(A-8993) יפו, נמל

אלי הדד, רשות העתיקותFollow

הרשאה/רישיון

A-8993

דוח חפירה

בחודש מרס 2021 נערכה חפירת הצלה במשרדי בית המכס מימי המנדט הבריטי, סמוך לשער הדרומי של נמל יפו (הרשאה מס' 8993-A; נ"צ 176518-28/662176-200; איורים 1–3), לקראת הקמת בית מלון במקום. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אפריקה ישראל בע"מ, נוהלה על ידי א' הדד (צילום שטח), בסיוע ד' גולן (חתכי בדיקה), י' עמרני וש' סויסה (לוגיסטיקה ומנהלה), ש' עמנואלוב (מדידות ופוטוגרמטריה), א' פרץ (צילום שטח), חברת Sky View (צילום אוויר של איור 3), א' דה-וינסנס (כלי חרס מהתקופה העות'מאנית), ת' וינטר (זכוכית), ל' סנדברג (נומיסמטיקה), י' רסקין (דגימות קרקע ומעבדה אנליטית בשטח), מ' הלוי בר (פיקוח שימור יפו העתיקה), ד' ברקן ממחוז תל אביב-יפו ברשות העתיקות, ד' פלנר מהיחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות ופועלים פלסטינים. תודתי לאדריכל ש' גילר שחלק עימי תובנות במהלך החפירה, לא' אפלבאום מנהל העבודה במתחם ולא' קולקר וי' קרווצ'נקו, מנהלי הפרויקט, על העזרה הלוגיסטית בזמן החפירה.

החפירה נערכה בדרום הנמל, באזור חשוב מבחינה ארכיאולוגית וגיאומורפולוגית להבנת הדינמיקה של זרמים והצטברויות של חול בנמל. באזור זה היה מפרץ חולי בשם 'ברכת אל-קמר' (בריכת הירח; גילר 2016; Haddad et al. 2020), ששמו ניתן לו בשל צורת הסהר וחופו החולי והבהיר (איור 4), והוא מוכר מסוף המאה הי"ט לסה"נ. הסעת החול במפרץ הייתה דינמית, ושמו בריכת הירח מעיד גם על השינוי בצורתו. בעת שנערם במפרץ חול אפשר היה להעלות אל חופו כלי שיט, ואילו לאחר סערה חזקה שגרמה לגריפת החול מהמפרץ אל הים אפשר היה להשתמש בו כמעגן קטן (הדד 310:2013). בסוף המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ היו מי הים במפרץ קרובים מאוד למבנים בנמל (איור 5). בתצלומי אוויר של אזור זה מהעשור השני של המאה הכ' לסה"נ ניכר כי החוף החולי והקשתי נעלם, כיוון שבעתות סערה החול נגרף ממנו חזרה לים. בעיה זו העסיקה את השלטון העות'מאני בארץ, עד שזה השכיל לבנות קיר ארוך בקו החוף שימנע גריפה נוספת של החול חזרה לים וייצור אזור של חול 'מוגן' מגלי הים (איור 6). גילר ציין שאזור זה שימש לרחצה ולפריקת חביות נפט עד סוף המאה הי"ט, ועם הרחבת השימוש לייצוא תפוזים בשנת 1905 נבנו במקום 'בית פרדס' ומדרום לו קיר נמוך שנועד להגן על רצועת החוף שהחלה לשמש לאחסון סחורות תחת כיפת השמים (גילר 202:2016–203). קיר זה מופיע במפת הסקר המצרי משנת 1918 (איור 7; ארכיון המנדט הבריטי, רשות העתיקות) כקיר ישר שנבנה בכיוון צפון–דרום על שפת הים והוא מגיע עד למרכז ברכת אל-קמר. ממערב לקיר זה מופיע בתמונות ובתצלומי אוויר מימי המנדט הבריטי קיר נוסף, הסמוך לקו המים בחוף הקשתי (איור 8; ר' למשל אברמוביץ 132:2015); הוא כונה על ידי המחבר 'קיר כולא חול'. בחלק הדרומי של תוספת הקיר נבנו שני גרמי מדרגות שירדו ממנו לעבר קו המים; בקצהו הדרומי ניצב אליו קיר בכיוון מזרח–מערב (גילר 2016: איור 10).

ברכת אל-קמר אינה קיימת עוד בעקבות בניית הנגרים 1 ו-2 ומבנה המשרדים של בית המכס בדרום הנמל בשנות ה-30 של המאה הכ'. בית המכס, שנבנה במרכז חצי הסהר של בריכת אל-קמר, שימש עד לשנת 2008 כמשרדי מנהלת נמל יפו (אברמוביץ, מידע בעל פה). בעת עבודות השיפוץ של המבנה לקראת הקמת המלון נחשף קטע מקיר גזית מסיבי (להלן, W103), שלפי מיקומו נראה כי זהו ה'קיר כולא חול' מהתקופה העות'מאנית, וכתוצאה מכך נערכה החפירה.

