנים ריחניים או לתרופות (Gorin-Rosen 2010:231–232, Pl. 10.5:4). מהתקופה הפאטימית נחשפה גם משקולת מזכוכית (ר' להלן, לסטר), המלמדת על מערכת כלכלית מסודרת ביישוב ששכן במקום בתקופה זו.

הצמידים (איור 6:17–13). נמצאו כמה שברי צמידים, רובם מעוטרים, מטיפוסים המוכרים בתקופות הממלוכית והעות'מאנית. צמיד מס' 6 הוא צמיד קטן ופשוט, ללא עיטור, שיוצר מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל מאיכות נמוכה, המכילה בועיות רבות וגופיפים שחורים. עיבוד הצמיד מרושל, ובחלקו הפנימי ניכרים סימני עיבוד של כלי מתכתי. לצמיד חתך שצורתו חצי עיגול שאינו סימטרי ועוביו משתנה.

צמידים 7 ו-8 הם צמידים מסובבים, שחתכם עגול והם מעוטרים בחוטים; הם נמצאו ביחד באותו סל. צמיד מס' 7 יוצר מזכוכית מעבירה אור בגוון טורקיז, והוא מעוטר בחוט לבן דק, המסובב בצפיפות באופן שאינו אחיד ובולט בחלקו מעט מעל פני שטח הצמיד. הוא מכוסה בליה שחורה וססגונית היוצרת מראה אטום. צמיד מס' 8 יוצר מזכוכית שקופה בגוון ירקרק בהיר, והוא מעוטר בחוט אדום עבה התחום בחוטים לבנים אטומים דקים מאוד. צמידים מסובבים המעוטרים בחוטים צבעוניים הופיעו כבר בתקופה האומיית, אבל אופייניים יותר לתקופות מאוחרות, ובעיקר לתקופה העות'מאנית (ר' טיפוס C של שפאר;Spaer 1992:49–50 ).

צמידים 9–11 מעוטרים בכתמים צבעוניים וחתכם בצורת חצי עיגול. שלושתם יוצרו מזכוכית כהה הנראית שחורה עם עיטורים בכתמים בצבעים שונים. מצמיד מס' 9 שרד כשליש מהקוטר, והוא מעוטר בכתמים של זכוכית בגוון ירוק, התחומים בזכוכית צהובה עם נגיעה כתומה; הוא מכוסה בליה כסופה. חתכו של צמיד מס' 10 אינו אחיד, והוא עשוי מזכוכית סגולה כהה, הנראית שחורה, ומעוטר בכתם מזכוכית ירוקה אטומה ועליה חוט זכוכית כהה ומצידה חוטי זכוכית צהובה אטומה. צמיד מס' 11 שבור ורק קטע קטן מהדגם שרד. הצמיד יוצר מזכוכית ירוקה כהה מאוד, הנראית שחורה, ומעוטר בכתמים המשלבים זכוכית ירוקה וצהובה. הצמידים הללו שייכים לקבוצה המכונה על ידי שפאר Bracelets with semicircular cross section and patch pat tern, המתוארכת למן התקופה הממלוכית ואילך, ובעיקר לתקופה העות'מאנית (Spaer 1992:52–55, Table 3:3d(a), Fig. 13).

לצמיד מס' 12 חתך בצורת חצי עיגול עם בליטה של החוט בחלקו הקמור. הוא עשוי מזכוכית בגוון טורקיז, המעבירה מעט אור, ומעוטר בכתמי זכוכית בגווני צהוב וכתום לסירוגין ועליהם עיטור בחוט דק מסובב המשלב חוט כהה, ככל הנראה סגול כהה ולבן אטום, מסובבים בצפיפות. צמיד זה שייך לקבוצה המכונה על ידי שפאר Bracelets with pointed cross section and patch pat tern with twisted trail in white and black, המתוארכת בעיקר לתקופה העות'מאנית (Spaer 1992:54–55, Table 3:1d(1)a, 4d(1)a, Fig. 11).

לצמיד מס' 13 חתך משולש מאורך. הוא עשוי מזכוכית ירוקה מעבירה אור ומעוטר בהיקפו בפס זכוכית ירוק אטום ובשני חוטי זכוכית דקים דו-גוניים מזכוכית כהה וזכוכית צהובה מסובבים ומוצמדים לשני קודקודים. צמיד זה שייך לקבוצת הצמידים המכונה על ידי שפאר Bracelets with obliquely pointed cross section with twisted trails, המתוארכת לתקופה העות'מאנית (ראה טיפוס D4 של שפאר; Spaer 1992:51–55, Table 3:4e(c), Fig. 15).

