Contents

• הגשת המאמר
• עמוד השער
• אורך
• סגנון
• מחקרים נלווים
• כותרות
• כתיב
• שילוב עברית ולועזית
• קיצורים
• מקפים
• מספרים
• נקודות ציון
• מזכים (קרדיט)
• הערות שוליים
• טבלות
• איורים
• הפניות וביבליוגרפיה


עמוד זה מתייחס להגשת מאמרים הכתובים בעברית.

הגשת המאמר

המאמרים המוגשים יאורגנו בתיקייה, ובה מספר קבצים נפרדים:

• תקציר ומילות מפתח.
• גוף המאמר, כולל עמוד שער (ר' עמוד השער, להלן), הערות שוליים ורשימה ביבליוגרפית (ר' הערות שוליים, להלן). אם המאמר מכיל פונטים או סימנים מיוחדים, יש לצרף גם קובץ PDF.
• רשימת איורים ותכניות.
• טבלות וטבלות מפרט, לרבות כותרות הטבלות.
• תכניות — הן כטיוטה בקובץ WORD/PDF הן כקובצי תמונה באיכות גבוהה.
• איורים (לרבות מפות איתור, צילומים, גרפים ולוחות) — הן כטיוטה בקובץ WORD/PDF הן כקובצי אקסל או תמונה באיכות גבוהה.
• למאמרים בעברית יש לצרף סיכום באנגלית, תקציר באנגלית (אבסטרקט, עד 150 מילים) ומילות מפתח באנגלית (5–10 מילים, לא כולל שם האתר).

{ top }

עמוד השער

בעמוד הראשון של המאמר המוגש יש לכתוב את הפרטים הבאים:

• שם כתב העת.
• שם המאמר (בעברית ובאנגלית).
• שם המחבר/ים (בעברית ובאנגלית), תואר אקדמי ושיוך מוסדי, מספר טלפון וכתובת דוא"ל.

{ top }

אורך

אין הגבלה על אורך המאמרים המוגשים.

{ top }

סגנון

מאמר בעברית יאורגן ברווח 1.5, גופן David, גודל 12, בשוליים רחבים וביישור לימין. באנגלית יש להקליד בגופן Times New Roman, גודל 12, ביישור לשמאל.

{ top }

מחקרים נלווים

המחקרים הנלווים הם פרי מחקרם של חוקרים אחרים ובאחריותם. מחקרים אלה דנים למשל במטבעות, כלי זכוכית, חרפושיות, טביעות חותם, פטרוגרפיה, אפיגרפיה, אנתרופולוגיה פיזית, ארכיאוזואולוגיה, ארכיאובוטניקה, מטלורגיה ותאריכי פחמן 14.

המחקרים הנלווים מתפרסמים כחלק מן הדוח הסופי או כמאמרים נפרדים. קיימות שלוש אפשרויות לשילובם בפרסום:

אפשרות א'.— דיווח עובדתי מצומצם (למשל: זיהוי של 2–3 מטבעות; 2–3 תאריכי פחמן 14; זיהוי מינרלים או מתכות; מין וגיל של נפטרים). דיווח מעין זה ישולב במאמר הראשי, תוך אזכור שם החוקר בהערת שוליים.

אפשרות ב'.— דיווח עובדתי בהיקף בינוני, הכולל תיאור מצומצם של הממצא (למשל: זיהוי של 4–5 מטבעות; טבלה ותיאור של ממצא עצמות; סדרה מגוונת של תאריכי פחמן 14; תיאור מיוחד של כלי זכוכית). דיווח מעין זה ישולב כתת־פרק במאמר הראשי, בציון שם החוקר. האיורים ימוספרו ברצף עם האיורים של המאמר הראשי, והפריטים הביבליוגרפיים ישולבו אף הם ברשימת ההפניות של המאמר הראשי. ההפניה למחקר נלווה מסוג זה תהיה כדלקמן: (ר' כהן, להלן).