נפתחו ארבעה ריבועי חפירה (שטח H; איורים 9, 10; מודל תלת-ממד) צמוד לקיר 103 (22.5 מ' אורך חשיפה, 1.3 מ' רוחב) — שלושה ממערב לו (ריבועים 1–3) והרביעי ממזרח לו (ריבוע 4) — במטרה לחשוף את אורכו ולערוך בדיקות משני צדדיו. נחשפו שתי שכבות: הקדומה (II) משלהי התקופה העות'מאנית (ראשית המאה הכ' לסה"נ) והמאוחרת (I) מימי המנדט הבריטי, ובה שני שלבים (ב', א').

החפירה היא המשך לחפירות שנערכו בנמל בעבר (הדד וגליק תשפ"ג, ור' שם הפניות נוספות). ממזרח לחפירה, ברחוב יהודה הימית, נחשף בעבר קטע מחפיר מהתקופה הצלבנית (הדד וראוכברגר תשע"ט [איור 1: 5365-A]). ברחוב המגדלור, מצפון לחפירה וממזרח לה, נחשף בעבר מצבור אשפה של מחסני הנמל מהתקופה הביזנטית, שהכיל כמויות גדולות של קנקני עזה ואמפורות מיובאות (הדד 2015 [איור 1: 5829-A]).

שכבה II

ריבוע 1 (איור 11). בבדיקה שנערכה צמוד לפן המערבי של קיר 103 נחשפו תשעה נדבכים של הקיר (כ-1.8 מ' גובה); הנדבך התחתון ביותר שקוע בעומק 0.14 מ' מתחת למפלס מי הים. הפן המערבי של הקיר נבנה בבנייה מרשימה מאבני גזית מלבניות, שסותתו ברובן בסיתות שוליים ובמרכזן בליטה; האבנים בנדבכים התחתונים גדולות מאלה שבנדבכים העליונים. במרכז גובה הקיר הובחנו סימני שחיקה, כנראה כתוצאה ממגע עם גלי הים. חלקו העליון של הקיר הוסר בעת בניית מבנה המשרדים בשנת 1936 (ר' שכבה Iא', להלן). ליבת הקיר נחשפה בחלקה וכוללת חומר מליטה אפור וקשה; גם הפוגות בין האבנים לוכדו בחומר מליטה זה. באמצע גובה הקיר לערך נחשפה צמוד אליו ממערב פסולת בנייה (L107), שהכילה אבני כורכר קטנות ובינוניות, שברי לבנים מימי המנדט, ברזלים חלודים, צמידה ימית, כגון צדפי נעמית, והרבה שברים של רעפי מרסיי (איור 12), שייצורם החל במחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ. ייתכן שפסולת זו היא חלק ממילוי שהונח במקום במהלך בנייתו של המבנה. בקידוח דק של לחץ אוויר בעומק החתך ממערב לקיר ומתחת לפני הים (איור 13) התברר כי הנדבך התחתון של הקיר הונח על מסד אבן הבולט מהקיר ב-0.1 מ' לערך; עומקו של מסד אבן זה אינו ידוע. עוד נחשף בקידוח זה ממערב לנדבך התחתון של הקיר מפלס אבנים מהודק (0.3 מ' עומק מתחת לפני הים) שלא התאפשר לחדור דרכו.

ריבוע 2 (איור 14). נחשפו שבעה נדבכים מהפן המערבי של קיר 103. גם כאן, צמוד אל הקיר ממערב נחשף מצבור של פסולת בנייה (L110), שכללה אבנים, ברזלים והרבה רעפי מרסיי. בחתך שנחפר בתוך מצבור הפסולת התגלה מטבע של 5 מיל מימי המנדט הבריטי. מתחת למצבור נחשף מפלס של שברי צדפים (L114) בגובה של 0.31 מ' מעל למפלס פני הים.

ריבוע 3 (איור 15). נחשפו שני הנדבכים העליונים מהפן המערבי של קיר 103. ממערב לקיר נחשף מצבור של ברזלים חלודים ומלוכדים היטב (L111); מצבור זה המשיך גם אל מעבר לחתך הבדיקה. צמוד לקיר ממערב נחשפה קורת עץ מלבנית, אולי חלק מאדן רכבת שנותר ממסילת ברזל שהוקמה במקום לאחר ייבוש חלק מברכת אל-קמר בשנות ה-30 של המאה הכ' לצורך העברת חומרי בנייה לנמל. במילוי החול מעל למצבור הברזלים נמצאו שני מטבעות של 5 מיל מימי המנדט הבריטי.