נתז של זכוכית גולמית. בפני השטח נחשף נתז קטן של זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק (L106; כ-0.3 × 2.0 × 2.0 ס"מ), שחתכו משולש. מציאתו של נתז זכוכית גולמית יחיד אינה יכולה ללמד על קיומו של בית מלאכה במקום, שכן נתזים מסוג זה שימשו גם לחיתוך. לשימוש בזכוכית לצרכי חיתוך יש אישוש במקורות הכתובים, ובהם התלמוד הבבלי, למשל במלאכת האריגה "... רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ... זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר [כישור האורגים]" (בבלי, משנה שבת ח, ו), או במלאכת השחיטה וחיתוך הבשר "... בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה..." (בבלי, חולין טז, ב). יחד עם זה, בתי מלאכה נחשפו באתרים רבים באזור, ועל כן אפשר שהיה כזה גם בח'ירבת א-תינה, אך נדרשים ממצאים נוספים לאישוש השערה זו.

למרות ההשתמרות הירודה של החומר, הוא מלמד על התרבות החומרית של היישוב בתקופות השונות. כלי הזכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית משקפים את המסורת המקומית המוכרת היטב מאתרים רבים באזור. כלים אלה נמצאו גם בקברים ובפסולת בית המלאכה שהתגלה בח'ירבת אל-נענה ובאתרים נוספים. הממצא משלהי התקופה הביזנטית ומהתקופה האסלאמית הקדומה מלמד על יישוב עם מערכת כלכלית או שוק, שבו נעשה שימוש במשקולת זכוכית חתומה. מהתקופה העות'מאנית שרדו בעיקר שברי צמידים המוכרים היטב מאתרים שבהם התקיים יישוב בפרק זמן זה.

משקולת זכוכית

אילה לסטר

בפני השטח התגלתה משקולת זכוכית סגלגלה בצבע ירקרק-אפרפר בהיר, המכילה בועיות רבות ומכוסה בליה ססגונית וחולית (L118, סל 1191; 1.5–1.6 מ' קוטר; 1.4 גרם; איור 18). ערכה של המשקולת הוא חצי דירהם, שמשקלו 1.44 גרם, אך היא שוקלת פחות כיוון שהתבלתה והתקלפה. על המשקולת הוטבעה כתובת ובה שתי שורות בנות מילה אחת בכל שורה:

الامام — אל-אמאם

معد — מעד

הכתובת מציינת את שמו של הח'ליף הפאטימי מעד אבו תמים אל-מסתנצר באללה הג' (427–487 לספירת ההיג'רה, 1035–1094 לסה"נ). האותיות אליף ולאם מופיעות בצפיפות מעט מעל תחילת המילה 'אמאם'. קצה האות מים בסיום המילה מתפתל כלפי מעלה, וכך גם קצה האות דאל בסיום המילה 'מעד'. הכתובת משובשת והאותיות אינן ברורות ואינן בולטות די הצורך, אולי כי הרושמה הייתה בשימוש פעמים רבות והתבלתה או שהטמפרטורה שבה הייתה הזכוכית בזמן ההטבעה הייתה נמוכה מדי.

משקולת נוספת הנושאת את שמו של ח'ליף זה נחשפה בחפירה בעכו (טפר 2021). משקולות דומות נוספות, שערכיהן דינאר, דירהם וחלקיהם, מופיעות באוסף של המוזיאון הבריטי (Lane-Pool 1891: Nos. 240–245, 245g, 246–250, Pl. VI), באוסף הלאומי בדמשק (Launois 1969: Nos. 117–126, Pl. III) ובשני פרסומים בנושא משקולות זכוכית מהתקופה הפאטימית (Balog 1971–1972: Nos. 24–26, Pl. IX; Balog 1973:255–256, 273–274, Pl. XI: Nos. 255.1, 255.2).

טבעת מתכת

על פני השטח סמוך לכבשן מהתקופה הממלוכית נחשפה טבעת ברונזה פשוטה (L109, סל 1061; איור 19), השבורה בחלקה התחתון. על ראש הטבעת חריטות רדודות, אולי שרידי עיטור גיאומטרי או כתובת שלא ניתנת לקריאה. טבעות דומות מהתקופה הממלוכית ועליהן עיטורים בדגמים גיאומטריים או כתובת בערבית נחשפו בגני טל (Amitai-Preiss 2021:289, Fig. 1).