שימו לב: לא ניתן לשלב מחקרים נלווים הכתובים באנגלית בתוך מאמר ראשי בעברית. לכן, אם מחקר נלווה באנגלית עונה להגדרה של "אפשרות ב׳", הוא יתפרסם בנפרד — כ"אפשרות ג׳" (ר' להלן).

אפשרות ג'.— דיווח נרחב או דיון מדעי. דיווח מעין זה יוגש כמאמר לכל דבר (ר' הגשת המאמר, לעיל). מחבר המחקר הנלווה חייב להתייחס לתוצאות החפירה במאמר הראשי, לכרונולוגיה ולתפקוד האתר. סתירות (למשל כרונולוגיות) בין המסקנות של כותב המחקר הנלווה לבין הדוח הראשי מחייבות התייחסות.

שימו לב: כאשר שפת המאמר הראשי היא עברית, ייכתב המחקר הנלווה מסוג זה בעברית או באנגלית. כאשר שפת המאמר הראשי היא אנגלית, יפורסמו כל המחקרים הנלווים באנגלית בלבד.

על מחבר המאמר הראשי להתייחס לתוצאות המחקרים הנלווים המתפרסמים כמאמרים בפני עצמם (אפשרות ג׳) ולכלול מראה מקום והפניה ביבליוגרפית לכל אחד מהם, לפי שפת המאמרים הנלווים (למשל: ר' כהן, כרך זה; see Cohen, this volume). כך גם חייבים המחקרים הנלווים לכלול הפניה למאמר הראשי ולהציג הפניה למאמר הראשי בביבליוגרפיה שבסוף המאמר הנלווה.

{ top }

כותרות

כותרות של חלקי המאמר יותאמו לחלוקה של עד חמש רמות:

• כותרת מרכזית, מודגשת, בשורה נפרדת (הקדמה, סטרטיגרפיה, ממצאים, סיכום).
• כותרת ימנית, מודגשת, בשורה נפרדת.
• כותרת ימנית, מודגשת, ללא רווח בינה לבין הפסקה שאחריה.
• כותרת ימנית, מודגשת, ולאחריה נקודה ומקף ארוך, בשורה אחת עם הטקסט (למשל, בתיאור יחידות אדריכליות או טיפוסי קרמיקה).
• כותרת ימנית, מודגשת, ולאחריה נקודתיים, בשורה אחת עם הטקסט (למשל, בתיאור יחידות משנה אדריכליות או טיפוסי משנה של קרמיקה).

שימו לב: אין להשתמש בכתב נטוי או בקו תחתון.

{ top }

כתיב

הכתיב הנהוג בכתב העת מושתת על כללי הכתיב של האקדמיה ללשון העברית. במקרים של חשש לקריאה שגויה או לכפל משמעות ייעשה שימוש בניקוד חלקי. שמות האתרים יצוינו כפי שהם מופיעים במפות היוצאות לאור מטעם המרכז למיפוי ישראל (מפ"י). ככלל, תעתיקי השמות מעברית ללועזית, ולהיפך, מסתמכים על כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית.

{ top }

שילוב עברית ולועזית

בעת כתיבת טקסט בעברית שיש בו חלקים הכתובים בלועזית יש להקפיד על כך שסימני הפיסוק, הסוגריים והמירכאות יהיו בפונט עברי ולפי כיוון הכתיבה מימין לשמאל; סימני פיסוק השייכים לרצף הלועזי יבואו על פי הלועזית. ספרות השייכות לטקסט באנגלית (למשל: שנה, מספרי עמודים במראי המקום ובביבליוגרפיה) יוקלדו בפונט לועזי, אבל ספרות השייכות לרצף הטקסט העברי (למשל: מספרי קירות ולוקוסים) יוקלדו בפונט עברי לצד האות הלועזית (L1009; W15).

