(A-9092) תל אביב, רחוב פנחס לבון

מור ויזלFollow

הרשאה/רישיון

A-9092

דוח חפירה

בחודש אוגוסט 2021 נערכה חפירת בדיקה ברחוב פנחס לבון בדרום תל אביב (הרשאה מס' 9092-A; נ"צ 178591-606/661276-331; איור 1), לקראת סלילת שביל אופניים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת נת"ע, נוהלה על ידי מ' ויזל, בסיוע י' עמרני וז' לוטן (מנהלה), ע' יוניש (מדידות ושרטוט), א' ויגמן וק' סגל (צילום שטח, מדידות ופוטוגרמטריה), ע' תמיר (גלאי מתכות), א' דגוט (GIS), ד' גזית (צילום ממצא), מ' אבו (תכניות), א' טקסל (כלי חרס), י' גורין-רוזן ות' וינטר (זכוכית; נספח 1), ל' פרי-גל ומ' חאטר (ארכיאוזואולוגיה; נספח 2), א' רזניצקי (מעבדת מתכות), א' שפירו (כלי צור), י' טפר (הנחיה), א' גורזלזני, י' אלישע, ל' ראוכברגר וא' ששון (ייעוץ), ד' ברקן וד' אבו-סלאח ממחוז תל אביב ברשות העתיקות ופועלים מאזור שכם.

בעיר יפו החלה באמצע המאה הי"ט לסה"נ התפתחות מואצת, המיוחסת להגירה מצרית ולהתיישבות אוכלוסייה חדשה בעיר ובסביבתה (גרוסמן תשס"ט). היבטים חקלאיים וטכנולוגיים של התפתחות זו ניכרים היטב בהתרחבות הפרדסים סביב העיר ובהקמתם של בתי פרדס, ובהם בארות (ביארות), בריכות, מערך תעלות להובלת מים להשקיה, מבני משק וסביל (ששון תש"ע). ככל ששטחי הפרדסים גדלו והתרחקו מהעיר גדל הצורך בהקמת בתי פרדס נוספים לשימוש החקלאים והבעלים. בקרבת החפירה מוכרים כמה בתי פרדס, שהקרוב ביותר הוא 'ביארת מוסאי' המרוחק כ-100 מ' מצפון לחפירה (ששון תש"ע:65–66; רייס 2026, ור' שם הפניות לבתי פרדס נוספים בסביבה).

בחפירה הנוכחית נפתחו חמישה ריבועים (איורים 2, 3), ונחשפו מערכת של תעלות מים ושרידי מבנה, אולי חלק מבית באר, המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית. הממצא בחפירה כלל בעיקר שברי כלי חרס וכלי זכוכית, פריטי מתכת רבים ושרידי בעלי חיים.

תעלות מים

נחשפו ארבע תעלות מים (D–A), שנבנו מאבני כורכר קטנות ובינוניות שלוכדו בחומר מליטה אדמדם והושתתו על אדמת החמרה המקומית. התעלות טויחו בחלקן הפנימי בטיח אפור שהונח על תשתית של טיט לבן (כ-1 ס"מ עובי). בתעלות C–A השתמר טיח אפור גם על הפן העליון של דופנות התעלה. התעלות לא נחשפו במלואן, והן ממשיכות אל מחוץ לגבולות החפירה. על פי עדויות של תושבים מקומיים, מתחת לכביש שממערב לחפירה הייתה בעבר באר, אך היא כוסתה עם סלילת הכביש; ייתכן כי באר זו הזינה את התעלות, אך בשלב זה אין לכך הוכחה. בחפירה התגלו פריטי מתכת ששימשו בבאר אנטיליה, המרמזים על קיום של באר סמוכה.

תעלה A (L105; כ-16 מ' אורך חשיפה, 0.45 מ' עומק מרבי). התעלה הושתתה על מילוי של טיט ואבני שדה קטנות. הדופן הדרומית שלה משותפת עם תעלה B (איור 4). היא משופעת מצפון-מערב לדרום-מזרח. בתעלה זוהו שני שלבי שימוש (איור 5): שלב קדום (L111), שבו הייתה התעלה בעומקה המרבי, ושלב מאוחר (L149), שבו הוגבהה קרקעית התעלה.