ריבוע 4 (איור 16). לאור הגבלות החפירה מצד היזם נחפר שטח קטן לצד הפן המזרחי של קיר 103. מהחפירה עולה כי הפן המזרחי של הקיר נבנה מאבני גזית בינוניות, מוחלקות, ללא סיתות שוליים. עוד הובחן כי על האבנים נעשו מריחות של טיט אפור ללא הקפדה. גם כאן התגלה מפלס של שברי צדפים (L105; עובי 5–10 ס"מ), שניגש לקיר. מתחתיו התגלה מילוי חולי (L109) שניגש לקיר, ובו מטבע פלס מברונזה, המתוארך לימי הסולטאן הממלוכי ביברס (להלן). זהו המטבע הראשון של סולטאן זה שנמצא באזור הנמל, והוא מצטרף לעוד שלושה מטבעות של ביברס שנמצאו ביפו (פיילשטוקר ואחרים 2006; הרשאות מס' 2374-A ו-5463-A; ר' קול, מידע בעל פה). עד כה נמצאו ביפו כ-4200 מטבעות, מהם 32 מטבעות ממלוכים; כמות המטבעות הממלוכים קטנה ביחס לאתרים אחרים. עקב מגבלת בטיחות, לא התאפשר להמשיך לחפור ידנית ולכן החפירה המשיכה בכלי מכני עד הגעה למפלס קשיח (כ-0.16 מ' מעל פני הים), אולי אבנים או סלע אם.

הממצאים. בחפירה נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העות'מאנית, ובהם קערה (איור 1:17) וקדרה (איור 6:17) ממשפחת כלי עזה שחורים, קערות מזוגגות (איור 2:17, 3), כלי פורצלן לבן (איור 4:17, 5), שלושה כיזאנים (איור 7:17–9) וקנקן מטיפוס ג'ארה (?; איור 10:17). כן נמצאו שני חרסים קטנים שעובדו לצורת משולש, האחד צורתו משולש שווה צלעות (איור 1:18) והשני משולש שווה שוקיים (איור 2:18), ששימושם אינו ידוע, וחרס נוסף גדול יותר, רבוע ושחוק, שעובד כנראה מאריח רצפה (איור 3:18). עוד התגלו שלושה שברים של צינורות ביוב מחרס מימי המנדט (איור 1:19–3) ושלוש לבנים (איור 1:20–3). לבנה מס' 1 היא לבנה חלולה מטיפוס 'שישה חורים', שהובאה אולי מירושלים, שכן ידוע שייצורה בארץ החל בשנת 1896 בבית החרושת ב'בבית היתומים הסורי' של שנלר בירושלים (גורדון 63:2006).לבנה מס' 2 היא לבנת שמוט ועליה האות E, כנראה סיומת של הכתובת REFRACTAIRE SUPERIEURE, שמוכרת מלבנת שמוט שנמצאה בבית המזגגה בקיבוץ נחשולים (זילברשטיין 2020: איור 11).

בחפירה התגלו מעט שברים של כלי זכוכית, המתוארכים למאות הי"ט–הכ' לסה"נ, ובהם בעיקר צווארים ובסיסים של בקבוקים (L112 ,L111 ,L107) ושברי חלונות (L100 ו-L111). רוב השברים עשויים מזכוכית בגוונים של ירוק ומיעוטם עשויים מזכוכית חסרת צבע. רוב השברים שחוקים, ועל כן נראה כי הם שהו במים זמן רב.

מטבע הפלס מברונזה שהתגלה בריבוע 4 (L109; ר"ע 180142; איור 21) תוארך לימי הסולטאן ביברס (1260–1277 לסה"נ). בצד הפנים מופיעים הכיתוב "הסולטאן/המלך א-זאהר" ותמונה של אריה מאחורי סולטאן. בצד האחורי נכתב "אין אלוה מלבד אללה ומוחמד שליח אללה" (Balog 1964:106, No. 101).

שכבה Iב'

שלב זה התגלה באופן מצומצם בריבוע 4 בלבד. התגלו שני גושים רבועים של יציקת מלט (W113; איור 16), שהם אולי שרידי קיר שנבנה בכיוון מזרח–מערב מעל קיר 103 משכבה II. נראה שהגושים נבנו בתבנית והונחו על תשתית של אבני גוויל שמתחתן חול. צמוד לחלק התחתון של קיר 113 נמצאו שרידי דופן של חבית חלודה בהשתמרות ירודה.

שכבה Iא'

בכל ריבועי החפירה ובסביבתם התגלו יסודות בית המכס שהוקם בשנת 1936 (איור 22). עם הסרת קירותיו החיצוניים לקראת עבודות השיפוץ להקמת בית המלון התברר כי יסודות המבנה נבנו מבטון ופגעו בשרידי הבנייה משלב II לרבות קיר 103. ייתכן שיסודות אלה נבנו על גבי קיר 103 ששימש להם יסוד מוצק ואיתן.