{ top }

קיצורים

ככלל, אין משתמשים בקיצורים בטקסט, ויש להשתמש בכתיב מלא (על ידי, אף על פי. אבל: מעפה"י, לסה"נ, לפסה"נ). בקיצורי שמות פרטיים, למשל ברשימת ההפניות, משתמשים בגרש ולא בנקודה. לציון המאות משמשות אותיות האל"ף בי"ת (למשל: המאות הג׳–הד׳ לסה״נ). גם מקומם של השליטים בשושלת יצוין באותיות האל"ף בי"ת, למשל, הורקנוס הא׳, רעמסס הו׳. בשמות כתבי עת וסדרות יש להשתמש בקיצורים על פי רשימת הקיצורים של כתב העת, המתעדכנת מעת לעת. כתבי עת שאינם מופיעים ברשימה זו יש לציין במלואם.

התקופות הארכיאולוגיות תיכתבנה בשמן המלא (למשל תקופת הברונזה התיכונה), למעט כאשר מצוינת תת־תקופה:

תקופת הברונזה הקדומה = תקופת הב״ק 1, 2, 3

תקופת הברונזה התיכונה = תקופת הב״ת 1, 2 (2א׳, 2ב׳)

תקופת הברונזה המאוחרת = תקופת הב״מ 1, 2

לסה"נ = לספירה

לפסה"נ = לפני הספירה

הערה: בכותרות ייכתבו שמות התקופות במלואם.

{ top }

מקפים

יש להבחין בין שלושה סוגי מקפים:

• מקף רגיל (-, hyphen) משמש לציון שתי מילים ויותר המצטרפות למושג אחד. למשל: פחמן־14, יום־יום. אין מסמנים מקף בין צירופים מקובעים, כגון בית כנסת, תל אביב. יש לסמן מקף אחרי תחיליות ולפני סופיות (בין־לאומי, תת־קרקעי, דו־גוני). מקפים מקשרים בין אותיות למספרים (כ־2, ל־8), וכן בכתיבת שמות (דויד בן־גוריון, גליה אופק־לייבסון).

הערה: בעברית, על המקף הרגיל להיות מיושר בגובה ראשי האותיות (־), אולם עיצוב זה ייעשה על ידי תחום פרסומים רק בשלב ההפקה.

• מקף בינוני (–, Alt+0150, או Ctrl+-) משמש לציון טווח. למשל: בציון מספרי עמודים (עמ׳ 34–54), מידות (5–7 מ׳ עומק), מרחק (8–10 ק״מ), כרונולוגיה (הרומית המאוחרת – הביזנטית), וכן מ... עד... (כביש ירושלים – תל אביב; ציר צפון – דרום).
• קו מפריד (—, Alt+0151) משמש להפרדה בין חלקי משפט. למשל: לאחר חלק ייחוד; במקום שיש השמטה במשפט; לפני מילים או צירופים שהם פירוט, תוכן או הסבר של מה שקדם להם (במקום נקודתיים); לציון הסגר באמצע משפט (במקום פסיקים או סוגריים); ולציון תמורה, בעיקר באמצע משפט.

הערה: בעברית יבואו רווחים לפני ואחרי מקף בינוני (אך לא כשהמקף נמצא בין מספרים) וקו מפריד; אין רווחים לפני ואחרי מקף רגיל. באנגלית אין רווחים לפני או אחרי אף אחד מהמקפים.

{ top }

מספרים

מספרים יש לכתוב במלואם. בעברית, המספרים נכתבים מימין לשמאל (למשל 332–336 לפסה"נ; 346–361 לסה"נ; עמ׳ 35–38; איור 11:6, 12), אך יש להפוך את הסדר כאשר משתמשים בקו נטוי לציון שנה (למשל שנת 570 להיג׳רה, היא שנת 1172/3 לסה"נ).

בציון מספרי עמודים בביבליוגרפיה יש להקליד טווח (מקף בינוני, –) גם אם יש רק שני עמודים (למשל, עמירן תשל״א:23–24). בהפניות לפריטים באיור מסוים, יש לשים פסיקים כשמפנים לשני מספרים עוקבים (למשל, עמירן תשל״א: איור 5:34, 6).