תעלה B (L104; כ-29.5 מ' אורך חשיפה, 0.45 מ' עומק מרבי). שיפוע התעלה הוא מצפון-מערב לדרום-מזרח. עובי דופנות התעלה אינו אחיד: עובי הדופן המזרחית הוא 0.2 מ' ואילו עובי הדופן המערבית הוא 0.5 מ'. בדופן המזרחית של התעלה זוהו שני שלבים: בשלב הקדום טויחה דופן התעלה, ואילו בשלב המאוחר הוגבהה הדופן באבני שדה קטנות ללא חומר מליטה וללא טיוח. בשליש הדרומי של התעלה, במפגש עם תעלות C ו-D, נחשפה בריכה מלבנית קטנה (0.22 × 0.40 מ'; איור 6), ששימשה כנראה לוויסות המים לפני חלוקתם לשתי תעלות נוספות. במפגש עם תעלות C ו-D שרד גם קטע מצינור חרס (כ-0.12 מ' קוטר), ששימש אולי לייעול זרימת המים בנקודת המפגש של התעלות. ממזרח לתעלה בקטע זה התגלה צינור פלדה מאוחר, שפגע בדופנה המזרחית.

תעלה C (L137; כ-1.8 מ' אורך חשיפה, כ-0.2 מ' עומק). התעלה מתפצלת מתעלה B לכיוון צפון-מערב. מהתעלה נחשף קטע קצר שלא מאפשר להבחין בשיפוע, אך נראה כי היא משופעת ממזרח למערב. בשלב מאוחר נסתמה התעלה בטיח אפור בנקודת ההתפצלות מתעלה B, וכנראה הוצאה משימוש מסיבה שלא הובררה בחפירה.

תעלה D (L107; כ-9 מ' אורך חשיפה, כ-0.2 מ' עומק). התעלה מתפצלת מתעלה B לכיוון מזרח, והיא משופעת ממערב למזרח. בחלקה המערבי של התעלה התגלו שרידי טיח, המעידים אולי שגם בה היה שלב מאוחר שבו הוגבהה קרקעיתה. גם בתעלה זו השתמר קטע מצינור החרס (כ-0.12 מ' קוטר).

שרידי מבנה

נחשפו שני קירות היוצרים פינה (W133 ו-W148) ואומנה (L145; כ-1.3 × 1.5 מ'; איור 7) שנבנתה ביניהם; הקירות והאומנה נבנו מאבני גוויל והשתמרו לגובה מרבי של עשרה נדבכים. שני הקירות ניגשים אל תעלה B ותוחמים מתחם אדריכלי רבוע. מרבית הממצא שנאסף בחפירה התגלה בתוך מתחם זה ומתוארך לתקופה העות'מאנית. הוא כולל שברי כלי חרס, כלי זכוכית (ר' נספח 1), אבן צור יחידה, פריטי מתכת רבים ועצמות בעלי חיים. ייתכן שמתחם ריבוע זה שימש חצר פתוחה של מבנה ששכן ממערב ולא נחשף בחפירה.

הממצא

הממצא הקרמי מהחפירה מתוארך לתקופה העות'מאנית וכולל כלים מקומיים, ובהם כלי עזה שחורים וכלים מיובאים. הכלים המקומיים כוללים קערות (איור 1:8–14), סירי בישול (איור 15:8), פערור (איור 16:8), קנקן אנטיליה (איור 17:8), פכים (איור 18:8–21), עציץ (איור 22:8), מקטרת (איור 23:8), כלי כוורת (איור 24:8), שדומים לו נמצאו בתל יאבא (Tsuk, Bordowicz and Taxel 2016: Fig. 37:6), וצינור חרס (איור 25:8). הכלים המיובאים כוללים קערות פורצלן מעוטרות (איור 1:9–7), ובהן קערה עם חותם אריה (איור 4:9), וכוס לקפה (איור 8:9). כן נמצאו רעפי חרס רבים, חלקם מטיפוס 'רעפי מרסי' (איור 10).

ממצא הזכוכית מהחפירה מתוארך למן סוף המאה הי"ט עד המאה הכ' לסה"נ (ר' נספח 1).