סיכום

מניתוח הנתונים שלעיל עולה כי בברכת אלקמר בתחילת המאה הכ' לסה"נ נבנו שני קירות 'כולאי חול'. האחד מופיע כבר בסקר המצרי בשנת 1918 כקיר ישר הנמשך דרומה מ'בית פרדס'. הקיר השני נבנה לאחר כמה שנים סמוך לקו המים ובמתאר הקשתי של ברכת אל-קמר. קטע מקיר זה נחשף בחפירה הנוכחית, וכל ייעודו היה לשמור על רצועת החול שממזרח לו ולמנוע גריפת חול לים, ולכן הוא כונה קיר 'כולא חול'. הקיר לא נחשף במשך עשרות שנים, ולכן השתמרותו טובה, אם כי חלק מהאבנים בפן המערבי של הקיר נשחקו עקב הכאת הגלים בעתות סערה. ייתכן שבבניית הקיר נעשה שימוש באבנים עתיקות שלהן סיתות שוליים, שפורקו ממבנה אחר, אם כי יש גם עדויות לסיתות אבנים ביפו בימי המנדט הבריטי, בשנות ה-30 של המאה הכ' לסה"נ. עקב מגבלות זמן ומגבלות טכניות שלא אפשרו את הרחבת ריבועי החפירה, לא התאפשר להגיע לסלע האם מתחת למפלס מי הים. הגעה לסלע האם הייתה מבהירה על מה התבסס קיר כה מסיבי. אזור שפת הים בברכת אל-קמר הקדומה בנמל יפו טומן בחובו פוטנציאל לגילוי שרידים עתיקים של פעילות חופית וימית בנמל לתקופותיו.

הקיר 'כולא חול' שנחשף בחפירה ממשיך לצפון ולדרום מעבר לגבולות החפירה. עם הכשרת השטח בנמל לבניית האנגרים ומבנה משרדי בית המכס בשנות ה30 של המאה הכ' לסה"נ יובש גם חלק גדול מברכת אל-קמר בחלקה הדרומי, וכתוצאה מכך נעלם הקיר מעל לפני השטח ולא נראה עוד.

הפניות

אברמוביץ' ר' (ציפס) 2015. יפו – נמל הבית. ראשון לציון.

גורדון ג' 2006. 'גגות מתעופפים ברוח': כניסתם של רעפים ותעשיית החרסית לארץ ישראל. זמנים 58:96–67.

גילר ש' 2016. נמל יפו בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית שנות המנדט הבריטי. מרחבים 189:7–220.

הדד א' 2013. "נמל יפו בגאותו ובשקיעתו". לתולדות נמלה של העיר למן התקופה הצלבנית ועד למלחמת העולם הראשונה. עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה. חיפה.

הדד א' 2015. יפו, רח' המגדלור. חדשות ארכיאולוגיות 127. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.23798-he

הדד א' וראוכברגר ל' תשע"ט. חפיר מהתקופה הצלבנית ושרידים אחרים ברחוב יהודה הימית ביפו. עתיקות 95:*19–*42. https://doi.org/10.70967/2948-040X.2069

הדד א' וגליק א' תשפ"ג. נמל יפו: תוואי החומה בתקופות הצלבנית והעות'מאנית ושרידי רציף מימי המנדט הבריטי. עתיקות 109:*139–*176. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1116

זילברשטיין ב' 2020. המזגגה בנחשולים: ראשית היזמות התעשייתית העברית. אתרים 75:10–84.

פיילשטוקר מ', ראם ע', הדד א' וגנדלמן פ' 2006. יפו, מתחם שוק הפשפשים. חדשות ארכיאולוגיות 118. https://doi.org/10.69704/jhaesi.116.2004.431-he

References

Balog P. 1964. The Coinage of the Mamlūk Sultans of Egypt and Syria (Numismatic Studies 12). New York.

Haddad E., Goren H., Artzy M. and Sivan D. 2020. The Appearance and Disappearance of Birket el-Kamar, Jaffa, Israel. PEQ 152:27–43. https://doi.org/10.1080/00310328.2020.1712835

Vincenz A. de. 2020. Ottoman-Period Ceramic Artifacts from the Magen Avraham Compound, Yafo (Jaffa). ‘Atiqot 100:293–347. https://doi.org/10.70967/2948-040X.2107

Vincenz A. de. 2021. Porcelain and Ceramic Vessels of the Ottoman Period. In Y. Arbel ed. Excavations at the Ottoman Military Compound (Qishle) in Jaffa, 2007, 2009. Münster. Pp. 127–304. https://doi.org/10.2307/jj.18654672.11

Vincenz A. de. 2022. A Late Ottoman Ceramic Assemblage from the Harbor Area, Yafo (Jaffa). ‘Atiqot 109:157–222. https://doi.org/10.70967/2948-040X.1117