מידות.— ריבוי של מידות בטקסט מקשה על רצף הקריאה. לכן, יש להימנע מלציין בטקסט מידות של פרטים שאינם תורמים להבנת הדיון. מידות יצוינו בדרך כלל בסוגריים, לפי הסדר: אורך, רוחב, גובה, עומק. יחידת המידה תיכתב לאחר המידה עצמה (למשל 5 מ׳ אורך, 2.4 מ׳ גובה, 3.2 מ' קוטר). יש לכתוב את יחידות המידה לפי הקיצורים המקובלים: ק״מ, מ׳, ס״מ, מ״מ, מ״ר, ק״ג; גרם וליטר ייכתבו במלואם. ציון המידות ייעשה בעקביות, כלומר אין להחליף את יחידות המידה באמצע התיאור. יחידות אדריכליות יצוינו במטרים, למעט מקרים שבהם המידה קטנה מעשרה סנטימטרים. ממצאים יצוינו בדרך כלל בסנטימטרים או במילימטרים.

לרוב אפשר להסתפק בציון של עד שתי ספרות מימין לנקודה העשרונית. אין להוסיף אפסים, אלא בציון גובה מעל/מתחת לפני הים (324.50 מ' מעפה"י) או משני צדיו של סימן מתמטי, כגון סימן כפל (×), או משני צדיו של מקף בינוני (לציון טווח).

שימו לב: לסימן הכפל יש להקליד Alt+0170, או לבחור: הוספה — סימן; אין להקליד את האות X באנגלית. יש להקליד רווחים לפני ואחרי סימנים מתמטיים (למשל N = 76; 1150 ± 60).

{ top }

נקודות ציון

יש לבדוק היטב את נקודת הציון של החפירה. רמת הדיוק הנדרשת היא של עד שש ספרות (כלומר, בדיוק של 10 מ'). כאשר החפירה המדווחת משתרעת על שטח נרחב, אפשר לציין טווח של נ״צ. מידות האורך יופרדו ממידות הרוחב בקו נטוי; טווח יצוין במקף בינוני.

{ top }

מזכים (קרדיט)

חובה לציין בהערת שוליים (לרוב השנייה במאמר, ר' הערות שוליים, להלן) את כל אלה שסייעו לחפירה בניהול שטחים, במדידות, בשרטוט, ברפאות, בציור, בצילום ובעיבוד החומר. שמות המסייעים — שם פרטי ושם משפחה — ייכתבו במלואם; באחריות המחבר לבדוק את כתיב השמות.

{ top }

הערות שוליים

הערות השוליים משמשות לציון פרטים משניים, שאינם קשורים בדיון ואינם חיוניים להבנתו, אך שיש מקום להביאם. כמו כן, יכולים להיכלל בהערות אזכורים לבעיות או לתחומי מחקר שאינם מטופלים במאמר, אך שראוי לציינם או להסביר את היעדר הדיון בהם. אין ההערות מיועדות לפיתוח דיון כלשהו.

הערת השוליים הראשונה תכלול את שמות המחברים, את התואר האקדמי (ד"ר או פרופ', במידה ויש) ואת השיוך המוסדי שלהם. הערת השוליים השנייה תכלול בדרך כלל את תאריך החפירה, את מספר ההרשאה/הרישיון, את שם המוסד שמטעמו נערכה החפירה ואת הגוף המממן, וכן מזכים (קרדיט) לכל אלה שסייעו במלאכת עיבוד החומר ובהכנת המאמר לפרסום (ר' מזכים, לעיל). יש לציין את השמות הפרטיים של כל המסייעים במלואם.

{ top }

טבלות

על הטבלות להציג מידע חדש, ולא לחזור על הנתונים המופיעים בטקסט. יש להגיש את הטבלות כקובץ וורד בלבד!

כתב העת מבחין בין שני סוגי טבלות: טבלות מפרט המלוות לוחות ממצאים, וטבלות מידות וסטטיסטיקה שמטרתן להקל בהצגת רשימות נתונים או מידע מסורבל (למשל: שכבות באתר, מידות, מספרי לוקוס והקבלות).