אבן הצור שהתגלתה בחפירה היא אבן מעובדת, ששימשה מצת לרובה בריח צור (איור 12; Gun Flint).

פריטי המתכת כוללים כלי עבודה, שחלקם קשור לחקלאות, ופריטים הקשורים לבאר אנטיליה ולמבנה ששכנו כנראה בקרבת מקום. נמצאו טורייה (איור 1:11), אביזרים ששימשו בבאר אנטיליה (איור 2:11, 3), אזמל (איור 4:11), אביזר להחזקת בעלי חיים (איור 5:11), ציר לדלת או לחלון (איור 6:11), מסמרי ברזל (איור 7:11), קערת אמייל (איור 8:11), פרסה (איור 9:11), שן של מחרשה (איור 10:11), קערת נחושת מעוטרת (איור 11:11), לוחית נחושת מעוטרת (איור 12:11) וראש של נרגילה (איור 13:11). ייתכן כי לוחית הנחושת המעוטרת שימשה כיסוי לכלי או לקופסת טבק.

שרידי בעלי חיים

לי פרי-גל ומוחמד חאטר

שרידי בעלי החיים נחשפו בתוך תעלות ההשקיה ובסביבתן (0.4–1.0 מ' עומק), יחד עם שברי כלי חרס וממצא קטן המתוארכים לתקופה העות'מאנית. העצמות נאספו ידנית בארגז ארכיב סטנדרטי אחד. זיהוי העצמות נעשה בעזרת האוסף המשווה של המעבדה לארכיאוזואולוגיה באוניברסיטת חיפה. העצמות זוהו לרמת המין וחלק השלד על פי פרוטוקול הזיהוי של דיוויס (Davis 1992), ונבחנו בהן סימני טפונומיה במטרה לאתר סימני חיתוך (Seetah 2006), פתולוגיות (Bartosiewicz 2008), לעיסת טורפים (Fisher 1995) ושרפה (Stiner et al. 1995). גילאי הצאן, הבקר והגמל נקבעו על פי מידת איחוי העצמות (Haber 2001) ועל פי בקיעת/שחיקת השיניים (Payne 1973). סימני מזג אוויר ונזקי סביבה נבחנו על פי הקטגוריות שהציב ברנסמאייר (Behrensmeyer 1978). מידת הפרגמנטציה תוארה לפי מדד שלמות העצם (באחוזים מן העצם השלמה).

הממצא כלל שברי עצמות רבים, ומהם זוהו 14 עצמות ושיניים (נספח 2), השייכות לגמל (N=7), לצאן (עז וכבש; N=4) ולבקר (3=N). בקרב הצאן והבקר זוהו בעיקר עצמות מאוחות ושיניים קבועות, המעידות לרוב על פרטים בוגרים.

בחינת פני השטח של העצמות העלתה כי הן לא נחשפו לשרפה, לפגעי מזג אוויר או לנזקי טורפים ומכרסמים, ועל כן נראה כי הן הוטמנו במהירות בקרקע לאחר מועד הצריכה. נראה כי מקורם של רוב הסימנים הטפונומיים בפעילות אנושית. על חמישה חלקי שלד של צאן ובקר זוהו סימני חיתוך וניסור (נספח 1:2–5); החיתוך אופייני להפרדת הבשר מהעצמות, והניסור אופייני לעיבוד עצמות (איור 1:13, 2).

העובדה שמקורם של רוב השרידים הוא מבעלי חיים בוגרים עשויה להעיד על ניצול הצאן והבקר לטובת מוצרי משנה כגון חלב וצמר וכן להמשכיות העדר. העצמות המעובדות הן עדות לשימוש בעצמות כחומר גלם. שיטת העיבוד וסוג העצם של העצמות המעובדות שהתגלו בחפירה מתאימים למשל לשימוש כפריט עיטורי בתעשיית הרהיטים (ר' לדוגמה Choyke and O'Connor 2013).