סיכום

ממצאי החפירה מצטרפים לאלה מחפירתו של הדד ומלמדים על התקופות שבהן התקיים יישוב באתר. ייתכן שהמטבע ושני כלי הזכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת מתארכים את זמן היווסדו של היישוב. העדויות הברורות להתיישבות באתר בתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ) הן הגת, כלי החרס הרבים מהתקופה, ובהם שפע של קנקני עזה לאגירת יין, וכלי הזכוכית מהתקופה. ייתכן שהגת מלמדת כי חלקו הדרומי של האתר שימש לתעשיית יין בעת הזו. שרידי הבנייה ושברי כלי החרס והזכוכית, ובהם שבר אלמביק ששימש אולי לצרכי רפואה, מלמדים כי ההתיישבות באתר המשיכה גם בתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' ואולי אף הי"א לסה"נ), וכי בשלב זה שימש חלקו הדרומי של האתר למגורים. ייתכן כי ממצא כלי החרס ומשקולת הזכוכית מהתקופה הפאטימית (המאות הי'–הי"א לסה"נ) מלמדים כי היישוב באתר המשיך להתקיים גם בעת הזו. לאחר תקופת נטישה של האתר, חודשה ההתיישבות בו בתקופה הממלוכית. בממצא כלי החרס מתקופה זו שפע של כלים עשויים אובניים, חלקם מיובאים, כלי חרס עשויים ביד, מטבעות וצמידי זכוכית, המלמדים על קיומו של יישוב במקום במאות הי"ג–הי"ד לסה"נ ועל פריחה יישובית. באתר פעל בתקופה זו כבשן קטן, ששימש אולי לייצור כלי חרס. ייתכן שקברי הארגז המכוסים בקנקנים שנחשפו בבית הקברות מדרום ליישוב מלמדים כי באתר התיישבה אוכלוסייה חדשה שמקורה במזרח אסיה. לאחר תקופת נטישה של כמה מאות שנים חודשה ההתיישבות באתר בשלהי המאה הי"ח לסה"נ, והיא נמשכה עד המחצית הראשונה של המאה הכ'. הממצאים הדלים שהתגלו בחפירה מזמן זה מלמדים על התיישבות ארעית, אולי בבקתות עשויות בוץ ולצדן חצרות עם תנורים חפורים בקרקע ומתקנים.

הפניות

גורין-רוזן י' 2022. ממצא הזכוכית. בתוך א' קוגן-זהבי. חורבת גנים. חדשות ארכיאולוגיות 134.

https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26211-he

הדד א' 2020. ח' א-תינה (כפר מנחם). חדשות ארכיאולוגיות 132. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25694-he

וינטר ת' 2020. ממצא כלי הזכוכית. בתוך א' הדד. ח' א-תינה (כפר מנחם). חדשות ארכיאולוגיות 132. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.25694-he

טפר י' 2021. עכו, רחוב העמל. חדשות ארכיאולוגיות 133. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.26039-he

References

Amitai-Preiss N. 2021. Four Inscribed Bronze Rings from Gane Ṭal. ‘Atiqot 102:289–292. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1956

Balog P. 1971–1972. The Fātimid Glass Jeton. Annali dell’Istituto italiano di numismatica 18–19:175–264.

Balog P. 1973. The Fātimid Glass Jeton. Annali dell’Istituto italiano di numismatica 20:121–212.

Gorin-Rosen Y. 2010. The Islamic Glass Vessels. In O. Gutfeld. Ramla: Final Report on the Excavations North of the White Mosque (Qedem 51). Jerusalem. Pp. 213– 264.

Gorin-Rosen Y. and Katsnelson N. 2007. Local Glass Production in the Late Roman– Early Byzantine Periods in Light of the Glass Finds from Khirbat el-Ni‘ana. ‘Atiqot 57:73–154. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1761

Gorzalczany A. 2009. A New Type of Cemetery from the Late Mamluk and Early Ottoman Periods from Central Israel. Levant 41/2:223–237. https://doi.org/10.1179/007589109X12484491671211

Jackson-Tal R.E. 2012. The Early Islamic Glass Finds from Khirbat el-Thahiriya. ‘Atiqot 71:57*–72*. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1563

Lane-Poole S. 1891. Catalogue of Arabic Glass Weights in the British Museum. London.

Launois A. 1969. Estampilles, Poids, Étalons Monétaires et Autres Disques Musulmans en Verre. Bulletin de Études Orientales 22:70–121.

Majcherek G. 1995. Gazan Amphorae: Typology Reconsidered. In H. Meyza and J. Młynarczyk eds. Hellenistic and Roman Pottery in the Eastern Mediterranean—Advances in Scientific Studies (Acts of the II Nieborów Pottery Workshop, Nieborów, 18–20 December 1993). Warsaw. Pp. 163–178.

Spaer M. 1992. The Islamic Glass Bracelets of Palestine: Preliminary Findings. JGS 34:44–62.