אפשר לשלב הערות לנתונים המוצגים בטבלה; אלה יסומנו בספרות רומיות מוקטנות (i, ii, iii…).

טבלת מפרט ללוח ממצא.— על טבלה זו לכלול, לכל הפחות, את סוג החפץ, מוצאו (בדרך כלל מספר לוקוס), מספר רישום של החפץ המאויר ותיאור הממצא. אפשר להוסיף בטבלה טור שיכלול תיארוך והקבלות לממצא. את ההקבלות יש לארגן בטבלה לפי שנת הפרסום, מהמוקדם למאוחר, על פי שיטת ההפניות הנהוגה בכתב העת (ר' מראי מקום, להלן). לחלופין, אפשר לארגן את ההקבלות לפי שמות האתרים שבהם הן נמצאו, ואז יש לסדר את ההקבלות לפי קרבתן הגיאוגרפית לאתר המדווח, מקרוב לרחוק. אם נעשה מחקר פטרוגרפי או בדיקה כימית לממצא מסוים, יש לציין זאת בטבלה (למשל באמצעות הערה), בציון מראה מקום שיפנה למחקר הנלווה הרלוונטי.

שימו לב: טבלת המפרט היא חלק מהאיור, ולכן תמוספר בהתאמה למס׳ האיור שאותו היא מתארת, ולא כטבלה.

טבלת מידות וסטטיסטיקה.— טבלת מידות עשויה ללוות, למשל, דיווח על מערות קבורה (מידות כוכים, גלוסקמות). טבלה סטטיסטית תלווה דיון המבוסס, למשל, על ספירה של כלים. על כותרת הטבלה להגדיר בברור את מהות הטבלה ואת יחידות המידה (ס״מ, מ׳). יש להקפיד שהטבלה הסטטיסטית תסתכם ב־100%. טבלות מסוג זה ימוספרו כ׳טבלות׳ לפי סדר רץ.

רשימת לוקוסים.— בדוח סופי של חפירה סטרטיגרפית עשויה רשימת הלוקוסים לתרום מידע חיוני להבנת ההשתכבות המפורטת באתר. רשימה מעין זו היא תחליף חלקי לתיאור מפורט של מהלך החפירה, והיא מתאימה בעיקר לחפירות מורכבות; היא מאפשרת אף להימנע מריבוי של מספרי לוקוסים בתכנית (ר' תכניות, להלן). טבלת רשימת הלוקוסים תמוספר כ׳נספח׳ ומקומה בסוף המאמר, לפני רשימת ההפניות (הביבליוגרפיה).

אפשר לשלב הערות לנתונים המוצגים בטבלה; אלה יסומנו בספרות רומיות מוקטנות (i, ii, iii…).

{ top }

איורים

כל האיורים בכתב העת — תצלומים, לוחות, תכניות ומפות איתור — מתפרסמים בצבע.

את האיורים יש לארגן בסדר רץ בקובץ וורד, בצירוף מס' איור, כיתוב ומספר במערכת מנור"ה; אין לשלב את האיורים בין דפי המאמר.

יש לכלול בטקסט הפניה אחת לפחות לכל איור, תכנית או טבלה. ההפניות ישולבו בסדר רץ מיד לאחר אזכור הנושא המאויר, ולא בהכרח בסוף משפט; אפשר להפנות גם לאיורים שהופיעו בראשית המאמר (ר' איור X, לעיל) או שיופיעו בהמשכו (ר' איור X, להלן).

תכניות וחתכים ימוספרו כ׳תכניות׳ בספרור רצוף אחד. חתך השייך לתכנית יקבל מספר אחד עם התכנית, גם אם הוא מתפרס על יותר מעמוד אחד; חתכים נפרדים ימוספרו כ׳תכניות׳.

תצלומים, מפות, איורי קו, לוחות ממצא וגרפים ימוספרו כ׳איורים׳ בספרור רצוף, בנפרד מהתכניות.