סיכום

בחפירה נחשפו מערכת של תעלות ושרידי קירות משלהי התקופה העות'מאנית. הקרבה בין התעלות לקירות מעידה כנראה על הקמתם בד בבד ועל תקופת שימוש זהה. בתעלות זוהו שני שלבי בנייה. בנוסף, התגלו בהן כמה מאפיינים המבדילים אותן מתעלות אחרות בסביבה, ובהם הדופן המשותפת של תעלות A ו-B, דופנות גבוהות במיוחד והיעדר פתחי השקיה. ייתכן כי מאפיינים אלה מלמדים שהתעלות נועדו להזרים מים רבים יותר לחלקות מרוחקות (ששון תשפ"א). מקור המים של התעלות לא אותר. ייתכן כי תעלה A הצפונית הוזנה מ'ביארת מוסאי' הסמוכה מצפון, ואילו תעלה B, שמזינה את תעלות C ו-D, הוזנה ממקור מים ממערב לחפירה. נראה כי שני הקירות שנחשפו בחפירה שייכים לחצר פתוחה של מבנה גדול ששימש למגורים, אולי בית באר ששכן מחוץ לשטח החפירה. הממצא הרב שהתגלה בחפירה מעיד על פעילות אנושית יום יומית, ומחזק את ההנחה שבקרבת מקום שכן מבנה מגורים.

הפניות

גרוסמן ד' תשס"ט. יישובי "תחום תל אביב" בתקופה העות'מאנית – הכפר, הכלכלה ואורחות חיים. בתוך א' איילון, עורך. ההיסטוריה הסודית של תל-אביב: מה קרה כאן במשך 20,000 שנה? תל אביב. עמ' 153–176.

רייס א' 2026. תל אביב, קריית שלום (9376-A). חדשות ארכיאולוגיות 138. https://doi.org/10.70967/1565-5334.1148

ששון א' תש"ע. באיירות ובתי פרדס ביפו וסביבותיה. בתוך מ' צור וש' רוטברד, עורכים. לא ביפו ולא בתל אביב: סיפורים, עדויות ותעודות משכונת שפירא. תל אביב. עמ' 59–69.

ששון א' תשפ"א. מה מספרות תעלות המים? הצעה למתודולוגיה של חקר מערכות השקיה היסטוריות. אתרים 131:10–138.

References

Bartosiewicz L. 2008. Taphonomy and Palaeopathology in Archaeozoology. Geobios 41/1:69–77. https://doi.org/10.1016/j.geobios.2006.02.004

Behrensmeyer A.K. 1978. Taphonomic and Ecologic Information from Bone Weathering. Paleobiology 4/2:150–162. https://doi.org/10.1017/S0094837300005820

Choyke A. and O'Connor S. eds. 2013. From these Bare Bones: Raw Materials and the Study of Worked Osseous Objects. Oxford. https://doi.org/10.2307/j.ctvh1dgv3

Davis S.J.M. 1992. A Rapid Method for Recording Information about Mammal Bones from Archaeological Sites (Ancient Monuments Laboratory Reports 92/19). London.

Fisher J.W. 1995. Bone Surface Modifications in Zooarchaeology. Journal of Archaeological Method and Theory 2/1:7–68. https://doi.org/10.1007/BF02228434

Haber A. 2001. The Faunal Analysis of Hagoshrim: Biological and Economic Aspects of Prehistoric Agricultural Societies and the Process of Domestication. MA Thesis, Tel Aviv University. Tel Aviv.

Payne S. 1973. Kill-Off Patterns in Sheep and Goats the Mandibles from Asvan Kale. AnatSt 23:281–303. https://doi.org/10.2307/3642547

Seetah K. 2006. Butchery as an Analytical Tool: A Comparative Study of the Romano-British and Medieval Periods. Ph.D. diss., University of Cambridge. Cambridge.

Stiner M.C., Kuhn S.L., Weiner S. and Bar-Yosef O. 1995. Differential Burning, Recrystallization, and Fragmentation of Archaeological Bone. JAS 22/2:223–237. https://doi.org/10.1006/jasc.1995.0024

Tsuk T., Bordowicz I. and Taxel I. 2016. Majdal Yābā: The History and Material Culture of a Fortified Village in Late Ottoman- and British Mandate-Palestine. JIA 3:37–88. https://doi.org/10.1558/jia.v3i1.31876