תצלומים.— יש להגיש את התצלומים כשהם משולבים בקובץ וורד בנפרד מהמאמר. עבור תצלומים הקיימים במערכת מנור"ה — יש לציין את מספרי הזיהוי שלהם במערכת (B). עבור תצלומים שאינם קיימים במערכת מנור"ה — יש לציין את שם הקובץ ולצרף בעת הגשת המאמר קבצים מקוריים בפורמט TIFF או JPG, ברזולוציה של 300 DPI. אם המחבר מבקש להוסיף טקסט על גבי התצלומים, יש לעשות זאת בשכבה נפרדת בקובץ הדיגיטלי, או לסמן בכתב יד ולצרף סריקה של התצלום ועליו הטקסט המבוקש.

הכיתוב לתצלומים יופיע בשני מקומות: (1) מתחת לתצלומים המשולבים כטיוטה בקובץ הוורד; (2) ברשימת האיורים שבסוף המאמר. הכיתוב יכלול, לכל הפחות, את מספר האיור, את מושא התצלום ואת כיוון הצילום (מבט ל...). כדאי להפנות את תשומת לב הקוראים לפרטים חשובים בתצלום.

אפשר להגיש לפרסום תצלומים שהתקבלו מגורם חיצוני, כגון ארכיון, אוסף או מוזיאון, בצירוף אישור בכתב מאותו גורם. במקרה זה יש לציין זאת בכיתוב (למשל, "באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית").

אפשר לשלב תצלומים של ממצאים בלוחות, לצד ציורים או בלעדיהם. יש לציין לצד התצלום בלוח את מספרו במערכת מנור"ה; אפשר גם לציין את מספרי המערכת של התצלומים המשולבים בעמודה נפרדת בטבלת המפרט. יש לוודא שקנה המידה של הפריט ברור; אם הוא אינו ברור, יש לציין את מידות הפריט בטקסט.

שימו לב: כל התצלומים שצולמו בצבע יתפרסמו בצבע. באחריות המחברים עובדי רשות העתיקות להעלות למערכת מנור״ה תצלומים שצילמו בעצמם.

לוחות.— לוח יכלול ציורים של ממצאים, ציורים ולצדם תצלומים או תצלומים בלבד, והוא ימוספר כ"איור". הלוח יאורגן על פי תקופות, בשורות אופקיות, וציורי/תצלומי הממצא ימוספרו משמאל לימין (ציור ותצלום של אותו פריט יקבלו את אותו המספר); ממצאים מתקופות שונות יופרדו בקו אופקי. כלי חרס יאורגנו מפתוח לסגור ומגדול לקטן. גודלו הסופי של הלוח בכתב העת הוא 14 × 20 ס״מ. אפשר להגיש לוחות הקצרים מ־20 ס״מ, אך אין לשנות את הרוחב. במקרים של הצגת מכלול שלם בלוח (למשל ממצאים מאותו קבר), אפשר שהלוח יתפרס על יותר מעמוד אחד, אך לא יותר משני עמודים. מספור הפריטים בלוח יתחיל מ־1, למעט מקרים שבהם לוחות אחדים מתייחסים לאותו מכלול/שכבה, אז אפשר למספר את הפריטים ברצף לאורך הלוחות.

למאמר יצורף מתווה מדויק של הלוח (לוח דֶמי), העשוי מהעתקים של ציורי הכלים ותצלומים (אם יש); יש להשאיר בעת עיצוב לוח הדֶמי מקום לתצלומים. המתווה יתאים במידותיו, באחוז ההקטנה ובסדר הכלים ללוח הסופי. בסיום העריכה יועבר המתווה לתחום טיפול בממצאים להכנת הלוח הסופי.

שימו לב: חובה לציין קנה מידה לפריטים שאינם בקנה המידה הרגיל, דהיינו 1:5 לאחר הקטנה. עבור תצלומי ממצא המשולבים בלוחות — יש לציין את מספר התצלום במערכת מנור"ה, או את שם הקובץ (ולצרף קובץ מקור), ולוודא שיש קנה מידה ברור או לחלופין, לציין את מידות הפריט.

תכניות.— יש להגיש לפרסום רק תכניות שעובדו במחשב; תכניות שהוכנו מחוץ לרשות העתיקות יוגשו בפורמט Illustrator או PDF בהפרדה לשכבות. בעת הכנת התכניות, יש להביא בחשבון שגודלן הסופי לא יעלה על גודלם של שני עמודים. יש להימנע מריבוי קווי גובה ומידות, אך להקפיד על מידות חשובות, כגון של רצפות, של פתחים ושל מתקנים. לקירות, אפשר להסתפק לרוב בציון גובה ראש הקיר ובסיסו בנקודה אחת לאורך הקיר. אם יש צורך, אפשר לצייר מתקנים או פרטים אחרים בתכנית נפרדת. פרסומן של תכניות גדולות ומורכבות במיוחד ייעשה בתיאום עם העורך/ת. אפשר לסמן על גבי התכניות, בקובץ ממוחשב או בכתב יד ולסרוק, את התוספות שבהן מעוניין המחבר, למשל מס׳ לוקוס, כיתובים (כגון קבר, גת, דרך, בור) או מקרא. העתק זה ישמש את הגרפיקאים בהכנת העותק הסופי של התכנית. על כל תכנית לכלול חץ צפון וקנה מידה. על הכיתובים להיות בשפת הפרסום: אם שפת הפרסום היא עברית, יופיעו הכיתובים בתכניות הן בעברית הן באנגלית; בפרסומים באנגלית יופיעו הכיתובים בתכניות באנגלית בלבד.

התכניות מתפרסמות בצבע, ולכן כדאי לסמן את השכבות השונות בצבעים שונים. הכיתובים על גבי התכניות יהיו בצבע שחור בלבד. יש להימנע מהצגה של יותר מחמש שכבות בתכנית אחת; במקרה הצורך, אפשר להתייעץ עם העורך/ת. ככלל, אין לסמן מספרי לוקוס בצבע של השכבה שאליהם הם שייכים, אלא אם כן אלו מתקנים. אין מסמנים צבעים בחתכים.

שימו לב: אם התכנית מעוגנת ברשת של ריבועים, יש לציין בטקסט את הריבוע שבו נמצאת היחידה האדריכלית המתוארת; זה מסייע מאוד להתמצאות הקוראים. יש לסמן בתכניות את כל מספרי הקירות והלוקוסים הנזכרים בטקסט (הן במאמר הראשי הן במאמרים הנלווים). אם התכנית עמוסה מדי, אפשר לצרף טבלה של "רשימת לוקוסים/קירות" (ר' רשימת לוקוסים, לעיל) כנספח בסוף המאמר.

מפות איתור.— מפת האיתור תוגש כאשר יש בפרסומה תרומה להבנת האתר, למשל לציון מיקום גיאוגרפי או לסימון אתרים סמוכים. רצוי לתכנן את המפה כך שתתאים לרוחב 10 ס״מ; במקרה הצורך, אפשר להכין מפות שרוחבן עד 14 ס"מ. מפות שהופקו במערכת GIS יוגשו למערכת בקובץ PDF שבו הטקסט נשמר בשכבה נפרדת.

שמות האתרים במפה (ערים, נחלים) ייכתבו בשפת הפרסום: אם שפת הפרסום היא עברית, יופיעו הכיתובים הן בעברית הן באנגלית; בפרסומים באנגלית יופיעו הכיתובים באנגלית בלבד. יש לבדוק את כתיב השמות במפות של המרכז למיפוי ישראל (מפ"י). תעתיק השמות לאנגלית ייעשה לפי כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית (ר' כתיב, לעיל).

מומלץ שהמפה תכלול לפחות מקום ידוע אחד (יישוב מודרני, תל או כביש). כן רצוי לציין במפה אתרים ארכיאולוגיים סמוכים הקשורים לאתר. יש למקם את האתר הנדון עד כמה שניתן במרכז המפה, ולציינו באופן בולט. יש להוסיף לכל מפת איתור רשת קואורדינטות, או לכל הפחות לסמן שתי נקודות ציון של אתרים המופיעים במפה. המפה הסופית תוכן רק בשלב העריכה, בתיאום עם העורך/ת.

רצוי לצרף מפת שטחי חפירה כאשר יש חשיבות להבנת התפרוסת המרחבית שלהם. המפה יכולה להיות סכמתית, אך רצוי לשלב בה אלמנטים חשובים (למשל בית מידות, תיאטרון, בית קברות).

אפשר לשלב במאמר מפות המבוססות על מפות אחרות שפורסמו. אם משתמשים במפות שהופקו מחוץ לרשות העתיקות, יש לצרף אישור בכתב של המפרסם, ולציין בכיתוב למפה את ההפניה למקור.

שימו לב: מפות ממוספרות כ"איור", ובדומה לתצלומים הם ישולבו בקובץ וורד של האיורים (ר' איורים, לעיל), בתוספת מספר איור וכיתוב.

{ top }

הפניות וביבליוגרפיה

מראי מקום.— מראי המקום הביבליוגרפיים משולבים בטקסט, בסוגריים, והם מצביעים על כך שהמידע המוצג במשפט, בפסקה או בקטע הפסקה שלפניהם מתבסס על המקור/ות המוזכר/ים בהם. על מראי המקום לכלול את שם המשפחה של המחבר ואת שנת הפרסום, ובמידת הצורך את מס' העמודים ו/או האיורים והלוחות שאליהם מפנים.

מראי המקום ייכתבו בשפת המקור של הפרסום. סדרה של מראי מקום תאורגן על פי שפות (עברית ראשונה, ולאחר מכן לועזית), ובתוך כל שפה — על פי סדר כרונולוגי. אם יש כמה חיבורים מאותה השנה, יש לארגן את מראי המקום לפי שמות המשפחה של המחברים. אפשר להשתמש במראי המקום בקיצורים מקובלים (ר' קיצורים, לעיל), כגון AJC, CIS.

שימו לב: יש לשלב במאמר הראשי מראי מקום לכל המחקרים הנלווים, בעברית או באנגלית, לפי שפת הפרסום; ולהיפך, כל המחקרים הנלווים חייבים לציין במראה מקום את המאמר הראשי. כאשר מפנים לעבודה מסוימת כמה פעמים, אין להשתמש בקיצורים (שם) או (ibid), אלא בהפניה מלאה.

רשימת הפניות (ביבליוגרפיה).— רשימת המקורות הביבליוגרפיים תבוא בסוף המאמר ותכלול את כל הפרסומים שהוזכרו במראי המקום. חייבת להיות התאמה מוחלטת בין מראי המקום שבטקסט לבין רשימת ההפניות. במאמרים בעברית, רשימת ההפניות מורכבת מרשימת מקורות בעברית, ולאחריה רשימת המקורות בלועזית.

המקורות הביבליוגרפיים של הפרסומים יאורגנו על פי סדר אל"ף בי"ת של שמות המשפחה של המחברים. אם יש יותר מהפניה אחת לאותו מחבר, יש לסדר את ההפניות על פי סדר השנים. אם פרסם המחבר כמה עבודות באותה שנה, יש לסדרן לפי סדר אל"ף בי"ת של כותרת הפרסום, ללא התחשבות בה"א היידוע בעברית ובתוויות היידוע באנגלית (The, A, An), ולסמנן באותיות (א), (ב) או b, a וכו׳, בהתאמה.

רשימת ההפניות תכלול את כל המידע הביבליוגרפי על הפרסום. כל פריט ביבליוגרפי יצוטט על פי מתכונת קבועה. רשימה בדוקה של הפניות ביבליוגרפיות לפי המתכונת הנהוגה בכתב העת מתפרסמת בפורטל של רשות העתיקות, והיא מתעדכנת שם מעת לעת. המחברים מתבקשים להשתמש ברשימה הבדוקה.